ביקורת ספרותית על ברגע האחרון מאת לאה ברק
ספר טוב

---

הסופרת לאה ברק בספרה השלישי "ברגע האחרון", חושפת את קשיי הקליטה של העולים בשנותיה הראשונות של המדינה.

מבעד לחלון לאה ברק נותנת לקורא להתבונן בשתי משפחות שונות: מערב מול מזרח.

ענת-מורה לספרות בבית ספר דתי שגדלה במשפחה יוצאי פולין. היא נשואה ליואב הפסיכולוג שנולד למשפחה בוכרית. להם שני ילדים רועי ודניאל.

יואב לא אהב את ישיבתה המרובה של ענת מול ערימות המבחנים עד שעות הלילה המאוחרות. הוא ביקש ממני "תשימי גבולות"... "לא זוכר שהמורות שלי תיקנו מחברות ולא זוכר שהיו כל כך הרבה מבחנים"...

ענת חונכה בבית עם מנהגים, סטיגמות ומילים גלותיות באידיש. היא התאמצה להתרחק מהעולם הישן וכינתה את העולם הזה "סיפורי פולין".

את יואב היא פגשה בסיום לימודיה. ההורים משני הצדדים לא בדיוק אהבו את החיבור.

כשחזרה מפגישה עם יואב בשעת לילה מאוחרת הוריה המתינו לה בסלון ושאלו: "מה אמרת? שאלה בגבות מכווצות, מה שם המשפחה שלו? אברמוב? ואיפה הוא גר? מה אמרת? בדרום תל-אביב? בדרום? על יד אבו-כביר?".... (עמוד 29)

חוסר הפרגון משני הצדדים הוביל למכתב פרידה מצדו של יואב. אבל... הגורל רצה קצת אחרת והם שוב נפגשו באוניברסיטה. את יואב בוכרי היא בקושי זיהתה. הוא לבש מכנסים מגוהצים, חולצה משובצת, והלך בהליכה זקופה שתחת בית שחיו נשא ספרים. מפגש מפתיע! יואב החל ללמוד פסיכולוגיה וענת ספרות. זה הולך טוב ביחד לא? פסיכולוגיה וספרות???

הסטיגמות והמנהגים של כל אחת מהמשפחות העיבו על הזוגיות – הפולנים מול הבוכרים. הצד הפולני אפילו לא רצה להגיע לחתונה של ענת ויואב, בגלל הכובע הבוכרי שעל החתן היה לחבוש לפי המנהג הבוכרי.

כשנולד רועי הפולנים לא אהבו את השם הישראלי הקצר שבחרה ענת. למה שלא נקרא לו דיוויד על שם אביה שם האם? – סבא דיוויד שהתגורר באמריקה הרחוקה, ששלח מתנות והגיע פעם בשנה לביקור בארץ.

ענת שכנעה את הוריה שהשם רועי קשור לדיוויד כפי שכתוב בתהילים: "מזמור לדוד, ה' רועי לא אחסר". (עמוד 55)

בבית הספר שענת לימדה שירת השרת שלום צוברי שנשוי ליונה. שלום ויונה חשוכי ילדים שנים רבות וארוכות סיטואציה שהכבידה עליו. שלום חסר השכלה, פוחד שיפוטר וילדותו ידעה מחסור. (קורות חייו נחשפות אט אט ומעוררות חמלה).

למרות הפערים בין שלום וענת הקשר ביניהם מתפתח כשברקע ילדותו לוטה בערפל.

הכתיבה של לאה ברק מעושרת, קולחת ומשולבת קטעים של אנשי תרבות ידועים וגדולים: טולסטוי, טשרניחובסקי, ביאליק, עגנון, י.ל. גורדון ועוד.

לדעתי, בספר הנוכחי לאה ברק מטיבה להסיע את הקורא במנהרת הזמן, באנושיות ובעין רגישה הכוללת הצצה לקשיי הקליטה של העולים בראשיתה של המדינה.

בשורה התחתונה: מרקם אנושי של דמויות, פערים מהותיים ומערכות יחסים.

אהבתי.

לי יניני

כרמל-הוצאה לאור, פרוזה/מקור, 222 עמודים, שנת 2019

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על ברגע האחרון