לצב השעה: תודה על המחמאה.
לזאת עם השם: הצצתי בשם של נאוה מקמל-עתיר ויש לה המון ספרים, מעניין לדעת אם הסגנון הזה אחיד לאורך כל הספרים שלה, שאז היא לא סופרת משהו, או רק בספר הזה, שאז זה מכוון.
זה לא שאני מתכוון להפיל עליך עבודה סמינריונית, השאלה מופנת לכל מי שקרא את ספריה.

בדיוק. לצערי הספר לא אצלי. אנסה בהמשך

קריטי, נפלא.

בחייך, תני דוגמה לסגנון הזה.
אני מת על משלב לשוני לא הולם. לדוגמה:
הקבצן המתגולל באשפתות: 'יואיל נא אדוני רם המעלה לתרום לי ממעותיו למען אסעד ליבי.'
הגיבור (בן 7, בנו של הנפח, אנאלפבית): 'הו, מכובדי, אזלה הפרוטה מכיסי, הניחני ואלך אל השוק להשאיל פת-לחם מידי האופה טוב הלב, ואם יצלח הדבר בידי אף אלסטם חריץ גבינה לשבור רעבונך.'
צופה מהצד: 'אללה יוסתור, איזה זוג פלצנים, שמישהו יתרגם לי מה הם אמרו שם.'