ביקורת ספרותית על רשימות חורף על רשמי קיץ - כתבים מן המחתרת מאת פיודור דוסטויבסקי
בזבוז של זמן

---

הספר- "רשימות חורף על רשמי קיץ/כתבים מן המחתרת" בנויים מביוגרפיה עודת הסופר דוסטויבסקי ושתי נובלות
(הייתי קורה לנובלה הראשונה- "רשימות חורף על רשמי קיץ" לא נובלה, כאם טקסט הגות לא קריא במיוחד).

בביוגרפיה "דוסטוייבסקי בין מזרח למערב" שופך דמיטרי סגל את סיפור חייו המטלטל של דוסטוייבסקי:
השתתפות בחוג בית ראקציונרי, נשפט למוות. כיתת היורים משאירה אותו בחיים מסיבה כלשהי.
לאחר מיכן הגלייה של יותר מעשר שנים לסיביר, מנותק וסובל בגלות.
בשנות ה-60 של המאה ה-19 חוזר דוסטוייבסקי מהגלות היישר לסנט-פטרסבורג.
המזל לא מאיר לא פנים, אשתו הראשונה- מאריה איסאייבה, לא אוהבת אותו (ובהמשך מתה בגיל צעיר).
אחיו וסופרים מפורסמים כדוגמאת- טורגנייב נותנים לו כסף וממנים אותו.
דוסטוייבסקי מכור להימורים ועדיין מצוי בטראומה מנישואיו והחיים בגלות.
דוסטוייבסקי של שנות ה-60 הוא למעשה סופר מתחיל, לא דוסטוייבסקי הידוע והמפורסם של שנות ה-70.
הסיפורים נכתבים ב1863-4.

הנובלה הראשונה- "רשימות חורף על רשמי קיץ":

"הייתי בברלין,בדרזדן, בוויסבאדן, בבאדן-באדן, בקלן, בפריז, בלונדון, בלוצרן, בז'נבה, בגנואה בפירנצה, במילאנו, בוונציה, בווינה,
הייתי גם במקומות אחרים, ואת כולם, את כולם עברתי בחודשיים וחצי בדיוק!
(דוסטוייבסקי יצא מסנטק-פטרבורג לברלין ב 7 ביני 1862 וחזר לסנטר-פטרבורג ב 14 בספטמבר 1862).
המסע הספרותי המגולם בכתב עיון פילוסופי (לא ספרותי בעליל) תוקף דוסטוייבסקי את הלך החיים במערב אירופה.
הסבל שלו מאותם הלך חיים מתגלם עצל הקורא בקריאה סזיפית ולא מהנה כלל.
אני אישית הייתי (מאותם מקומות ספציפים) בלונדון, פריז, ברלין, פירנצה, מילאנו וונציה ובדרזדן, ודווקא היה כיף.

הנובלה השנייה בקובץ- "כתבים מן המחתרת":

מסופר על "האיש מן המחרת", הגירסא של דוסטוייבסקי ל"יומנו של איש מיותר" של טורגנייב.
האיש מן המחתרת הוא כותב בדוי. הסיפור, בדומה ל"יומנו של איש מיותר" שגוסס בגיל 30, אומנם בן 40 ולא גוסס,
אך הפתיחה של הנובלה לא מחדשת במיוחד:
"אני אדם חולה...אני אדם רשע. אני אדם דוחה. אני חושב שהכבד כואב לי.
האיש מן המחתרת עני, עובד כמזכיר קוליגלי. רזה וחי בגפו, בבדידות עם משרתו, אפולוב, שלו הוא משלם שבע רובל בחודש (והם כול הזמן רבים).
בסיפור ישנם שלוש אפיזודות:

תיגרה עם קצין גבוה (186 ס"מ)- "עמדתי ליד שולחן הביליארד וחסמתי לחלוטין את הדרך, והוא היה צריך לעבור;
הוא תפס אותי בכתפיים, ובשתיקה- בלי להזהיר ובלי להסביר-
הזיז אותי מאותו מקום שבו עמדתי למקום אחר, ועבר כאילו לא שם לב לכול זה.
(..) לעולם לא אוכל לסלוח על זה שהוא העביר אותי תוך התעלמות מוחלטת כל כך.
(..) התייחסו עלי כמו אל זבוב.
אותו קצין היה בגובה של כעשרה ווירשקים, ואילו אני אדם נמוך ותשוש.
(ע"מ 173)

האיש מן המחתרת מחלית להתנגש בכתפו של אותו קצין. הוא חוקר היכן גר ואת שגרת יומו.

"אבל פתאום הכול הסתיים, ובסוף שאין טוב ממנו: (..) ובכוונה זאת יצאתי בפעם האחרונה אל הנייבסקי, רק כדי לראות- האם באמת אבטל את כול זה?
לבסוף, כשלושה צעדים מאויבי, לפתע, אזרתי אומץ, צמצמתי את עיני
-והתנגשנו! צמודים, כתף אל כתף! לא נסוגתי אף צעד אחד וחלפתי על פניו שווה לו לחלוטין!.
(ע"מ 178)

האפיזודה השנייה- האיש מן המחתרת הולך למסיבה בבית מלון עם אנשים שהכיר בילדותו. לא קשה לנחש שכולם מעליבים אותו והוא משתכר.

האפיזודה השלישית והאחרונה- המפגש עם ליזה. בחורה יפה בת 20.
הוא פוגש אותה בבית-המלון, נרגן ושיכור. הוא יורד עליה, היא עוד מקשיבה למונולגים הבלתי נפסקים שבהם הוא יורד עליה. במקום להביא לו בוקס, הוא נותן לה את כתובתו. היא באה עליו, המפגש בינהם מסכם את סוף הנובלה העצובה הזאת.

הייתי אומר שהחלק הרלוונטי "כתבים מן המחתרת", הנובלה הקריאה בהשפעת טורגניב לא מצדיקה את שאר הספר, הסובל מסרבול ואין סוף הערות המחכות לקורא.
הכתב הראשוון- "רשימות חורף על רשמי קיץ" בה לא מסופר כלום, הייתי חוסך לכול קורא את הסבל.

בשנאתו לזרים ובביטוי לכול דבר (במקום twiter , ביומניו שאפשר כיום להזמין דרך amazon ובאותו עת התפרסמו בכתב עת "התחייה") פיודור דוסטוייבסקי מזכיר מאוד את דונלד טראמפ. כנראה מוכשר ומשכיל ממנו, אבל מעצבן לא פחות.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על רשימות חורף על רשמי קיץ - כתבים מן המחתרת