ספר מקסים ושובה לב על אהבה גדולה, שמתעלמת ממוסכמות החברה, ומתגברת על הסנקציות החברתיות כלפי מי שמפר אותן.
אניקה רוז לומדת ספרות אנגלית באוניברסיטה, ומתקשה בהבנת סיטואציות חברתיות, קודים ושפת גוף.
מפגשים חברתיים מבלבלים אותה, והיא מעדיפה להיות לבד, בחברת ספרים, או לשחק שחמט - עולם שהסדר והחוקיות שלו ברורים.
אניקה היא גיבורה שונה ומיוחדת, הנמצאת על הרצף האוטיסטי עם תפקוד גבוה, אשר עוברת בספר תהליך של צמיחה והתפתחות.
הספר הזה בא ללמדנו לקבל את השונה, ולראות את המיוחדות שבו, במקום רק את האבחנה.
והוא עושה זאת בחוכמה, וברגישות.
הספר כתוב היטב, זורם וקולח, נותן לנו זוית ראייה חדשה על הספקטרום האוטיסטי, ומגדיר מחדש את המושג "נורמליות".
מומלץ בחום.

אהבתי מאוד את הספר, חשבתי שהוא ממש גאוני. רוב הספרים בדרך כלל לא משמרים על סוף טוב, או בד''כ לא מחזירות דמויות שהיו במערכת יחסים וחוזרות שוב פעם.
ואהבתי את התייחסות ל11/9, זה מאוד הוסיף נופך לעלילה. ובכל זאת הרגיש לי כאילו לתייג את אניקה כבחורה על הספקטרום היה בעיני קצת לא קשור לעלילת הספר. זה באמת היה משנה? והאם זה תרם לספר עצמו? איני יודעת. יש הרבה אנשים מוזרים אבל לתייג אותם על הספקטרום? לא חובה.

סטודנט וסטודנטית נפגשים ומנהלים חיי זוגיות אוהבת, עד לפרידה בנסיבות מצערות. לאחר עשר שנים הם נפגשים שוב והם מגלים שהם עדיין אוהבים. כל זה ומה שביניהם. ספר מעניין.

אני מציעה למכירה רק שיודעת שממש אינסיכוי שמישהו יבקש אז בטח אעביר בקרוב לאיזה מדף ספרים חברתי היכן שבוא. נו 12 הצעות מכירה זה יחסית די הרבה.
חמודים עדכנתם את האתר וזה כל כך לא נוח כל הנפח פרסומות הזה, אוי , נו באמת, באסה, אבל אני מכורה לסימניה, אז אני שמחה לשבת לכתוב פה קצת.
הספר הזה הוא קצת על התגברות על אשה, אשה על הרצף כשעדיין לא התעסקו בזה ואהבה וואהה איזו אהבה מגיע לספר הזה תהילות ותישבוחות באמת ממש ככה תענוג לקרוא. בעיקר כיוון שסיימתי את הספר ביממה אחת ובימים הממש אחרונים, איזה כייףףף לי שיש לי מה חקרוא לברוח מהחיים יש לי לאן . ספר נשים של אישה וגם אם זה מתרחש באמריקה עדיין זה כייףףף לקרוא, בהודייה על זה. טוב זה לא ספר חדש, אז הגבתי לכל הקוראים שקראו מזמן כאמור 6 סקירות יפה לכם.
טוב אז 15:15 19-05-2024 יום ראשון י"א באייר התשפ"ד 25 יום לעומר = הנצח שבנצח.
בואו ניראה מה עוד אפשר לכתוב פה.
פתחתי את המחשב בשביל להשתעשע ביומני היקר וזלגתי לפה במקום שויין שיהיה.
וואוו 8 חודשים לא הייתי פה באמת מלא זמן .

זה סיפור התבגרות 'קולג' סטייל'. מסוג הספרים שכבר קראנו וספק אם נקרא שוב.
אלא שכאן מצטרף גם 'אַבָל' גדול.
כי מלבד מסיבות קולג' ונערות שמחפשות עצמן בין גברברים אפויים חלקית, הסיפור כאן מעלה ומציף גם נושא מרכזי אחד, שלמענו נקרא שוב ושוב (ושוב אם יהיה צורך).

"יש המון דברים שאנשים חושבים שאני לא מסוגלת לעשות ובדרך כלל הם צודקים."

אז מה היה לנו?
קשיי תקשורת, קשיי הסתגלות, חרדות ומגוון מפגשים עם הספקטרום הנודע, יוצקים עניין והרבה חמלה, בטקסט שהוא איך נאמר? בינוני במהותו.
ועם זאת, אם לרגע נשקיט את הביקורת ונעצור גילגול עיניים מוכר, נזכה לעיסוק בנושא ראוי מאין כמותו.

נכון, גרביס-גרייבס לא המציאה את הגלגל וטקסטים על קשיים כאלה ואחרים, ניתן למצוא מתגלגלים ברחובות בלי סוף. אבל משהו ב'מי שהייתי פעם', מאיר את הדברים באור טיפה שונה ואולי זה בעיקר משום שמנה קרה של מציאות בלתי מתפשרת, מוגשת כאן ישר לפנים.
מִסְכֵּנוּת לא בתפריט, אבל התמודדות בשיניים ושאר איברים, יש גם יש.

"כל החיים הייתי המוזרה בה"א הידיעה. אנשים כמוני יודעים איך רואים אותם מבחוץ, אבל בעינינו אתם המוזרים ואנחנו אלה שנאלצים להשתנות כדי להשתלב."

טֵיִיק טוּ!
הסגנון הוליוודי, מחייב תסריט סוחט דמעות שאם עדיין לא יצא לדרך, רוב הסיכויים שנפגוש בו בקרוב. אותו סגנון, מדקק במשהו את יחסי הדמויות ומשאיר את האחרונות פלקטיות עד אימה.

"אני מרגישה כאילו כולם קיבלו תסריט לחיים חוץ ממני ואני נאלצת לאלתר בתקווה שאצליח למלא את התפקיד שלי ובדרך כלל אני טועה."

אבל גם ברגעים בהם מד המתיקות עלה על גדותיו והתריע על טקסט סכריני, קשה לבליעה, הכֵּנוּת הנוטפת בין גלי המתיקות, משכה אותי חזרה אל בין השורות.
על אותה מתיקות קשה, סוככו רגעים מדויקים של קושי מובהק, שהבהירו את חשיבות הטקסט הזה, מתוק ככל שיהיה.

"במילותיה של אלינור רוזוולט, 'אישה היא כמו שקיק תה. אין לדעת כמה הוא חזק עד ששופכים עליו מים רותחים.'"
לסקירות נוספות https://misskipod.blogspot.com/

אם כנות ותמימות טהורה היו עושים ילדה, אז זו הייתה אניקה רוז. עקב כך, כמובן שגורלה בעולם לא מזהיר.
העולם הזה מפחד מכל מה שקצת מסובך, או לא מלוטש בריבוע מושלם שיתאים לתבניות שלו.
אניקה מרגישה כאילו הגיע לכולם מדריך התנהגותי,אשר אותו רק היא לא קיבלה. כקוראת זכיתי להסתכל על העולם מבעד למשקפיה המיוחדים של אניקה, והבנתי כמה שכולנו מתעסקים כל החיים בטפל במקום בעיקר, מתעלמים מהאמת של העולם ומסתירים אותה באלפי קודים מסובכים ומיותרים. אניקה גרמה לי לזעום על כך שיותר קשה ללכת עם האופי האמיתי שלך ולהיות פגיע, מאשר להעמיד פנים. אבל יותר חשוב-היא לימדה אותי שלמרות הקושי שבדבר, זה לגמרי שווה את זה.
הרגש של אניקה היווה לה יותר מכשולים וצרות משהייתה רוצה, אך הוא גם הוביל אותה לדרך הנכונה של החיים שלה, דרך שהביאה אותה לעסוק בעבודה שהיא אוהבת ולהיות מאושרת, דרך שהובילה אותה אל ג'ונתן.
ג'ונתן הוא בין האנשים הבודדים שהצליחו לקנות את אמונה המוחלט של אניקה בכך שלא ויתר עליה. הוא נשאב מהופנט אל תוך היחסים עם האישה המשונה הזאת שהוא רואה אותה כשווה אליו מכל בחינה, ובצדק. הוא סבלני, קשוב, אדיב, ואם לומר בכנות, גם חתיך אלוהי.
בעיניו הכחולות והנבונות הצליח לראות את יופייה האמיתי של אניקה. דרך החיים והמחשבה הייחודית של אניקה ובעיקר הקשר בינה לבין ג'ונתן מרגע ששיחקו את משחק השחמט הראשון שלהם, מרתקים את הקורא עד העמוד האחרון. אניקה מתחברת עם ספרים ובעלי חיים בקלות אך כשזה מגיע לאנשים, הם נבחרים בקפידה. היא מתחברת לעומק, לא לרוחב. אמנם אני יכולה לספור על כף ידי את האנשים הקרובים לה, אבל כולם אוהבים אותה אהבה חסרת תנאים וכך גם אני הצטרפתי אליהם.
יש בספר הזה את השילוב המושלם של קסם, הומור, ארוטיקה, ושנינות, והוא בא לי בדיוק בזמן- אסקפיזם מרגיע בתקופה הלחוצה הזאת של החיים.

מידע חשוב: הציטוט שהתנגן לי בראש במהלך הביקורת הזאת הוא "?all the lonely people, where do they all belong"

לאחרונה נפוצו ספרים עם דמויות על הספקטרום.
הנטייה היא לקחת את הדמות לקיצון -- חיבור רומנטי עם דמות אחרת.
בספר הזה המסע המרתק הזה נעשה באמנות ובאומנות.