ביקורת ספרותית על לחרוט את האות מאת ורוניקה רות
ספר מעולה

---

***לחרוט את האות – לחרוט את האות 1 (זה ספר ראשון מתוך זוג, אני חושבת)****

אמ;לק: כן או לא? חייבים! כי אם אפילו אני, ששונאת מד"ב, אהבתי אותו, מה יגידו אזובי הקיר?

תקציר מגב הספר:
ריזֶק נואַוֶוק הוא רודן השולט ביד קשה בעמו, עַם שוטט. אחותו הצעירה, סַיירה, ניחנה בסגולת זרם הגורמת כאב לה ולסובבים אותה, וריזק מנצל את סגולתה זו של אחותו כדי לעַנות את אויביו.
אבל סיירה היא הרבה יותר משוֹט ביד אחיה, היא זריזה, נחושה וחכמה ובלי ידיעתו היא לומדת לנצל את מעלותיה.
אַקוס הוא בנם של אורַקל ושל איכר מכוכב־האומה הקפוא ת'ובה. גם לו יש סגולת זרם אך כזו המעניקה רוגע ( =^.^= זה ממש לא נכון. סגולת הזרם שלו היא לבטל סגולת זרם של כל אדם שהוא נוגע בו, קצת כמו המשקיטים ב"מלכה אדומה". אבל למה שתקצירים יהיו מדויקים אי פעם? =^.^= ). אקוס הוא נער נדיב, שנאמנותו למשפחתו אינה יודעת גבולות. אחרי שלוחמי שוטט שובים אותו ואת אחיו הבכור, הוא נחוש בדעתו לחלץ את אחיו משביו - בכל מחיר.
כך נקלע אקוס אל עולמה של סיירה. האיבה בין ארצותיהם ומשפחותיהם מעמידה ביניהם לכאורה מכשול בלתי עביר. האם יסייעו זה לזה לשרוד או יילחמו זה בזה עד אובדן? ( =^.^= יש לי תחושה רעה שיותר סביר שהם יתאהבו זה בזה עד אובדן. גם לכם יש תחושה כזאת? =^.^= )
ספרה של ורוניקה רות - לחרוט את האות כתוב בשני קולות - של סיירה ושל אקוס, ומתרחש בגלקסיה אחרת. הסיפור משלב אלמנטים קלאסיים כמו אורקל וקרבות זירה נוסח הגלדיאטורים יחד עם עולם עתידני שופע פנטזיה ורווי פיתולי עלילה מפתיעים.
זהו שיר הלל ( =^.^= שיר הלל? =^.^= ) לכוחן של ידידות, נאמנות ואהבה.
ורוניקה רות כתבה את הסדרה רבת המכר מפוצלים שיצאה בהוצאת הקיבוץ המאוחד ( =^.^= אבל הספר הזה הרבה יותר טוב ממנה! הרבה-הרבה-הרבה. ועוד קצת הרבה =^.^= ).

ומה אני חשבתי:
אתם יודעים כמה ספרי מד"ב קראתי ואהבתי בחיים שלי? אפס! (טוב, שניים אם סופרים את סינדר ואת ארטמיס פאול, אבל "אפס!" נשמע יותר דרמטי) – אבל "לחרוט את האות" הצליח לשנות בענק את דעתי על הז'אנר הזה.
אחד הדברים שמפריעים לי במד"ב הקלאסי הוא שבסופו של דבר העולמות האחרים בגלקסיות הרחוקות-רחוקות דומים להשמים לעולם שלנו, וזה שמנסים להסוות את העובדה הזאת בעזרת שוני חיצוני של הגזעים החייזרים ובעזרת טכנולוגיות עתידניות מסובכות בהגזמה רק מחמיר את המצב. בעולמות של "לחרוט את האות" מתגוררים רק בני-אדם, תודה לאל (איך אפשר להתייחס לספר ברצינות אם הגיבורים שלו נראים כאילו הם ברחו מטויזאראס?), אבל העולמות עצמם שונים ומקוריים כל-כך, החל מהתרבות של העמים החיים בהם וכלה בצמחים ובחיות, וניכר שלכל פרט הוקדשה מחשבה רבה. למרות זאת, שום דבר לא מסובך להבנה או עתיר מילים זרות שלא לצורך, ולומדים להכיר את העולם מהר מאוד ובקלות, כמו בכל עולם פנטזיה שכתוב היטב.
הדמויות פשוט נהדרות, כל-כך עמוקות ואמיתיות ומורכבות. או כמו שאמרה טוב ממני סיירה, הדמות האהובה עליי בספר: "את רוצה לראות אנשים כקטבים. רעים או טובים, מהימנים או הפכפכים. אני מבינה. ככה קל יותר. אבל זה לא מתאים לטבע האנושי." בדיוק כך! אין בספר דמויות רעות או טובות, רק דמויות...אנושיות. אפילו מערכת היחסים בין סיירה ואקוס (כי כפי שיודעים כולנו, אף ספר נוער אינו שלם בלי סיפור אהבה שיהרוס לנו את התאבון) נבנתה בצורה אמינה וחכמה וכלל לא מנעה ממני לבלוס שקית במבה.
האקשן מתחיל רק לאחר כחצי ספר, כאשר החצי הראשון מוקדש להיכרות עם הדמויות והעולם – אבל בגלל שהם כל-כך מעניינים ממש לא היה לי אכפת, אפילו שבעקרון אני התגלמותו של דורנו דורש הסיפוקים המיידיים – כי מה שמפריע לי בספרים שלא מספקים סיפוקים מיידיים הוא לא היעדר פיצוצים ומרדפים אלא שעמום, והספר *הזה* לא ישעמם אתכם לרגע.
חסרונות, כי בכל זאת אף אחד (חוץ ממגנוס מבני הנפילים) לא מושלם: התרגום אמנם טוב, אבל יש המון שגיאות הקלדה/שגיאות פיסוק. זה קצת מעצבן, אבל ממש לא סיבה לוותר על הספר.

» ביקורות נוספות של חתול השיממון
» ביקורות נוספות על לחרוט את האות