היי אפוסים מדהימים. יש שם כל כך הרבה יופי
שבאמת צריך להתעכב על כל הניואנסים.
וטשרנחובסקי הכי הכי שקיים.

טשרניחובסקי בהחלט כתב בשפת התנ"ך באופן מכוון, וזאת כדי ליצור שפה דומה ליוונית העתיקה.
אצלו מופיעות לעיתים מילים שהן נדירות גם בתנ"ך, אבל המאמץ שווה לאוהבי טשרניחובסקי.

וזה עוד יותר קשה ביוונית!

אני מציע שתתחיל מהשיר התשיעי, כי שם מתחילים כמה מהסיפורים המפורסמים (הקיקלופס, המכשפה שעושה מהמלחים חזירים, וכו) שאולי להם ציפית. אולי תהיה לך יותר מוטיבציה להתמיד, אם לפחות הסיפורים יסקרנו אותך.

מה שבטוח, לא כדאי לקרוא יותר מחמישים פסוקים כל יום. תן לחומר לחדור, תן לעצמך זמן לחשוב עליו. אל תצפה ליצירה ספרותית לפי סטנדרטים מודרנים של התפתחות עלילה, של הצגת דמויות, של תיאורים.

תצפה למשהו כמו התנ"ך. תנ"ך של עם אחר (דווקא כתוב בתקופה של מלכות יהודה, ועוסק במאורעות מתקופת משה רבינו).
רק שזה לא התנ"ך, זה הסיפור של עם אחר ובכן זה דורש אפילו יותר מוטיבציה כי יש פחות סיבה שיהיה לנו איכפת. במקרה שלי, המוטיבציה נובעת דווקא מקווי הדמיון עם התנ"ך: קרבות, אכזריות, נביאים, גבורה, בגידה ומסירות נפש, קורבנות של בעלי חיים. כמו בתנ"ך, אבל תמיד שונה באופן מעניין.

הספר בהחלט בתכנון אחרי האיליאדה בתרגום טשרניחובסקי.
אתה יכול להתחיל מהאיליאדה, שהיא היצירה המוקדמת יותר.
יש תרגומים יותר קלים להבנה, כגון התרגומים של אהרון שבתאי לאיליאדה ולאודיסאה או התרגום של אריה סתיו לאיליאדה, שאפשר לקרוא אותו גם באתר שלו (יש לו הקדמה מאוד ארוכה, אבל בסופו של דבר תגיע לאפוס עצמו :-) ):
http://www.poetrytrans.com/publications.htm