הספר מתייחס לתקופת עליית קיבוץ דורות על הקרקע מנקודת מבט של מוכתר הקיבוץ (היה מינוי שכזה ע"י המנדט הבריטי). מה שהביא אותי לקרוא את הספר היה החיפוש אחר קורות 'חברת נוער עולה ב' בקיבוץ, שהיו ניצולי שואה בהכשרה המגויסת- פלמ"ח.
בספר מובאים בהרחבה נושא מוצא השבטים הבדואים בנגב הצפוני, מארג הבעלויות על קרקעות באזור, מנהגי הבדואים בכל תחומי חייהם כפי שפגש אותם המוכתר, היחסים עם המנדט הבריטי בנפת עזה ומאורעות מלחמת העצמאות סביב קיבוץ דורות.
המחבר מרבה לתאר בפרטי פרטים דווקא את הגסטרונומיה של מאכלי הבדואים ואף לא מילה על בני ההכשרה שהחזיקו למעשה את הקיבוץ, כאילו היו מוץ ברוח. עם זאת, לדעתי יש לספר חשיבות רבה בדיון העכשווי בסוגיות מול הבדואים בדרום, הן מבחינת האמת ההיסטורית והן מבחינת הכרת מנהגיהם ושמירת כבודם.