ביקורת ספרותית על חזיונות מסוכנים מאת הארלן אליסון

---

כבר בהקדמה הרביעית ידעתי שאני הולך לכתוב ביקורת על הספר הזה. המשפט הזה דורש כמה הסברים, והראשון שבהם הוא שהספר כולל חמישה הקדמות מצוינות, ובנוסף הקדמה לכל סיפור קצר בנפרד וגם אחרית דבר. במהלך קריאת ההקדמה הרביעית הכתה בי ההבנה שאני הולך ממש לאהוב את הספר הזה, אני ממש רוצה לכתוב עליו ביקרת, וממש אין לי זמן לקרוא אותו בשבוע הקרוב.
אי לכך ובהתאם לזאת,הנה הביקורת לפניכם כשאני עדיין בסיפור השלישי. חוץ מזה, אי אפשר באמת לכתוב ביקורת על אנתלוגיה, זה בלתי אפשרי. כלומר, תמיד אפשר לכתוב רק על סיפור אחד מתוכה (יום אחד אני אעשה את זה על "כתבי אייזיק אסימוב כרך ג'" אני נשבע. למי שלא מכיר אותי יותר משתי דקות - אני הולך לכתוב על "התרבה שם אדם...?", וזה סיפור מדהים, ותקראו אותו, וכמו שמישהי חכמה ממני הייתה אומרת - ASDFGHJKL. יכול להיות שאני אוסיף כמה שורות על "אני בנמל מאדים בלי הילדה", סתם כי סיפור כזה הוא חלומו הרטוב של סופרים רבים.), אופציה אחרת היא לכתוב על הסופר או משהו, אבל כאן יש סופרים רבים - אופס. למרבה המזל בספר הזה יש המון חומר לכתוב עליו, ובעיקר ההקדמות. ההקדמות של הספר עומדות בפני עצמן, והסופר לא נוטה כי אם מתנודד, מאבד שיווי משקל, ונופל לעבר ההומור המפגר בסגנון דגלאס אדמס. שוות קריאה גם למי שאין כוח לקרוא את כל הספר.
מכל מקום, נשאלת השאלה - למה אני רק בסיפור השלישי, כאשר הראשונים הם בעלי מספר חד ספרתי של עמודים? התשובה המתחמקת - קראתי את הסיפור הראשון שלוש פעמים. בפעם הראשונה הוא היה די משעמם, עד שהגעתי לסוף. בפעם השניה הוא היה מדהים. בפעם השלישית כשסיימתי בהיתי בו כמה דקות ברציפות. הוא מתחרה עם "שקיעה" של אסימוב על המקום השני בקטגוריית הסיפור הקצר האהוב עלי. שווה כל רגע. התשובה האמתית - התחלתי אותו בשבת בבוקר, לפני התפילה. כדרך הטבע אין הרבה זמן לפני התפילה, אז לא הספקתי יותר מדי. לאחר סעודת שבת, הייתי במצב צבירה של אחרי אכילת צ'ולנט ולפיכך קריאת דברים חכמים הייתה מעבר ליכולתי הבסיסית. עכשיו אני במצב רוח מעט מטורף, ועם אנדרנלין רב מכדי לשבת ולקרוא, אז אני יושב ומרביץ למקלדת מילים חסרות תוכן.
ובחזרה להקדמות - בהקדמות יש שלוש סיבות מצוינות למה לאהוב את הספר, ועליהם אני תכננתי לכתוב את הביקורת:
נתחיל מהסיבה השניה, שהיא דורשת הקדמה קצרה בשביל עצמה - אני חנון, היה לי רב שמאוד הערכתי, ואני חנון. בכל מקרה, מעשה שהיה כך היה (ואם לא כך היה, כך היה ראוי להיות) - היו היה שוק פורים בבית הספר היסודי בו למדתי. מכיוון שהייתי חנון קלות, והשוק פורים המדובר היה על חשבון שיעור אצל הרב המדובר, אז אני ועוד כמה תלמידים ניגשנו למנהלת וביקשנו שיהיה שיעור אף על פי כן. המנהלת לא ידעה לעשות איתנו מרוב ייאוש, פנתה לרב וביקשה ממנו ללמד אותנו. הרב הסכים והעביר לנו שיעור שאני לא אשכח. השיעור עסק במגילת אסתר, ותקצירו כדילקמן - "איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני". מי זה כל האנשים האלה, ומה הם קשורים לסיפור? אמ;לק - שמעי זה שמעי בן גרא. שמעי בן גרא היה חוצפן, וכך גם מרדכי שלא השתחווה. לפעמים להיות חוצפן זה טוב, זה מועיל וזה חשוב. המגילה מדגישה לנו שמרדכי, גיבור המגילה (הרב פרופ' יוני גרוסמן - אל תרצח אותי! אני מתחנן! אני אדם בסדר סך הכל!) היה חוצפן כמו שמעי בן גרא. מכל מקום, הארלן אליסון היה חוצפן. מאוד חוצפן. מספיק חוצפן בשביל להגיד לאסימוב "אתה אפס!". אדם כזה צריך להעריך, לרצוח אותו.
ונעבור לסיבה הראשונה - הוא אמריקאי. לפעמים קצת נמאס מהסגנון הבריטי, שכאשר אין ברירה, העולם עומד לקרוס, והלורד וולדמורט עומד להרוג את כולם, אז הארי פוטר היקר נאלץ לומר "לעזאזל". לפעמים המילה "פאק" על מגוון הטיותיה היא מילה שימושית להפליא, ואין שום סיבה לא להשתמש בה. הסופר לא רואה סיבה לא להשתמש בביטויים מהוגנים כגון זה, ולאחר יותר מדי זמן שבו המילה "מטומטם" נחשבת קללה, זו הייתה הפוגה מופלאה. זה גם מעיד על אנושיות מה. הוא אנושי - יש אנשים שהם נחמדים, מתוקים, כנים וישרים. להבדיל, (במלעיל, כן?) יש אנשים שלחבק אותם זהה כמו לחבק נייר זכוכית. כמו שאליסון מגדיר זאת - הוא לא צדיק גדול, אבל כנראה לא חלאה כזאת גדולה אם יש לו חברים כמו אייזיק אסימוב. (חוץ מזה, כל ספר שאסימוב כתב לו הקדמה עולה בערכו אוטומטית.)
הסיבה השלישית היא שאף על פי שמדע בדיוני עוסק הרבה יותר מדי באלוהים ובסקס ולפעמים זה מעט יוצא מהאף ונהיה לזרא, יש כמה ניסוחים טובים בנושא. "לדעתי, הפנטזיה שהיוותה את ההשפעה המקורית על כל ספרות ספקולטיבית גדולה היא התנ"ך (כולנו נעצור למיקרו-שניה של תפילה שאלוהים לא יכה בברק את הטחול שלי.)" הוא אחד מהם. בעיקר כשהטחול והברק עושים קאמבק.
ובנימה טיפה פחות מטורפת - זה ספר טוב, או לפחות מה שקראתי עד עכשיו. הסיפור השני פחות מוצלח מסיפור דומה של אסימוב, הסיפור הראשון מדהים וההקדמות שוות כל רגע. מצד שני - זה מדע בדיוני, ועוד העלית של המדע הבדיוני. מדע בדיוני טוב, לא מגיע בצורת ספרים ארוכים. מדע בדיוני איכותי מתמצה לעשרות עמודים לכל היותר, ולפעמים לפחות מעשר. "מבחר הסיפורת הבדיונית" היה ספר מעולה, במבט ראשון הספר הזה יותר. הספר הזה מציג את העילית, בצורתה הטובה ביותר, מלווה בהקדמות. מי שאוהב את הז'אנר - זה שווה כל אגורה. בעיקר כשקניתי את זה בעשר שקלים, עסקה טובה כמעט כמו "הנמלים" במחיר זהה.
תקראו, אני לא מתכוון להרחיב יותר.

» ביקורות נוספות של דז'נייב האב
» ביקורות נוספות על חזיונות מסוכנים