מה פירוש הצירוף שכולנו משתמשים בו "אסיר תודה"? הוא בעצם די מוזר.

כי מה הקשר בין אסירות לתודה? מי האסיר, מי הסוהר? מהו בית הכלא?

וגם:

האם נדיבות היא תמיד טובה, או שלפעמים מדובר במניפולציה?

על השאלות האלה ורבות אחרות עונה רחל מראני בספרה החדש.

הספר כתוב נפלא, מרתק ומעורר מחשבות על נושא שהוא לכאורה פשוט.

היא בודקת את המונח ביהדות, נצרות, איסלם וגם בבודהיזם (שנותן הגדרה מפתיעה למונח "חמלה".)

אהבתי במיוחד את סיפורי העם החכמים מתרבויות שונות, שחלקם, כמו סיפורי ג'וחא, משעשעים מאד.

ויש גם הרבה ציטוטים חביבים, כמו למשל בסוף הפרק על המשפט "ואהבת לרעך כמוך" מצוטט ג'ורג' ברנרד שו: "אל תתנהג לחבריך

כפי שהיית רווצה שיתנהגו אליך – יכול להיות שיש להם טעם שונה."

הספר כולל גם עשרות עדויות של אנשים בארץ שסיפרו על המפגש שלהם עם הנדיבות.

המשורר רוני סומק כתב למחברת בדף הפייסבוק:

"הנה בא ספרך על 'נדיבות', והוא נפלא בעיני, והוא נורה מלב ופוגע בלב.

הדוגמאות הן עמוד השדרה ואת יודעת לסדר את העקרונות על מסילת רכבת כאשר הקטר הוא את.

הוא יכול להיות בקלות ספר קאלט."

אני מסכימה ומוסיפה: ספר נדיב, שהייתי שמחה לקבל מתנה.

ספר שהוא עצמו נדיב! עשיר, מרגש, מעורר מחשבה והשראה.

נהניתי מאד מהכתיבה הקולחת, המרתקת והחכמה, שהפכה את הקריאה בספר לחוויה מהנה ונוגעת ללב.

הנדיבות נבדקת בספר מזוויות רבות, לא פעם מפתיעות, ולרוב מובא סיפור כדי להמחיש את הדיון.

הספר משובץ בסיפורי עם יפים, מכל העולם, וגם בעדויות של עשרות אנשים שסיפרו על הנדיבות בחייהם האישיים.

כדי לשכנע אתכם לקרוא את "נדיבות טובה" בחרתי בסיפור קצר ומשעשע על ג'וחא:

"קראו לג'וחא למשות שופט שנפל לנהר.

לפני כן ניסו האנשים למשות את השופט מן המים וביקשוהו מספר פעמים, "תן את ידך." אך הוא לא נענה להם. כאשר בא ג'וחא ושמע על המעשה, הושיט את ידו לשופט ואמר לו, "קח את ידי." מיד נענה לו השופט, הושיט את ידו, וג'וחא משה אותו מן המים.

הסביר ג'וחא לאנשים כי הוא מכיר את השופט היטב; הוא רגיל לקחת ולא לתת. ולכן כשאמרו לו, "תן את היד," לא נענה להם, אפילו כשעמד לטבוע."

תהנו!

המוכר בסטימצקי אמר לי שזה ספר שאנשים קונים כמתנות לחברים, ואני בהחלט מבין אותם. ספר שנעים לתת וגם לקבל.
רחל מראני מכירה מקרוב את עולם הנתינה מנסיונה כמייסדת "הקרן למצוינות בתרבות", והיא מוסיפה עליו מחקרים, הגות עתיקה וחדשה,
סיפורי עם ועדויות של חברים.
זהו ספר עיון, או יותר מדויק ספר מסע, אבל הכתיבה קולחת כמו בספר פרוזה טוב, נוגעת כל הזמן בחיים, מרגשת.
קראתי בהנאה גדולה והוקסמתי ממש: נושא שקיים בכל פינה בחיינו, אבל לא תמיד אנחנו מודעים לעושר שלו, והמחברת מראה לנו
אותו כקליידסקופ מורכב ומרתק.
בקיצור, ספר מעורר מחשבה, לעיתים התנגדות וויכוח, וכולל הרבה תובנות לחיים.
מומלץ !