ספר יפהפה ומיוחד במינו. הספר מחזיר את הקורא לימים של טרום קום המדינה, מתאר בצורה יוצאת מן הכלל את הווי התקופה ואגב זאת נוגע בנושא השואה בצורה מרגשת ומדהימה.
כמו כן הספר מציב את הדילמות המוסריות הנובעות ממצב המלחמה (בפרט בסיפור של נבי יושע וגן דפנה), את מסירות נפשם של הלוחמים במלחמת השחרור בתנאים בלתי אפשריים ואת התקווה שהייתה לכל אורך הדרך - כשבכל התקופה הזאת החיים נמשכו עם האהבות, הקנאות וסתם הווי היום יום.

בספר יש גם את ההיסטוריה של הסכסוך הישראלי - ערבי ואת הנסיונות של ההתישבות היהודית להגיע לשלום עם הערבים גם במחיר כבד (כמו ההסכמה לתכנית החלוקה), בעוד שהערבים בעידוד גורמים קיצוניים מתוכם ומדינות ערב דחו את היד המושטת לשלום מה שהביא למלחמה עקובה מדם ולכישלון מוחץ לערבים. כמו כן בולטת לעין שפלותם ובוגדנותם של האנגלים והמרחק שהלכו מהצהרת בלפור ועד לתש"ח כשנתנו לערבים את הנשק והמוצבים.

אבל יש גם צד שני לספר והוא הרבה פחות זוהר. הספר לא נצמד לאמת בתיאור האירועים, מה שהיה יכול להיות נסלח אם לא שהספר בעצם מכפיש את האצ"ל בשיטתיות ומפאר את ההגנה כשלצורך זה לא בחל הסופר בשקרים והשמצות. כך האצ"ל לא משיג כלום במלחמת השחרור ורק מנחיל בזיון בטבח כפר יאסין ומפסיד את שייח ג'ראח אחרי שכבר ההגנה כבשה את השטח.. האמת כמובן קצת שונה והישגים רבים מאוד היו של האצ"ל ולדוגמא, יפו, חיפה ורוב ההצלחות בירושלים.

כמו כן אירועים מביכים בתולדות האצ"ל כמו פיצוץ מלון קינג דיוויד מוזכרים בפירוט, אבל אירועים מוצלחים של האצ"ל מושמטים או לחילופין הסופר מנכס אותם גם להגנה. כך לדוגמא בספר הופכת הפריצה לכלא עכו לפעולה משותפת לאצ"ל ולהגנה, מה שכמובן לא היה במציאות וגם לא היה יכול להיות...
כמובן שאירועים שמציגים את ההגנה באור שלילי לא מופיעים וכך בספר מוכחש במפורש שיתוף הפעולה של ההגנה עם הבריטים כנגד האצ"ל בתקופת הסיזון, וכמובן שפעולות בעייתיות כלפי האוכלוסיה הערבית (והיהודית המתנגדת להגנה) בימי המנדט צונזרו.

מלבד זאת יש הרבה קטעים שמקבלים שם הצדקה מוסרית ולדעתי שלא בצדק. כך לדוגמא סיכון 300 נערים ניצולי שואה בשביתת רעב פראית כדי ללחוץ על הבריטים להתיר את כניסת אוניית "יציאת אירופה" לישראל והעלאת המודעות לנושא קפריסין בעולם, מעשה נפשע (שלא היה אך היו רבים מסוגו) מוצג כמעשה גבורה הרואי כשבעצם מדובר בפשע לא נסלח כלפי פליטים יתומים אומללים.

בספר מודגש (ולדעתי בצדק) שהנכונות לשלם כל מחיר כדי לחיות כאן ולהשיג מדינה יהודית בארץ ישראל היה אחד הגורמים העיקריים לניצחון הישראלי בסופו של דבר ולהצלחה להקים כאן מדינה למרות הנחיתות הצבאית ולמרות שיתוף הפעולה האנגלי נגד ישראל. מה שגורם לי הרבה ספקות בשאלה מה יהיו תוצאות הסכסוך הישראלי - ערבי, כשהיום למרבה הצער הערבים מוכנים לשלם כל מחיר כדי להשיג מדינה (מהים עד הנהר!) בעוד שחלק גדול מהעם בישראל איבד את האמונה בצדקת הדרך ואת הנכונות לשלם מחיר בשביל לחיות כאן.

במשך כל הקריאה ליוותה אותי הרגשה שהספר נכתב לבני-נוער וככזה הוא בהתאם. סגנון אסתר שטרייט-וורצל.
בספר יש תיאורים של השואה שכתובים בשפה כה ילדותית ומרוככת ועם ציון עובדות בסיסיות כ"כ עד שהיה מתאים להקריאם בטקס שואה לכתה ג'...
כפי שהעיר קודמי הספר אינו נצמד לעבודות, שזהו פגם מהותי, לפחות מבחינתי, שמלכתחילה חיפשתי לקרוא על התקופה דרך סיפור.
בשלב מסוים אחרי 500 עמודים (למה לא הפסקתי לפני שאלה מצוינת) עברתי לספר אחר ושכחתי לחזור אליו...

אחד הספרים היותר טובים שקראתי ספר פשוט מעולה.......
אחד היותר טובים שאני מכיר ספר ציוני רב עלילתי המספר על ארץ ישראל ועל דברים שבדרך.. הספר דיי עצוב ומערב פה סיפור אהבה ...העלה בי המון שאלות על כמה מהסיפור הזה אמיתי וכמה ממקור דימונו של הסופר שהוא ללא ספק סופר מעולה ...
הזלתי דימעה לא פעם ולא פעמיים בספר...