הספר שם במרכז שני אנשים: אלה, המתגוררת במושב בדרום והיא בעלת חוות סוסים שנקלעת לקשיים כספיים חמורים. בעקבות כך, החווה נמצאת בפני סכנת סגירה.
הגיבור השני הוא עדי, הקרוב לאלה מאז ילדותם באותו מושב. חברותם נקטעה עם עזיבתו של עדי את המושב לטובת חיפוש חיים חדשים בניו-יורק לאחר סכסוך משפחתי. מותו הפתאומי של אביו מאלץ את עדי לשוב אל המושב ולהתעמת עם עברו ובפרט עם אלה ועם אחיו התאום, אריאל, שלדעת עדי תמיד נחשב בעיני אביו הבן המוצלח יותר מבין שניהם. כאמור, בעקבות חשיבה זו עזב עדי את המושב והתרכז ברדיפה אחרי העושר, שהאמין שיביא לו גם אושר.
בעשרת הימים שהקציב לעצמו עדי לשהותו בישראל הוא שקוע בהרהורים על חייו ובגורמים שהביאו אותו לבחור במסלול שבו בחר. תוך כדי כך, נחשפים הקוראים לחוויות שעבר בנעוריו והובילו לקשר עם אלה. הוא מכנה את עצמו "אח גדול" שלה.
האם הנחותיו של עדי באשר לדעתו של אביו עליו נכונות? כפי שאני רואה זאת, זו השאלה המרכזית שכולל הספר והיחסים עם אלה עוזרים לו להגיע לפתרון החידה שמערערת את שלוותו.
בנוסף, עוסק הספר בקונפליקט שבין העטיפה החיצונית שבה עטף את עצמו עדי, עטיפה הכוללת מעמד וכסף רב, לבין האמת שבפנים, כשמו של הספר.
הסוף נראה ידוע מראש, אך הדרך שבה תוארו הדברים הייתה מעניינת, חיננית ולפרקים מותחת.
עם זאת, עליי לציין מספר דברים שחסרו לי או הפריעו לי במהלך הקריאה:
1) כאמור, אלה היא בעלת חווה לרכיבה טיפולית. באמצעות כך שהיא נאבקת על המשך קיומה אנו מבינים עד כמה החווה חשובה לה. עם זאת, לאורך כל הספר נראה שהחווה והסוסים נמצאים שם רק כתפאורה: לא תוארה במהלך הסיפור אף סיטואציה של טיפול או של מטופל שתוכל להמחיש לקורא את חשיבותה של החווה הלכה למעשה.
2) תיאור הפגישות של אלה עם מנהל הבנק וכן תיאור הפגישות העסקיות של עדי היו ארוכים ומעייפים מדי. בנוסף, תיאור מאפייני העושר והמעמד של עדי היו מוקצנים מדי לטעמי. נקודה נוספת: מהסיפור השתקף שרק בחו"ל ניתן להגיע לעושר ואילו בישראל לא ניתן לעשות את זה. אני באופן אישי חושבת שזה לא נכון, שהתיאורים בספר היו סטריאוטיפיים ושבחיים האמיתיים מי שמגיע לעושר בחו"ל יכול להגיע לאותו עושר גם בישראל ושלכן הבחירה בין העושר לאושר היא אולי יפה לאגדות אך לא רלוונטית כל כך למציאות.
3) לאורך הספר הופיעו מספר תיאורי סקס שכמו תיאורי הפגישות עם מנהל הבנק ירדו לפרטי פרטים והיו ארוכים ומייגעים מדי גם הם.
למרות הנקודות שציינתי, הספר חביב, מעניין, כתוב בצורה זורמת וכן משולבים בו ציטוטים משירים ישראלים שאותם אהבתי במיוחד.
המשכתי לקרוא את הספר עד סופו משום שאני אוהבת ספרים עם סוף טוב והאמנתי שסוף הסיפור הזה אכן אופטימי וטוב.
לסיכום: מומלץ ובמיוחד למי שאוהב ספרים קריאים וקלילים.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
