ביקורת ספרותית על American Heiress - The Wild Saga of the Kidnapping, Crimes and Trial of Patty Hearst מאת Jeffrey Toobin
ספר טוב

---

מכירים את המושג ׳תסמונת שטוקהולם׳? בטח מכירים. המושג הגיח לחלל העולם בעקבות שוד בנק שהתרחש, מן הסתם, בשטוקהולם באוגוסט 1973. אך כחצי שנה בלבד לאחר מכן נוצק המונח בתודעה בעקבות מקרה החטיפה של פטי הרסט.

אם היתה קיימת אי-פעם דרמת פשע אמיתית (true-crime) שהביאה לידי התעניינות ממושכת- ולא היתה רק סיפור שהתנפח מעבר למימדיו, כילה את תשומת-לב הציבור ואז, במהלך כמה חודשים לכל היותר, הפך לעניין טריוויאלי, חומר המיוחס לתרבות הפופ ולבסוף להערת שוליים- הרי זהו סיפור חטיפתה בשנת 1974 של פטרישה קמפבל הרסט, נכדתו של איל העיתונות ויליאם רנדולף הרסט, ע"י צבא השחרור הסימביונזי (Symbionese Liberation Army- S.L.A), אוסף של טרוריסטים אלימים מקומיים.
העניין הממושך בסיפורה של פטי הרסט נבע מהעובדה שמיד לאחר מעשה חטיפתה תחת איומי אקדח של הסטודנטית בת ה-19 מאוניברסיטת ברקלי מביתה, ולאחר שהוחזקה כשבויה בתוך ארון במשך 58 ימים כשעיניה מכוסות, היא זעזעה את העולם כשהודיעה שבכוונתה להצטרף לחוטפיה. לא חלף זמן רב והבחורה הצעירה, שכעת כונתה "טניה" בפי חבריה החדשים, נסחפה לסדרה של שוד בנק ופיצוצים והצליחה להתחמק מהרשויות במשך 592 ימים. לפני שהיא נעצרה שישה מחברי צש"ס נהרגו בלוס-אנג'לס במה שהפך להיות קרב היריות הגדול ביותר בהיקפו על אדמת ארה"ב- שהועבר בשידור חי בטלויזיה- ואשה מצאה את מותה במהלך שוד בנק.

בספרו "יורשת אמריקאית: סיפור חטיפתה, הפשעים והמשפט של פטי הרסט" מספר ג'פרי טובין את הסאגה המוזרה יותר מדמיון המפרטת את החינוך המיוחס של הרסט, כמו גם את סיפור השבי שלה, האינדוקטרינציה המחתרתית והרדיקליזציה והשתתפותה במעשי שוד-הבנק והטמנת מטעני החבלה שתוזמרו ע"י הצש"ס. הסופר בוחן גם אוזלת היד, לכאורה, במאמצים חסרי האונים של האפ.בי.איי- הצש"ס, לדוגמא, חיו למשך תקופה בדירת מסתור באותו רחוב בסן-פרנסיסקו בו היה ממוקם המשרד הראשי של הרשות- ורשויות אכיפת חוק אחרות לאתר את "הבחורה העשירה שהפכה לטרוריסטית חמושה," כפי שתארו אותה כותרות העיתונים.

התכנית העיקרית של הצש"ס היתה להחזיק בהרסט כשבויה ולהחליף אותה בשני חברי הקבוצה שנעצרו באשמת רצח- רעיון אותו דחה כלאחר יד המושל באותה תקופה, רונלד רייגן. לאחר מכן אלתר הצש"ס ודרש ממשפחתה של הרסט שתבצע פעולות מחווה והדריך את אביה של פטי, רנדולף "רנדי" הרסט, לחלק מזון בשווי מיליוני דולרים ל"נזקקים ולמחוסרי עבודה." כשרנדי סרב לשתף פעולה עם דרישה שניה, פטי חשה שהיא נבגדת ונטושה.
באותו זמן החלה השבויה לקיים אינטרקציה עם חוטפיה. אמילי האריס וננסי לינג פרי דברו איתה על פמיניזם; ווילי וולף, בנו של רופא ממעמד הביניים הגבוה, נתן לה ספרים לקרוא. כמעט כחודשיים לאחר שהרסט נחטפה שוחררה לתקשורת הצהרה בה היא הודיעה על הצטרפותה לצש"ס. האם היא עברה תהליך רדיקליזציה או חינוך מחדש לאחר שהתעללו בה והיא אבדה אוטונומיה עצמית? לפי טובין, תקרית הירי בחנות הספורט בלוס אנג'לס היה נקודת המפנה: "זוהי הראיה החשובה היחידה בעלת המשמעות" המצביעה על הצטרפותה, במודע, של הרסט לצש"ס. חבריה נכנסו לחנות למטרת קניות שהסתבכו לאחר שביל האריס החליט לפלח בנדוליירה (חגורת קליעים). כשיצאו ביל ואשתו, אמילי, מהחנות, יצא אחריהם מאבטח החנות ולאחר שבא בדברים עם הזוג החל לאזוק את ביל. בזמן ההתרחשות ישבה פטי לבדה במכונית, המפתחות במערכת ההתנעה, ובמקום לברוח מהזירה היא פתחה בירי באמצעות מקלע חצי-אוטומטי שהיה ברשותה.

כשנעצרה פטרישה הרסט בספטמבר 1975 והואשמה בשוד בנק היא הניפה את אגרופה במחווה מהפכנית וכשנשאלה למקצועה השיבה "לוחמת גרילה אורבנית." הסנגור שמונה ע"י משפחתה, ביילי, ספר שלקחו חודשים ארוכים לפני שאפשר היה להחזירה בהדרגתיות לחברה מבלי שתחשוש מהצש"ס. כיוון שמעשיה טרם המעצר היו מתועדים היטב, הוא טען שהיא היתה קורבן ל"שכנוע בכפייה", או במלים אחרות- שטיפת מח, וריכז את קו ההגנה שלו בטענה שהיא היתה קורבן לאונס והשלטת טרור.
התביעה אתגרה את טענת האונס נגד וולף ומנהיג הצש"ס דה-פריז (שנהרגו בקרב הירי בלוס אנג'לס) בכך שהצביעה על תליון בדמות ראש קוף מתרבות האולמק שוולף נתן לה- תליון אותו מצאה המשטרה בארנקה של הרסט הזמן שנעצרה. קורבן אונס לא תשמור פריט השייך למי שתקף אותה, טענה התביעה. ביל האריס, לאחר שנעצר, טען גם הוא שיחסי המין היו בהסכמה.
כשהרסט העידה היא פתחה את הדלת לשאלות שנגעו לשוד בנק שני שבצע הצש"ס בו נהרגה עוברת אורח בשם מירנה אופסאל. כתוצאה מכך היא נטלה את הזכות (בסה"כ 42 פעמים במהלך המשפט) להשתמש בתיקון החמישי לחוקה על פיו לנאשם הזכות לסרב לענות על שאלות מחשש להפללה עצמית. מהלך זה הרע את מצבה של הרסט מבחינת פופולריות בציבור. לפי ביילי, האדם ברחוב רצה לראות אותה יושבת בכלא. אכן, חבר המושבעים התלבט למשך לא יותר מיום אחד לפני שחזר לאולם המשפט עם החלטה, פה אחד, לפיה הרסט אשמה בכל הפשעים שיוחסו לה. העונש שגזר לה השופט- 7 שנים.

כשערעוריה נדחו נשלחה פטי לכלא הפדרלי ובנקודת זמן זו העלתה הילוך אימפריית התקשורת של משפחתה בקמפיין לשחרורה וטיהור שמה. המשפחה נהלה מתקפה תקשורתית כדי לשנות את דעת הציבור ולגרום לנשיא קרטר להמתיק את עונשה. המשפחה גם גייסה פוליטיקאים, ביניהם רייגן, לתמיכה במאבקה. אך היה זה רק לאחר הטבח בג'ונסטאון- שם למעלה מ-900 חברי כת הלכו אל מותם בעקבות מנהיגם- שהרגש הציבורי באשר לשטיפת מח השתנה. השחקן ג'ון ווין עקץ את הרשויות כשאמר שהכומר ג'ים ג'ונס שטף את מוחם של 900 אנשים אך הצש"ס לא יכל לשטוף את מוחה של בחורה אחת. ב-1979 המתיק קרטר את עונשה.
ב-2001 זכתה הרסט לחנינה מהנשיא קלינטון. פטי הרסט היא האדם היחיד בהסטוריה האמריקאית המודרנית שזכה להמתקת עונש מנשיא אחד וחנינה מאחר ולטענת טובין, לא היה אדם בהסטוריה שאינו זכאי לשתי פריווילגיות אלה- כמו פטרישה הרסט. האם עברה הרסט מניפולציה? האם שוביה חטפו, מבלי לתכנן, מהפכנית בחיתוליה? או אולי הרסט היא כמו נוזל המאמץ כל צורת כלי קיבולת אליו הוא נמזג?

*נקרא באנגלית, תרגום השמות והציטוטים באחריותי

» ביקורות נוספות של רוסיננטה
» ביקורות נוספות על American Heiress - The Wild Saga of the Kidnapping, Crimes and Trial of Patty Hearst