אחת המטרות בקריאת ספרים היא בקבלת דלת אל תרבויות אחרות. או אםזה לא אפשרי אז לכל הפחות חלון למקומות רחוקים או נידחים בעולם שלא סביר שנבקר בהם אי פעם. אז בעקבות הספר הלכתי למפות של גוגל ונכנסתי לראות את האי השוודי גוטלנד בו מתרחשת עלילת הספר ולחוש את האווירה שיש בו. בין רחובות העיר הגדולה ויסבי הולכים אנשים בחולצות ובמכנסיים קרים תחת שמש חביבה ברחובות ציוריים עם בתי בני קומה או שתיים, כמה מרשים לעצמם אפילו גופייה. ואז בהינף כמה הקלקות הרחובות הבאים היו מכוסים שלג והתאורה אפורה ומעורפלת משהו. מסתבר שככה זה כשעוברים מיולי לדצמבר באי הצפוני הזה.

תעלומת המתח של "ארץ הפקר", כמו התעלומה של שני הספרים הראשונים בסדרה מתרחשת באי גוטלנד שבו מכהן פרדריק ברומן כבלש במשטרה המקומית. במהלך העלילה הרעים משתמשים הרבה פעמים בחסות הערפל שמטשטש גם דברים שנמצאים במקום קרוב. הסיפור הנוכחי מתחיל בגופה שנמצאת בתוך מגדל מים, ובשלב כלשהו מגלים שהיא לא מתה מטביעה. לאחר מכן העלילה עוברת אל ויקטור ורפאל, בני דודים שחיכו לשווא לאיש הזה בלי לדעת שהוא עמוק בתוך מים וכבר לא יגיע אליהם. העסקים האפלים של ויקטור ורפא (ככה קוראים לרפאל) מיועדים לחיסכון של 2 מיליון קרונות שמחכים להם בחשבון עלום בארץ רחוקה ואמורים לעשות להם חיים קלים מחוץ לשבדיה. אני יודעת שאין לכם מושג, אז בדקתי, ושני מיליון קרונות שבדיות זה קצת פחות משבע מאות אלף שקל אבל איכשהו זה נחשב הרבה כסף.

מכאן העלילה מתגלגלת אל עוד פושעים, הפעם מהסוג שמבקש פרוטקשן, אל קשיים שיש לוויקטור עם בת זוגו שהיא עדיין תיכוניסטית, ועוברים גם במצוקות האישיות של הבלש ברומן ובעיות השליטה בכעסים שלו. ובסוף העלילה באה על פתרונה כמיטב המסורת בדם ואש ותמרות עשן.

בכל עלילה ספרותית, כולל עלילת ספר מתח, יש מישהו שעובר תהליך. הברור מאליו זו תעלומת המתח שהבלש מביא לפתרונה המוצלח. לפעמים יש עלילות משנה, הפושע הוא זה שעובר תהליך, או הבלש, או האינטראקציה ביניהם. לפעמים אנחנו למדים על אופי הפשע מה שמביא סוגיה חברתית אל סדר היום - סחר בנשים, קצירת איברים, סוג חדש של שימוש בסמים או הברחות כלי נשק. לפעמים אלה החיים הפרטיים של הבלש, לרוב זאב בודד בעל בעיות ביצירת קשרים חברתיים, בעל בעיות שתיה, גרוש, אב למתבגר סרבן או משהו כזה. בספר הזה, עם התקדמות העלילה והצטברות הגופות, אף אחד לא עובר תהליך. הפשע התגלה עלידי הסגרה עצמית בלי תלות בבלש, הוא גם בנאלי למדי ולא מחדש, הבלש לא מעורר אמפתיה וההבטחה הגדולה של תלונה על הכאת אזרח שאיתו אשתו של הבלש התמזמזה במסיבה מתגלה כבועת סבון שמתפוצצתת. התוצאה היא 508 עמודים של שממה, כמו רובו של האי גוטלנד, ובלי שום הצדקה לקריאה. אפילו לא גילינו מה היתה הסיבה לרצוח את ההוא שנמצא במגדל המים.

שורה תחתונה: קראתי כדי שאתם לא תצטרכו. ותרו.

עוד בלש סקנדינבי והפעם לאו דווקא מהליגה הבכירה של הז'אנר. זה ספר שני שאני קורא של הוקאן אוסטלונד ונראה לי שהספיק לי. עלילה בלשית לא מאוד מסעירה, הבלש הקבוע של אוסטלונד, ברנש בשם פרדריק ברומן לא שייך לקבוצה הנבחרת של הבלשים הסקנדינביים והפתרונות לתעלומה ולרציחות בסיטונות בספר הזה, באים לו לאו דווקא בזכות כושר בילוש או הברקות מקוריות ויותר כתגובה לאירועים, מזל, עבודת צוות סטנדרטית ותו לאו. גם במישור האישי, פרדריק שלנו לא נמצא בבעיות אישיות קשות, לא שכרות, לא מצב משפחתי רעוע - אם כי פה ושם בעיות בינו לבין אשתו אבל במידה מאוד מינורית. גם הפושעים בספר הזה הינם מהסוג הזוטר, הייתי אומר הסוג המקומי של פושרים/סוחרי סמים, אמפטמינים וכו'. 509 עמודים. אפשר לקרוא...