הדבר הראשון שעשיתי כשלקחתי את "איש המערות בהרי יהודה" הוא לקרוא את הכתוב בגב הספר. הזדהיתי מאוד עם נקודת המבט הרואה את הייחודיות של כל אחד ואחת כמנוף לצמיחה שלנו כבני אדם. תהיתי האם וכיצד יתבטא הדבר בסיפור. הופתעתי. הרעיון הזה מלווה כחוט השני את הסיפור, לא בדרך שמאכילים אותנו בכפית וגם לועסים עבורנו את הנושא, אלא מאוד בעדינות ועטוף פה ושם ברמזים דקים.
הסופר מצהיר שהוא מדבר אל הילדים בגובה העיניים, זה מצא חן בעיני אולם אולי נכון הדבר, לגובה העיניים של מבוגרים, יחד עם זאת הוא בהחלט מאתגר את הילד להעשיר את השפה שלו ועל הדרך גם מאפשר לו לחוות סיפור, המשאיר טעם של זיכרון ילדות אותנטי, בניגוד לספרי ילדים רבים המפתחים לעתים בדיות מופרכות.
הסיפור כתוב בשפה עשירה לכן אולי כדאי בפעם ראשונה לקרוא אותו יחדיו הורים וילדיהם, על מנת לבאר מילים שאינן מוכרות לילד או לילדה.

זהו ספר יפהפה ונדיר. שמחתי מאוד לפגוש אותו, לקרוא בו ולהקריא אותו לילדיי. השפה הגבוהה והפיוטית שבה כתוב הספר יוצרת בסיפור אווירה מיוחדת במינה. אליה מצטרפים הציורים המאוד אמנותיים. בקשר והמזיגה בין הציור לשפה ניתן לחוש שהסופר הוא גם הצייר. בימינו מרובים ספרי הילדים המביאים שפה ותוכן רדודים ופשטניים. לפיכך משמח היה למצוא את הספר "איש המערות בהרי יהודה", המביא עמו עומק לא רק באופן בו הוא כתוב ומוגש אלא גם בתוכן העלילה ובמסרים אותם הוא מביא. המסרים של הסיפור לא נאמרים באופן ישיר, אלא מתוך האווירה וההזדהות שאנו חשים כלפי הדמויות. העלילה יוצרת מתח דרמתי וכמו בסיפור אגדה אנו נעים בין העולם האמתי לבין הדמיון, בין העולם הזה ובין העולם האחר. הסיפור מהדהד כפעמון הקורא לנו לקבל את השונה ואת האחר.

בפורום – קוראים עכשיו מצאתי דברים שנכתבו על ספרי "איש המערות בהרי יהודה". העברתי לכותבת תודה עמוקה בזו הלשון "ליחיאלה. קראתי בהתרגשות רבה את המילים החמות שכתבת על "איש המערות בהרי יהודה".
אם תסכימי אעתיק את דבריך ואפרסמם בדף הספר למען קוראים ייחודיים כמוך, שאולי מילות הספר תתרומנה במשהו להם ולילדיהם והם עלולים לפספס את דבר קיומו. תודה על המילים החמות. וברשותה אני מעתיק לכאן את חוות דעתה.
על קיומו של הספר נודע לי כאן, בסימנייתנו, כאשר ביקשתי עצות והמלצות לספרי הרפתקאות טובים ומשובבי נפש, ומשנקרה הספר הייחודי הזה לידי, קראתיו בנשימה אחת, לא יכולתי למוש מחינו התם ואוהב האדם.

זהו ספר לילדים ולבני נוער, אבל בעצם, הוא לכל אדם שלב חם פועם בקרבו. מובטח לו שיתחייך יותר מפעם, וש... אפילו יצטט פנינים אנושיות מן הכתוב.

אני סיפרתי לאישי, למשל, איך לא יכלה האם החרֵדה לבנה שנעלם, לשאת את השתדלויותיו של האב להפיח בה ביטחון שהכול יסתיים בטוב, ודחתה את החיבוק המנסה לעודדהּ, ו"היא חמקה מידו כאילו לא היתה זו יד בעלה אלא שרץ נתעב". כך גם לא יכלה לשאת את המילים המעודדות שניסה לומר לה הנהג המשטרתי, בעיצומם של החיפושים, כאשר הבחין שאינה יכולה להכיל את עידודו של האב, כאילו ריקות מילותיו כי הרי הילד עודנו - איננו, והדאגה גאתה. הנהג ניסה לומר לה "בכל הרוך שיכלו שפתיו לדובב: 'יהיה בסדר... תראי שעוד נמצא אותו בריא ושלם'.
היא קפאה על מקומה כמו מכת ברק הלמה בה.
'תראי שעוד נמצא אותו בריא ושלם'.
הרי היו אלה בדיוק המילים ששמעה מבעלה אין-ספור פעמים במשך הלילה ובמשך כל היום"...

ריאליה כמו-חלומה המשוחזרת בפשטות נוגעת עד לב.

ובריאליה, עולה מאוב דמותו של נחמן פרקש הזכור לי מהאזנה דרוכה לרדיו, בנעוריי, כשהסתתר וכל הארץ תרה אחריו. פה הוא נחשף כאישיות אוהבת אדם ואדמה, דמות קסומה, וזה הוסיף לתובנותי.

קראו את הספר, אל תתקפחו מחווייתו!