"סיפורים נפוליאונים" מעת אונורה de בלזאק- נכתב בשנות השלושים של הסופר, בעידן הרסטורציה תחת שלטונו של לואי פיליפ בצרפת. שבעה סיפורים שהגה בלזק בהשפעת תקופת נפוליאון ומה שקדם לה ("המהפכה הצרפתית"). בלזק ונפוליאון, שתי דמויות היסטוריות נמוכות (שתיהם היו אותו גובה - מטר וחמישים ושבעה סנטימטר).
הסיפור הראשון- "הקולונל שאבר":
"הוא נראה כאילו הוציאו אותו מהקבר", המשיך הפקיד. "זה איזה קולונל שתובע חוב ישן", אמר הפקיד הראשון. "לא זה שוער לשעבר" אמר גודשאל. "בוא נתערב שהוא בן-אצולה" קרא בוקאר"(..) "כל הפקידים פרצו בצחוק, ואשר לזקן, הוא כבר שב ועלה במדרגות(..) "אדוני, התואיל בטובך למסור לנו את שמך כדי שבעל-הבית יידע אם..." "שאבר". "הקולונל שנהרג באיילו? שאל הורה, שלא אמר עד עכשיו מלה והיה להוט להוסיף בדיחה משלו על דברי האחרים.
"הוא ולא אחר, אדוני" ענה האיש, בפשטות של אי-אז, והסתלק" (ע"מ 14). דרוויל, עו"ד יעזור "לקולונל שאבר" לשקם את מעמדו לאחר שירד מנכסיו וירד לחרפת רעב.
"אדוני", אמר בשקט מאומץ, "בקש מן הז'נדארמים שיתירו לי להיכנס למישרד, אחתום לך על שטר-התחייבות שייפרע בוודאות". (..) שלח את זה אליה", אמר החייל, "ותקבל את שכרך ואת המיקדמות שלך. האמן לי, אדוני, שגם אם לא הפגנתי את הכרת הכרת-התודה שאני חב לך על שירותיך הטובים, אין בכך כדי מעובדת קיומה כאן", אמר, מניח את ידיו על לבו. "כן, היא כאן, בשלמותה. אבל מה יכולים האומללים לעשות? הם אוהבים, זה הכל".
"הכיצד, אמר לו דרוויל, לא העמדת כתנאי איזו גימלה בשבילך? "אל תדבר אתי על כך! ענה איש הצבא הזקן. "אין לך מושג עד היכן מגיע הבוז שלי לחיים החיצוניים האלה שרוב האנשים מתעקשים לקיימם. נתקפתי פתאום מחלה, גועל מן האנושות. כשאני חושב שנפוליאון נמצא בסנט-הלן, אני אדיש לכל הנעשה כאן למטה. שוב אין ביכולתי להיות חייל, זה כל אסוני. בסופו של דבר", הוסיף, כשהוא כשהוא מתווה תנועה ילדותית, "עדיף הידור ברגשות ולא בבגדים. איני חושש מן הבוז של שום אדם.
והקולונל שב לספסל. דרוויל יצא. (..) הרוזנת פרו, שקראה את הפתק ושילמה מייד את הסכום המגיע לפרקליט מן הקולונל שאבר" (ע"מ 59).
הסיפור מגיע לסופו המר כאשר הרוזנת פרו מכחישה את הקשר לקולונל שאבר והוא נשאר ללא מקור מחיה כל-שהוא:
"אתה יודע,חביבי", המשיך דרוויל אחרי אתנחתה, שקיימים בחברה שלנו שלושה אנשים- הכומר, הרופא והמישפטן- שאינם מסוגלים להעריך את העולם? יש להם גלימות שחורות , אולי בגדי אבל על כל המעלות הטובות, על כול האשליות. (..) אנכנו הפרקליטים, אנחנו רואים אותן נטיות רעות חוזרות על עצמן שוב ושוב.
"ראיתי אב גווע בעליית גג בלי פרוטה לפורטה, ששתי בנותיו, שהעניק להן גימלה של ארבעים אלף לירות, נטשו אותו לאנחות! ראיתי צוואות נשרפות; ראיתי אמהות מרוששות את ילדיהן, בעלים גונבים מנשותיהם, נשים הורגות את בעליהן תוך ניצול האהבה שעוררו בהם כדי להטריף את דעתם ולטמטם אותם, על מנת לחיות בנחת עם מאהב. (ע"מ 61).
"הקולנל שראבר"- סיפור מטלטל, כך מי שהיה קולונל דגול יורד לחרפת רעב.
הסיפור השני-ונדטה:
הסיפור נכתב ב-1830 בהשראת חצר הקיסר של נפוליאון. תחילת הסיפור מביאה מסיבה (מיותרת) בין אצולת פריס של התקופה (או אנשים שהתלבשו חגיגית, לאחר שניצלו מן הגליוטינה). מסייה לואיג'י דה פורטה ומדמואזל ג'ינוורה די פיומבו, אחד חייל, השנייה ציירת (מעתיקה של ציורים), המשפחות מסוכסכות בינהם.
"לואיג'י הוליך את כלתו במהירות אל הבית שבו עמדו לגור, ותוך זמן קצר הגיעו לדירתם הצנועה. שם, כשהדלת נסגרה מאחוריהם, חיבק לואיג'י את אשתו בזרועותיו וקרא: "אה, ג'ינוורה שלי! כי עכשיו את שלי, הנה, זו החגיגה האמיתית. כאן, "המשיך, הכל יחייך אלינו". הם עברו יחד בשלושת החדרים של דירתם . חדר הכניסה בה-בעת כסלון וחדר אוכל. מימין היה חדר שינה, ומשמאל קיטון שלואיג'י סידר לאשתו היקרה, שם מצאה קני ציור (..) בקיצור- כל הציוד הדרוש לאמן". "כבר מהתחלה אנחנו מרוששים את עצמנו," אמרה בארשת שחציה עליצות וחציה צער.
"נכון! כל מה שנשאר מהמשכורת הצבאית שלי נמצא כאן", אמר לואיג'י . מכרתי אותה (ע"מ 111).
ג'ינוורה בוחרת בלואדג'י במקום בבחור אחר (סרבן) שחיזר אחריה. היא נכנסת להריון. חיי הזוג לא מעריך ימים- "מתה! שתי המשפחות שלנו היו חייבות לחסל זו את זו, כי הנה, זה כל מה שנותר ממנה", אמר, והניח על השולחן את שערה הארוך של ג'ינוורה"(ע"מ 120). משפחת פורטה ומשפחת פיומבו שסלדו אחת מהשניה,שניהם משפחות מקרוסיקה שקשלו להתעקלם לרוח התקופה- סיפור "רומיאו ויוליה" נוסח שייקספיר כתב בלזק.
הסיפור השלישי- דוגמאות של שיח צרפתי:
Merde קובץ הסיפורים של בלזק מתגלה כאכזבה. הסיפור מספר על גיבור נטול שם מתוודה לקוראים על תלאותיו לחזור מאזור הקרב באיטליה אל עבר פריס (הביתה). רוקסה- הגנרל האחראי לא מרחם עליו:
רוקסה קיבל את פני באדיבות(..) 'מחר אנחנו יוצאים בשעה שבע, וחייבים להגיע לטווח הראיה של בריקסן במשך היום. צריך לפרוץ את קו החזית שלהם במהירות'.
(..) והגרמנים הטובים, כששמעו שאנחנו רוצים להתנכל לרוקסה, העמידו לרשותנו ארבעה מורי דרך כדי לשמור אותנו מכל צרה. ואכן, רוקסה מצא אותנו נינוחים וערוכים לקרב בפאתי בריקסן, ממתינים לו בשאננות" (ע"מ 144). "שיח צרפתי" הפרודי יחזיר את הגיבור למחוז חפצו על שלל התותחים והאנשים המוזרים ששיבץ הסופר.
הסיפור הרביעי- "אהבה במידבר"- בלזק לוקח את גיבוריו הקולונלים (חיילים, קצינים) במצרים. מר מרטן (קולונל) לא נהנה במיוחד מהשירות הצבאי במזרח התיכון. הוא מפיג שגרה בפנתרה מפחידה- מי יהרוג את מי?. כמו שהצרפתים לא כבשו את עכו, הפנתרה המסכנה לא תצא מזה שלמה.
הסיפור החמישי- "נפוליאון של העם" (פרק ראשון מתוך "רופא כפרי"):
"רבותי", אמר נוטל את ידו של ז'נסטה, יש לי הכבוד להציג לפניכם את מר בלוטו, סרן בגדוד הפרשים המוצב בגרנובל, חייל ותיק שהבטיח לי להישאר איתנו איזה זמן".בארוחת ערב בלתי נגמרת מר בלוטו ירצה על השקפותיו על המצב בצרפת:
"כל שלטון שואף לשמר את עצמו. (..) ארבעים שנות התלאה שלנו אמורות להוכיח לאדם בר-דעת שעליונות היא תוצאה של הסדר החברתי. יש שלושה סוגים של עליונות שאין עליהם עוררין: עליונות המחשבה, עליונות פוליטית עליונות הממון. (..) האמנה החברתית , המושתת על בסיס זה תהיה איפוא הסכם מתמיד בין אלה שיש להם לבין אלה שאין להם. לפי עקרון הזה, מי שמחוקק את החוקים יהיה מי שמפיק מהם תועלת, מפני שיהיה לו בהכרח יצר קיום והוא לצפות את הסכנות האורבות לו. (..) מה קרה בארבעים השנים האחרונות, שבהן יש לחבר-הבוחרים יד בחקיקת החוקים? יש לנו ארבעים אלף חוקים. עם שיש לו ארבעים אלף חוקים, אין לו חוק.
(ע"מ 173-172). מר בלוטו- "הנפוליאון של העם", יחדיו עם ז'וסטה שמאכילה את הרופא, השופט סגן הסרן הם מה שהיום רואים בפיצוציות על קפה וסיגריה.
"צדק,שוויון ואחווה"- הסיפור ההזוי הזה אומנם רלוונטי (הכנסת ה-21?,הכנסת ה-22?).
"בסיכום: אירופה נכנעת, אנגליה מרימה ידיים. שלום כללי, המלכים והעמים מעמידים פנים שהם מתנשקים זה עם זה וזה הרגע שבו הקיסר ממציא את לגיון הגבוד , רעיון נפלא! 'בצרפת, ככה הוא אמר בבלוניה לפני כל הצבא, 'כולם אמיצים! אז האזרחים שיעשו גבורה יהיו אחים של החיילים, החייל יהיה אחיו של האזרח, ושניהם יהיו מאוחדים תחת דגל הכבוד'.(ע"מ 187). "הפרלמנט" הלילי בסיפור מפאר את הקיסר נפוליאון ומתכחשים למצב העגום של הרפובליקה בסוף הסיפור.
סיפור שישי-"היה שלום":
"ההרפתקה שחווה הגיבור, רב סרן (ולאחר מכן קולונל) בצבא נפוליאון, מקבילה בחלקה להרפתקה של קולונל שאבר ושל דמויות נוספות מתוך "הקומדיה האנושית": קצין שנשבה ע"י הרוסים והוא נודד שנים ארוכות בטרם שב לצרפת, מנסה לאתר את אהובתו (ע"מ 259- אחרית דבר).
"בתחילת ינואר 1820 עלה הקולונל למרכבה דומה לזו שהובילה בשעתה את האדון והגברת דה-ואנייר ממוסקבה לסטודיאנקה, ונסע אל היער של האי אדם. המרכבה הייתה רתומה לסוסים שדמו פחות או יותר לאלה שהלך פעם לחפשם, תוך סיכון חייו, בשורות הצבא הרוסי. הוא לבש בגדים מזוהמים ומוזרים, נשא את כלי הנשק שהיו עליו ב-29 בנובמבר 1812, וסירק את שערו כאז. הוא אפילו הניח לזקנו ולשערו לצמח, והזניח את פניו, שלא יחסר שום פרט באמינות האיומה הזאת.
(...) בשעה שתיים לפנות בוקר נשאו הרוזנת הצעירה למרכבה, הניחוה על כריות ועטפו אותה בשמיכה גסה. כמה איכרים האירו את החטיפה המשונה הזאת.
פתאום הידהדה צווחה נוקבת בדממת הלילה. פיליפ והרופא פנו וראו את ז'נבייב יוצאת, עירומה למחצה, מן החדר התחתון שבו ישנה.
"היה שלום, היה שלום, זה נגמר! קראה, בוכה בדמעות לוהטות. (ע"מ 232).
הסיפור בהשראת וולטר סקוט פורסם ב-1830 ומתאר את יציאת הצרפתים מרוסיה בתקופת נפוליאון. בעוד ז'וסטן ניצלת וחוזרת למולדתה ,לגיבור הסיפור- פיליפ דה סוסי בלזק מיעד סוף טראגי.
סיפור אחרון- אל ורדוגו (התליין)- קלארה, אחיה הספרדי חואניטו וויקטור הקולונל הצרפתי שרוצה את יד קלארה לאישה. במערכה על ספרד כשפלש עליה נפוליאון, התליין יתלה אחד מהם.
"רישום האוכלוסין (לידות, נישואים ופטירות), שעד המהפכה נעשה ע"י הכנסיה- לכלל הליך מקיף ושיטתי. בתקופת שלטונו היה על אנשים- להשתמש, בפעם הראשונה, בשמו של אבי המשפחה. לפני-כן קראו לעצמם כאוות נפשם (..) נפוליאון הוא אף הראשון שהעניק שמות לרחובות בערים הגדולות (..) הוא אף מיספר את הבתים.
במילים אחרות, נפוליאון הוא אבי מירשם התושבים כפי שאנו מכירים אותו כיום, והוא שעיצב את דמותם של המוסדות המוכרים לנו כיום כמישרד הפנים והמשטרה החוקרת.
(ע"מ 248, אחרית דבר מעת דוד מנדלסון).
קובץ הסיפורים "סיפורים נפוליאונים", מכיל סיפורים שכתב בלזק בהשפעת נפוליאון ברמה כזו או אחרת. שתי הסיפורים הראשונים "הקולנל שאבר", ו"ונדטה" הם הטובים בקובץ.













![מילים כדי לומר זאת [מהדורת 2025]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers102/1024920.jpg)




