ביקורת ספרותית על הכד השחור מאת ארד שרון
ספר בסדר

---

את ארד שרון לא הכרתי עד שהגעתי לספר הנוכחי. ואז גיליתי שארד הוא דור שלישי לשושלת אדריכלים. ארד הוא נכדו של אריה שרון ובנו של אלדר שרון. למי שלא ידע עד עתה זו משפחה מוכרת שתכננה בניינים ידועים בארצנו. ארד שרון, הוא דור שלישי למשפחת אדריכלים, יליד ת"א בוגר ביה"ס לאדריכלות בלונדון וממשיך דרכו של סבו אריה שרון - אבי האדריכלות הישראלית.

ארד הוא לא רק אדריכל מסתבר שהוא גם פסל וחוטא בכתיבה. את ספרו הקודם "להציל את החולדה" לא קראתי. אבל מהכריכה בלבד הבנתי שהוא נוהג להשתמש בשמות זהים לדמויות. תוך כדי כתיבה הוא מגולל בפני הקורא מערבולת מורכבת של משפחה, מנוקדת בפצעים וצלקות בליווי רגשות אשמה.

מאוד אהבתי את הצילום שנבחר לכריכה- SHUTTERSTOCK * (הכריכה עוצבה על ידי יובל בטשא).

כד הוא כלי המיועד לאגור בתוכו נוזלים או לשמר מזון. ובדרך כלל עשוי מחומר קשיח שיוכל להכיל בתוכו את החומר הנוזלי. הכדים היו לאורך ההיסטוריה כלי שימושי, ובמרבית הממצאים הארכיאולוגיים נמצאו כדים, או שברי כדים שהעידו על תקופות מסויימות. מלבד כך שאצלנו הכד הינו אלמנט עצובי דקורטיבי, בנצרות הכד משמש ככלי קיבול מעוטר המאחסן בתוכו את האפר של המת.

הכד שעל גבי הכריכה מסקרן משום שהוא שבור, חצוי וחסרה בו חתיכה. מה נשבר? מי הרס את הכד? מדוע הוא חצוי? היכן החתיכה החסרה? את הדרך לכל השאלות הללו, סלל ארד שרון דרך סיפורו המגולל כאן.

כשסיימתי את מלאכת הקריאה מאוד התחברתי לכד ולסיפור, ולדעתי אין חיבור יותר טוב ממנו במקרה הזה.

בספר הזה תמצאו מנעד רגשות בתוך משפחה שיש בה הכול מכול. אהבה, קנאה, שנאה ומה לא? לתוך כל המערבולת הזו, שרון ארד שזר אלמנטים אישיים ביוגרפיים, מה שגרם לי לחוש את הכעס וסוג של סגירת חשבון.

הסיפור מתחיל ב9.9.1940 בצל מלחמת העולם השנייה. באותה עת איטליה הפשיסטית התייצבה לצידו של היטלר, הכריזה מלחמה על ברטניה, ותקפה מהאוויר את ת"א כחלק ממלחמתה נגד ברטניה, שהיתה בעלת מנדט בארץ. מתי זה קרה? כאשר לודוויג האדריכל החליט ביום הולדתו ה-40, לבלות עם בנו-ליאו בן השבע. ליאו ואביו ניצלו ולאור המצב הנפיץ, לודוויג וחנה אשתו ועל אף מחאותיו של ליאו, החליטו להעבירו לקיבוץ גן שמואל, משום שתל-אביב הפכה למקום מסוכן. ליאו היה בטוח שזרקו אותו לקיבוץ וההפצצה היתה רק תירוץ של הוריו.

ליאו נקלט בקיבוץ ומי שנטל עליו אחריות היה אורי אילן. לימים אורי אילן התאבד בשבי הסורי כדי לא להסגיר סודות צבאיים. בפתק שהותיר בבגדיו כתב "לא בגדתי, התאבדתי!" בקיבוץ ליאו חווה קשיים, במיוחד שעל כל קשיי הקליטה, ההורים באו לבקרו אחת לחצי שנה, ובאחד הביקורים אף גילה שנולד לו אח-יונתן.

אחרי שבע שנים ליאו חזר לבית הוריו בת"א. הוא מאוד רצה ללמוד רפואה, אבל האב התעקש שילמד אדריכלות וימשיך את השושלת. בד בבד הוא נישא לבחירת ליבו – יואלה, שאותה הכיר בקן השומר הצעיר, ונולד להם ילד-אלווין. האהבה לא נמשכה לאורך זמן. לאחר זמן מה ליאו רעה בשדות רעים בלשון המעטה. הוא החל להתהולל, לבלות חיי לילה חסרי מעצורים, רווי אלכוהל וסקס, עד אשר עשה את מה שאף אחד לא ציפה שיעשה...

לא אהבתי את ליאו לאורך כל הסיפור. התנהגותו גרמה לעוגמת נפש לכל משפחתו וסביבתו, ואני כקוראת סלדתי מדמותו. לעומתו יונתן אחיו קיבל ממני קצת יותר אמפתיה, אם כי גם הוא לא טלית שכולה תכלת.

הספר כתוב בגובה העיניים, הוא קצבי, משולב באירועים היסטוריים כמו: הישוב בתקופת מלחמת העולם השנייה, מלחמת קדש, הטבח בכפר קאסם, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור, המיתון, דמויות מעולם הפוליטיקה, אומנים, אנשי בוהמה, עיתונאים, סופרים, משוררים ועוד.

הספר משתרע על פני ארבעים ושמונה שנים, ומאכלס תמונות מתל-אביב הקטנה והעתיקה.

מעניין שהדמויות הנשיות בספר מצויות בצל, הן כנועות והעמידה על שלהן נעשית רק אחרי שכלו כל הקצין. שאפו ליואלה שהצליחה לסבול בן זוג כמו ליאו לאורך זמן. לטיפוס כמו ליאו יש לי אפס סבלנות, ואני אישית לא רואה כאלה דמויות ממטר... פשוט לא רואה!!!

לאורך הספר שאלתי מי אשם בהתנהגות הזו? ההורים? הסבא? התקופה? הטרגדיות? הגורל? אין תשובה חד משמעית ואולי אין בכלל תשובה, ולא תמיד ההורים אשמים. אנחנו עושים את הבחירות, והדרך שליאו בחר לא עולה בקנה אחד עם התנהגות מוסרית מינמאלית.

ההזנחה על ידי הוריו שהתרכזו בקריירה מאוד הכעיסה אותי, ומאידך גיסא ליאו גדל תחת מטריה של אב מרשים, וכרזימטי שידו בכול. ליאו בכלל רצה להיות רופא ולא אדריכל. בניינים לא עניינו אותו, מה שעניין את ליאו הוא בני אדם. לימים העניין שמצא בבני אדם היו ממניעים אגואיסטים לחלוטין.

לסיכום, הספר הזה העציב אותי ומבסס את הפתגם "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו". כדי להבין מה היה בקנקן צריך לקרוא את הספר.

סוף הסיפור – מטלטל ומצמרר!

בשורה התחתונה: "יש אנשים אשר באים אל העולם כדי להיות בו, ויש אחרים שבאים לעולם כדי לעצב אותו." עמוד 242

לי יניני

פרדס הוצאה לאור, פרוזה מקור-רומן משפחתי, 285 עמודים, 2019‬
*אתר המרכז גלרייה של תמונות
https://www.shutterstock.com/?kw=shutterstock&gclid=Cj0KCQjwuZDtBRDvARIsAPXFx3AI7PopqFvuXeHAHUzwI3ImjxymG1W4Giv0_fFsU78mi9vMooEw8DgaAkEyEALw_wcB&gclsrc=aw.ds

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על הכד השחור