ספרים רבים קראתי בחיי – שירה, פרוזה, הגות, אמונה, היסטוריה וכל דבר משמעותי כתוב למעט עיתונים. דפים רבים מילאתי בכתיבת שירים, הגות וקטעי סיפורים. את כל אלה ביצעתי במקביל לעבודות פרנסה מזדמנות וחיפוש עבודה למחייתה של משפחתי. את ספר שירי הראשון הוצאתי ב – 1988 והוא נחל אכזבה פנטסטית לרעייתי ולי, כאשר חודש לאחר הוצאתו בהוצאת אלף, הודיעוני מההוצאה שמדור השירה שלהם ניסגר ולכן אם ברצוני שספריי לא יעברו למחלקת גריסת הנייר, עלי לבוא לאסוף את הספרים. אף שכתיבת רומן הייתה משאת נפשי, חיי הדוחק של משפחתי גרם לי לבחור לדחות את מאוויי זה למועד מאוחר יותר והינה עתה, אני מביא בפני הקהל הרחב מפרי מקלדתי, לא את הסוגות הספרותיות הנלמדות באוניברסיטאות ובמכללות השונות, אלא מתוך קרביה של האוניברסיטה הגדולה מכולן, היא האוניברסיטה של החיים. יתכן שתנאי חיי לימדו אותי סבלנות, אולם מתוך החיים אני יודע שלסבלנות אין שום משמעות אם אינה שואבת את כוחותיה מן התקווה, לכן לאופטימיות ולתקווה יש תמיד מקום בספריי.

ספרים רבים קראתי בחיי – שירה, פרוזה, הגות, אמונה, היסטוריה וכל דבר משמעותי כתוב למעט עיתונים. דפים רבים מילאתי בכתיבת שירים, הגות וקטעי סיפורים. את כל אלה ביצעתי במקביל לעבודות פרנסה מזדמנות וחיפוש עבודה למחייתה של משפחתי. את ספר שירי הראשון הוצאתי ב – 1988 והוא נחל אכזבה פנטסטית לרעייתי ולי, כאשר חודש לאחר הוצאתו בהוצאת אלף, הודיעוני מההוצאה שמדור השירה שלהם ניסגר ולכן אם ברצוני שספריי לא יעברו למחלקת גריסת הנייר, עלי לבוא לאסוף את הספרים. אף שכתיבת רומן הייתה משאת נפשי, חיי הדוחק של משפחתי גרם לי לבחור לדחות את מאוויי זה למועד מאוחר יותר והינה עתה, אני מביא בפני הקהל הרחב מפרי מקלדתי, לא את הסוגות הספרותיות הנלמדות באוניברסיטאות ובמכללות השונות, אלא מתוך קרביה של האוניברסיטה הגדולה מכולן, היא האוניברסיטה של החיים. יתכן שתנאי חיי לימדו אותי סבלנות, אולם מתוך החיים אני יודע שלסבלנות אין שום משמעות אם אינה שואבת את כוחותיה מן התקווה, לכן לאופטימיות ולתקווה יש תמיד מקום בספריי.