---אין פה בדיוק ספוילרים, אבל רוח הספר מופיעה פה באופן שאולי עדיף יהיה לגלות בקריאה ראשונה---

איך באמת, אבל באמת היינו מגיבים להגעתנו לעולם חדש לחלוטין? איך היינו מחליטים לנהוג בו, איך היינו מעצבים אותו? אילו ערכים היינו יוצקים בו ובחברה שהיינו בונים בו? על השאלה הזו לא מצאתי הרבה תשובות מורכבות או עמוקות בספרות המד"ב, מה שרק מדגיש את נדירותה ויופיה של האיכות יוצאת הדופן של התשובה שהספר הזה מספק לה.

נדירות הפעמים שאני מדרג ספרים בדירוג מושלם, אבל הספר הזה בהחלט זכאי להימנות בין הדוגמאות הנדירות הללו. שילוב יוצא דופן ומורכב בין דמויות ריאליסטיות אבל גדולות מהחיים, לבין עלילה מתונה ועקבית אבל בעלת מימדים ועומק מסחררים, מקנה לספר עומק רגשי ותמתי יוצא דופן. הדבר מודגש במיוחד כשהוא פוגש בגישה הנבונה, המציאותית והמורכבת של הספר לנושאים כמו פוליטיקה בינלאומית, יחסים בין קבוצות תרבותיות שונות והתעצבותם של כוחות חברתיים וקבוצתיים בסביבה חדשה.
אז נכון, הספר הוא בבסיסו טייק חדש על נושא מוכר של יישוב ארץ צחיחה שיוצג כבר לא פעם בספרות על הסְפָר של הסְפֶרָה האנגלו-אימפריאלית במאה ה-19, אבל בתור שכזה הוא מצליח ליצוק משמעות חדשה לנושא ולנסוך בו מימד מהמם ויוצא דופן של חזון חברתי ליברלי שנעדר מתנועת ההתיישבות העתיקה בארצות הספר הנ"ל. (כמו כן לא מזיק שבמקרה הזה אין תושבים מקומיים שיש לקחת בחשבון את רמיסתם הברוטאלית במהלך תהליך ההתיישבות).
בכללי אני סבור שיהיה הוגן לומר שהספר הוא מעל הכל פנטזיה פרוגרסיבית על יישוב הספר, פנטזיה שנועדה לתקן במחשבה של הקורא (והסופר) את העוולות שעוללו אבות תרבות המערב לתושבים ולאדמות של הארצות החדשות אותן יישבו. מתוך מודעות לכך, הספר מציב רבים מן הדמויות הראשיות שלו בראשן של סיעות פוליטיות (המתפתחות להיות תנועות עממיות מורכבות של ממש בסוף הספר ובספרים הבאים) מגוונות ובעלות עומק חברתי, שכל אחת באה להתמודד עם עניין יישובו של עולם חדש באופן שונה. ישנה הסיעה המרקסיסטית המהפכנית (בהנהגת ארקדי בוגדנוב), ישנה הסיעה הריאל פוליטית (בהנהגת פרנק צ'אלמרס), הסיעה התאגידית האולטרה קפיטליסטית (בהנהגת פיליס בויל) וישנה הסיעה המנסה לאגד את בני מאדים בצורה חברתית חדשנית ופרוגרסיבית, אך בקווי מתאר מעורפלים יתר על המידה הרצויה ובעייתיים משהו, בהנהגת הדמות המיתית ג'ון בון. יחד איתם אנו פוגשים בעוד דמויות רבות, מובחנות, עמוקות ומלאות בכאבים, אהבות, חזונות ומחשבות. ביניהן מתבלטות דמויותיהם של הירוקו המיסטיקנית המסתורית, סקסיפרג' ראסל המדען האובייקטיבי ובעל תשוקת הידע, אן קלייבורן הגיאולוגית הסביבתנית הקיצונית, זאב הערבות המתעתע והחמקני ועוד ועוד.
יכולתי להמשיך ולכתוב עוד שעות על הספר, על הדיוק והמורכבות בהם מתוארים בו תהליכים חברתיים, פסיכולוגיים ופוליטיים, על הנטייה שלו לגלוש לתיאורים מדעיים שעשויים יהיו להיתפס בידי רבים כטרחניים אך בעיני רק מגבירים את איכות ואמינות שאר חלקי הספר, או על האופן הרה האסון ויוצא הדופן בו הספר נגמר. אך גם בדברים טובים יש לקצר, ועל כן אגמור את ביקורתי זו בקריאה אחת נמרצת: לכל מי שיכול, אנא מכם: רוצו לספרייה או לחנות הספרים הקרובה אליכם וקחו לידיכם את הספר. תנו הזדמנות לרוחכם להיות מוארת בידיו של כותב נפלא, דרך ספר מסעיר ומורכב.
לא תצטערו.

בעתיד הלא רחוק , צוות עלית של 100 ממיטב מדעני כדור הארץ , מומחים ממגוון תחומים שונים, נשלחים למסע של מספר חודשים שמטרתו להיות כח חלוץ למאדים. הצוות מאד מגוון , החל מגאולוגים וגאוגרפים שמעוניינים לחקור את הכוכב הלא מיושב,מהנדסים שרוצים להקים מפעלים , ישובים , מחצבות ואף מעלית חלל, רופאים וביולוגים שחוקרים שרוצים לקדם את מדע הרפואה , ומדענים ( שאני לא בטוח איך לקטלג אותם) שמטרתם או להתחיל תהליך "האנשה", מושג פופלרי במדע הבדיוני שמטרתו להפוך את מאדים בעל התנאים של קור וחום קיצוני, אטמוספרה רעילה לכוכב שאפשר להתיישב בו ,לגדל בו יבולים ולנשום אוויר.
הספר מתאר את מסעם למאדים , את התקופה הראשונה , ההסתגלות לכוכב, התנאים הקשים , הויכוחים בנוגע לעתידו של מאדים , וההתיישבות המסיבית שבאה אחר כך.
הספר מעניין מאד, ישנם תאורים מפורטים מאד של תהליכים רבים ממגוון תחומי מדע שונים , שעליהם אני מניח הסופר הפליא בדמיונו על פיתוחים עתידנים , אך אם זאת הם לא מרוחקים ממהמציאות שנות דור.
הספר כתוב מממקבצים של פרקים , שכל מקבץ בא מנקודת מבט של אחד הגיבורים הראשיים. אם זאת , הדמויות עצם קצת חסרות עומק כלשהוא. אני לא בטוח איך להסביר את זה, אבל למרות שיש פוקוס לא קטן על הדמויות הראשיים , קשה מאד להתחבר אליהם, וזה החסרון העיקרי של הספר.
למרות זאת זה ספר מומלץ למי שמתעניין במדע בדיוני , ומדע באופן כללי. הספר ניראה לי רציני מצד אחד , והעלילה הכללית מרתקת.

רעיון ההתיישבות במאדים שבה את ליבי כמדע בדיוני רך - היינו דבר שאינו בגדר הבלתי אפשרי גם אם כיום הוא נראה רחוק. ניכר שהסופר עשה עבודת מחקר רצינית אודות הרעיון ויישומו וגם את זה אהבתי.

אבל
למרות היותי מסיים מושבע של ספרים (טובים יותר או פחות) מצאתי את עצמי נאבק ברצון לסגור את הספר שדי שיעמם אותי.
אני מניח שהשעמום קשור בסוף הידוע מראש (בפרולוג) ובנסיון (הכושל) לתאר את פוליטיקת המאדים, שלא עניין אותי כחובב מד"ב.

לא שווה את הזמן.