ביקורת ספרותית על אהבה בצל עץ העוזרד - רב-המכר הגדול של סין מאת איי מי
ספר לא משהו

---

הי, שלום, מה שלוכם?
מזמן לא נפגשנו. סליחה, אבל זה באשמתי כי הייתי עסוקה.
גם כאן זו לא באמת סקירה, כי כל מה שנאמר על הספר כבר נאמר. זה יותר תקציר או תזכיר שמיועד להנחיית מועדון קריאה על הספר.

רקע על "מהפכת התרבות הפרולטרית הגדולה" בסין אפשר למצוא בערך המתאים בויקיפדיה:
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%94%D7%A4%D7%9B%D7%AA_%D7%94%D7%AA%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A1%D7%99%D7%9F

המונח "מהפכת התרבות" מתייחס לכל העשור בין 1966-1976, אבל החלק היותר דרמטי באירועים קרה לפני 1971. עלילת הספר מתייחסת לשנים 1974-1977, והם כבר חלק "רגוע" יותר במהפכה. אם רוצים לקרוא יותר על מהפכת התרבות וכן על "הקפיצה הגדולה קדימה" שקדמה לה אפשר למצוא בספר ברבורי פרא שכתבה רונג ג'אנג. עדיין אפשר למצוא גם ב"אהבה בצל עץ העוזרד" חלק מביטויי המהפכה, כמו הגליית תלמידי תיכון לכפרים, ובכלל חוסר חשיבות למה וכמה נלמד בתיכון לעומת מטלות אחרות כמו עבודה שהן חשובות יותר בעיני המשטר הסיני של אותה תקופה. אפשר גם לראות את ההתבטאות של ג'ינג צ'יו ה"מותחת קו ברור" בינה ובין השקפותיו של אבא שלה שנידון לגלות בהיותו בעל אדמות, כלומר מעמד בזוי באותה תקופה בסין (עמוד 90). וכן בתיאור המעמד של אמא שלה, שאמנם היא מורה, אבל הוקעה פומבית על רקע ההשקפות שלה.

הגיבורה נקראת ג'ינג צ'יו, וכדרך המסורתית של קריאת שמות, ג'ינג הוא שם משפחה, ואילו צ'יו הוא השם הפרטי. כמעט בשום מקום בספר אין התיחסות לגיבורה בשמה הפרטי בלבד. "לאו סאן" זה "האח השלישי", למרות שהוא לא באמת אח שלישי אצל המשפחה שאירחה את ג'ינג צ'יו אלא גם הוא אורח מאומץ למחצה על ידי בני המשפחה. שמו האמיתי סון ג'יין סין. העובדה שהיא ממשיכה לכנות אותו (גם בליבה) "האח השלישי" היא משמעותית.

שם העץ- עוזרד, עוזרר, חוזרר, בן עוזרד. ברפואה הסינית אומרים כי יש לפירות שלו סגולות רפואיות.

השיר "תחת עץ העוזרד" הוא שיר אמיתי, ובמקורו רוסי. זה גם רפרור תרבותי שכן השיר מדבר על משולש אהבה בין נערה ובין שני מחזרים שלה, והוא גם איזכור חתרני למחצה, שכן באותה תקופה שבה מתרחשת עלילת הספר יש נתק בין שתי המעצמות הקומוניסטיות - סין וברית המועצות.
השיר גם תורגם לעברית והוא מושר בעברית תחת השם "רבינה" ובשפת המקור "ריאבינושקה מאוראל". תרגום חלקי אפשר למצוא באתר "זמרשת":
https://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=1905

עוד על השיר וכמה גלגולים מפתיעים שלו, וכן ביצועים יפים ביותר, אפשר לקרוא בבלוג של פרופ' דוד אסף:
http://onegshabbat.blogspot.com/2011/02/blog-post_1197.html

הוא מביא בבלוג גם תמונה של פריחתו הלבנה של עץ הריאבינה. בספר פרחי העץ אדומים, והסיבה לשוני בפריחה היא הדיסוננס הראשון שנפתח בפני הגיבורה ג'ינג ציו: האם להאמין להגיון שלה? לספורי הפולקלור של האיכרים שאותם נשלחה לכתוב ולתעד לספר לימוד? או לדברי לאו סאן שמנסה לגשר בפניה בין שתי הגישות?
ג'ינג צ'יו מתלבטת לאורך הספר בין "הדרך הלבנה" שהיא דרך ההשכלה והמדע ובין "הדרך האדומה" שהיא דרך המהפכה והפוליטיקה המעשית. כשמחמיאים לה על כישרון הכתיבה שלה היא חוששת שזו אמירה רעה ומלחיצה (עמוד 129)
הפריחה והפירות האדומים של העץ יוצרים עוד סמלים בספר, כמו אזכור לצבעים של תאי הדם שאותם מכריעה מחלת הלוקמיה.

הספר ניתן לקריאה כרומן רומנטי על אהבת נעורים לא ממומשת, אבל גם כספר חניכה שבו לאו סאן הבוגר מסייע לג'ינג צ'יו הצעירה ממנו לעבור את שנות ההתבגרות, וגם להסתכל באופן ביקורתי על השיח המדיני הרווח באותה תקופה, ועל אמיתות שבעיניה היו ברורות מאליהן. ג'ינג צ'יו היתה בת 7 כשפרצה מהפכת התרבות ואילו לאו סאן היה כבר תלמיד תיכון ופער הגילים הזה ביניהם הוא משמעותי.

אזכורים ברומן - לרומיאו ויוליה, שזו אהבה לא ממומשת בין נער ונערה צעירים (כנראה בשנות העשרה לחייהם) שהמשפחות מטרפדות ולא נותנות לממש.

הסרט על בסיס הספר, נקרא בעברית "כשתקראי בשמך", ואילו באנגלית שם הספר ושם הסרט זהים.
טריילר: https://www.youtube.com/watch?v=WDmjuWFR4W8
יש כמה שינויים בעלילה, למשל ג'ינג צ'יו מגיעה לכפר יחד עם אימה, בעוד שבספר היא מגיעה לכפר עם בני כיתתה, בעוד האם נשארת בעיר.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על אהבה בצל עץ העוזרד - רב-המכר הגדול של סין