ביקורת ספרותית על פנתר במרתף מאת עמוס עוז
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 14 ביולי, 2020
ע"י Rasta


עמוס עוז עם שפה רהוטה ועברית משובחת מצייר לנו תמונה של ירושלים בתקופת המנדט הבריטי, בשלהי שנות הארבעים.
גיבור הספר הוא פרופי, ילד בן 12 שחי עם הוריו את המציאות של אחרי מלחמת העולם השניה ובזמן שלטון הבריטים בארץ. פרופי, כינוי שלו מהמילה פרופסור, שהמילה הכתובה היא התשוקה הגדולה ביותר שלו, כל מילה חדשה אותה הוא מגלה עבורו היא אוצר, עולם ומלואו, הוא יכנס אל הספרייה הגדולה של אביו בחדר השינה של ההורים ויחפש ויפשפש בין כל ערימות והרי הספרים עם תיאבון שלא נגמר אחר המילה הכתובה, יבדוק במילון את הפירוש, את השורש ומילים דומות ונרדפות.
פרופי מתאר לנו את חייו, אם כי מנקודת מבט בוגרת מזו של ילד (כמעט 40 שנה אחרי), את ירושלים של אותה תקופה, משתף אותנו במחשבות ובתהיות שלו על המצב, מספר לנו על הוריו, על אביו שמתכנן לכתוב ספר גדול אודות היהודים בפולין ואמו שגדלה באוקראינה ועכשיו היא אחות, על שוטר בריטי אותו הכיר וביניהם מתפתח קשר (ועל כך חבריו קראו לו בוגד) של מורה ותלמיד ולהפך, פרופי מלמד אותו עברית והשוטר הבריטי בתמורה מלמד אותו אנגלית וכמובן שעל הדרך פרופי מנצל את הזמן כדי להכיר את האויב מקרוב, על השכנים ושני החברים שלו שאיתם יסד את המחתרת שמטרתה לצבור כמה שיותר מידע, לרגל ולסלק את הבריטים.

עוז מזכיר הרבה את המילה בוגד. משפט הפתיחה של הספר - ״הרבה פעמים בחיי קראו לי בוגד. הפעם הראשונה היתה כשהייתי בן שתים עשרה...״, במהלך חייו קראו לו בוגד, בוגד שפל. כתבו על הקיר וקראו לו בין חברים, אמנם מדובר בצעירים, ילדים (וגם מאוחר יותר בחייו הבוגרים), אבל אז, עם רוח התקופה שהיתה שמרנית יותר ועם אידאולוגיה ציונית עמוקה וגאווה גדולה ורצון עז להשתחרר מהבריטים ולקבל את החירות שמגיע לנו כבני אדם, הרגשה של בית וקרקע יציבה, אפשר להבין את היחס הרציני סביב הנושא, גם בתור ילד. זה משפיע על נער בן 12 ובמהלך הקריאה עולות תהיות ומחשבות בנושא, בתמימות נעורים ואינטליגנציה גבוהה, אבל עם אמת כואבת ועול כבד. עם הכל מתמודד ילד, זה עיצב אותו, זה השאיר חותם, וזה מוצג יפה בטקסט ובספריו האחרים ובתפיסת העולם שלו במהלך חייו.

עלילה לא ממש עלילתית שתפקידה העיקרי ליצור אווירה, הלך הרוח, של אותה תקופה בצל המנדט הבריטי, אבל כן מהנה ומעניינת. פנתר במרתף הזכיר לי קצת את מומיק, גם פרופי, עם דמיון-נעורים פורה, נאלץ להתמודד עם מציאות שהוא לא מבין עד הסוף בעולם של מבוגרים, בדרכו האישית, הילדותית והתמימה שמצליחה לא פעם ולא פעמיים לעלות חיוך על הקורא.

ספר טוב, קצר וקולח.
22 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Rasta (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
כן, מקבלים הצצה יפה על החיים בצל המנדט הבריטי,
תודה על ההתייחסות.
חובב ספרות (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
ספר נהדר ללמוד על תקופת המנדט הבריטי..
Rasta (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
כן, גם אני הרגשתי ככה.
חני (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
רסטה משום מה לפי הפיסקה האחרונה
זה עוז שאינני מכירה.
זורם וקולח יותר.
נגיש יותר.
מעניין!
Rasta (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
חני, הוספתי פסקה לסקירה, תודה על ההתייחסות.
נמרוד (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
מילים כדורבנות
חני (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
רסטה אני תמיד אומרת שעם עוז צריך לקחת את הזמן ולהתעמק בשפה ובדמויות.
תמיד יש ניאנסים בין השורות. זה לא ספרים
של בין לבין שום דבר.
Rasta (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
תודה סקאוט
Rasta (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
תודה על ההתייחסות, עמיחי, אקרא את הסקירה.
Rasta (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
יש לעוז הרבה מה להציע, תודה פאלפ.
סקאוט (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
יפה. אולי אנסה.
עמיחי (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
מעניין. תודה.
כנראה שזו תחנת ביניים של עוז בדרך שהתחילה ב"הר העצה הרעה" (כתבתי עליו סקירה) והסתיימה ב"סיפור על אהבה וחושך".
Pulp_Fiction (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
עוד אגיע לעוז מתישהו.
Rasta (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
עדיין לא קראתי את אהבה וחושך, זה יקרה מתישהו.
מורי (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
מזכיר את סיפור על אהבה וחושך.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ