ביקורת ספרותית על אנרי דושמן וצלליו מאת עמנואל בוב
ספר מעולה

---

עמנואל בוב הוא סופר צרפתי שלא הכרתי. הוא מת בגיל 47 סך-הכל, ביולי 1945.
קובץ זה מכיל שבעה מסיפוריו הקצרים ונקרא על שמה של הדמות הראשית בסיפור הפותח, "פשע בלילה אחד". אנרי דושמן זה הוא אחד מעלובי החיים, גבר אומלל וחסר-כל בן 40, שמואס בבדידותו ומשתוקק לפרטנר לשיחה. אישה זרה שיושבת לידו בבית קפה נכנסת בדיוק למשבצת הזו. הוא משתף אותה ביגונו ומקבל ממנה עצה בלתי צפויה, שמהממת אותו ובועטת בו אל התרחשויות מסויטות הכוללות מפגשים עם דמויות מפוקפקות ומעשה פשע בלתי מובן לחלוטין, שכל מטרתו היא להגשים את חלום ההתעשרות של דושמן.

הסיפור מתרחש בערב חג המולד, כאשר המחבר למעשה רומז למוטיבים נוצריים הקשורים להולדת ישו ולישו, כגון האמונה שבסבל ובייסורים יכפרו בני האדם על חטאיהם. סיפור מצוין, עם סוף חזק, וכתיבה מעולה לכל האורך. בוב כותב ריאלי מאוד, כמעט נטול דימויים, ובהתייחסות מקורית לסביבה הפיזית ולמזג האויר. סיפור זה מאוד מדגיש למשל את מוטיב המים, שחוזר על עצמו במגוון גדול של הקשרים (בגדיו של דושמן ספוגים מים, השלוליות ברחוב, גשם בלתי פוסק...). יש דבר מה תמים בכתיבתו של בוב כשהוא מתאחד עם מחשבותיו של גיבורו, דבר מה מעורר חמלה רבה, עובדה שעומדת בניגוד גמור לפשע שגיבורו מוסט לבצע. האנטי-גיבור, ליתר דיוק, הוא לא אדם רע כי אם אדם שרע לו, והמחבר מספר את סבלו כבדרך אגב, בכתיבה שאיננה רגשית, עם קורטוב אירוניה והמון אימפקט עקיף על רגשותיו של הקורא.

כל הסיפורים בקובץ זה הם סיפורים של גברים. אם זה הגבר האביון שמוצא ידיד חדש ותולה בו את כל תקוותיו בסיפור "ידיד אחר", או הגבר הנשוי שבא לשתף את חברו הוותיק במשבר שפקד את נישואיו בסיפור "ביקור לעת ערב", או הבעל שחושב שהוא רואה את אשתו האהובה בוגדת באמונו בסיפור "מה שראיתי" – בוב כותב על בדידות, על כאב, על סבל, על אכזבה. יחד עם זאת, הוא מקפיד לסיים את סיפוריו בניצוץ אופטימי – לפחות עד כמה שניתן בהתחשב בתוכנו המלנכולי של הסיפור - מלא בעדנה ובחוכמה. גם כשבעל בטוח שאשתו בגדה בו, הוא גומר אומר בלבו להאמין לשקריה ובלבד שלא יאבד את אהובתו.

עמנואל בוב כותב בכישרון רב, ואני מאוד שמחה שבהוצאת אפרסמון הצעירה תרגמו את הקובץ הזה, שהוא התרגום השני בלבד של כתביו לעברית. קדם לו הספר "החברים שלי", בתרגומו של בני ציפר.

» ביקורות נוספות של MishaEla
» ביקורות נוספות על אנרי דושמן וצלליו