“בגיל ההתבגרות ואולי מעט לאחר מכן התעניינתי בנסתר. מהו הנסתר?
אלו הם טקסטים מסוגים שונים - סיפורים, חוכמות עתיקות, שירה ושיטות פילוסופיות, שהמשותף לכולם הם שלושה עקרונות: האמונה כי המציאות טומנת בחובה הרבה יותר מכפי שנראה לראשונה, הטענה כי ממשות נסתרת זו נגישה רק למעטים שיעשו מאמץ רב על מנת להשיגה ולבסוף דרך מסירה, כלומר שפה, שיטה, או מעשים, שמנוסחים באופן מעורפל וחמקמק.
באותה תקופה, גילתי סקרנות אדירה לטקסטים מסוג זה וקראתי מכל הבא ליד – פילוסופיה, מיסטיקה, שירה, ומעשיות.
ניסיתי להקפיד לקרוא רק טקסטים שנראו לי "רציניים" במידה מסוימת, ולא תולדה של כתיבה רשלנית של שרלטנים חובבים.
כך, למשל, העדפתי טקסטים ורעיונות "עתיקים" יותר, שעמדו במבחן הזמן וממשיכים להוות מוקד לעניין ולמשיכה לדורות רבים.
בכל התקופה, הזנחתי סוגה אחת של חיבורים. החיבורים המתייחסים לסמים "מרחביי תודעה" כאמצעי לחוויה של אותה מציאות שמאחורי הדברים.
אולי טוב שכך.
הידועים שביוצרים שהתייחסו לסמים "מרחביי תודעה" כשער ל"נסתר" הם קרלוס קסטנדה ואלדוס האקסלי.
האקסלי הוא סופר ממוצא בריטי, איש רוח ומרצה לספרות אנגלית שאף היה מועמד מספר פעמים לזכייה בפרס הנובל בספרות.
במשך חייו התעניין רבות בהיבטים שונים של ה"נסתר" וכתב מאמרים וספרים רבים בנושאי פילוסופים שונים, סמים מרחביי תודעה ועוד.
ספרו המפורסם והחשוב ביותר הוא "עולם חדש מופלא" – דיסטופיה מרתקת שבה השפע וההצלחה המדעית של האנושות - הם אויביה הנוראים ביותר של האנושיות.
מכל מקום, את הספרון "דלתות התודעה – עדן ושאול" קראתי לאחרונה.
שמחתי על שמצאתי ספרון שכזה שמצד אחד נכתב על ידי סופר מוערך, ומצד שני עוסק ב"תחום" שעשוי לרתק וגם לייצר חווית קריאה נוסטלגית.
מה עוד שחיבוריו של האקסלי בנושא זה הם כבר בגדר חיבורי קאלט – כאלו שמעריציו מרבים לקרוא שוב ושוב.
לאחר כל ההקדמה הארוכה הזו, השורה התחתונה היא שהקריאה הייתה מאכזבת.
הספרון הקצר הזה שאורכו 150 עמודים מאגד שני חיבורים ושבעה נספחים.
החיבור הראשון "דלתות התודעה" הוא תיעוד של ההתנסות הראשונה של האקסלי בסמים מרחביי תודעה – מסקלין ו-LSD. התיעוד מסקרן לפרקים אך לרוב פשוט מייגע.
החיבור השני הוא מסה המתיימרת להסביר את מיטב האומנות האנושית מנקודת מבט של מי שהתנסה בחוויה של סמים מרחביי תודעה לה שני קטבים – עדן ושאול.
מחד, חוויה אופורית של "התרחבות", "התעלות" ו"הבנת" המשמעות העמוקה שבמציאות. מנגד, חרדה קיומית ומאיימת לנוכח המלאות הגדושה של המציאות. הנספחים עוסקים בהיבטים יותר ספציפיים של חוויות אלו.
ישנם שני היבטים שהופכים את הספר למייגע ולא מוצלח כל-כך בעיניי.
דבר ראשון, הניסיון החוזר ונשנה של האקסלי להסביר את מה שהוא עצמו טוען שוב ושוב שלא ניתן להסביר אלא אך ורק לחוות ממקור ראשון.
דבר שני, הניסיון לשוות לחוויותיו ולהתנסויות אצטלה אומנותית ואקדמית על ידי הפצצה של הקורא במה שניתן לכנות "name dropping" של שמות אומנים ויצירות אומנות, אותם הוא סוקר ובהם הוא מתבונן תחת השפעת סמים.
לבסוף, אני לא בטוח שהתרגום של שחר-דיויה-לב עשה חסד עם המקור. ייתכן שחלק מן הסרבול קשור גם לזה.
למה בכל זאת הענקתי לו שלושה כוכבים? מכיוון שבכל זאת, זהו התיעוד היחידי שאני מכיר של התנסות שכזו, על ידי סופר מוערך ובעל יכולות. כך שעבור מי שמתעניין בנושא, זוהי קריאת חובה.”
