ביקורת ספרותית על סבון מאת יורם קניוק
ספר מעולה

---

כשהתחלתי לקרוא את הספר "החדש" של יורם קניוק, הבנתי שאני אהיה חייב לסיים אותו. זהו ספר יוצא דופן, מכמה בחינות, חלקן ברורות מההתחלה וחלקן מתגלות בהמשך.

מעיון בכריכה מסתבר, שהספר יכול היה לא להתגלות לעולם, אלמלא הטיוטה שלו התגלתה בארגז מאובק, ומשם התגלגל גילגול ארוך שבסופו הגיע גם אליי. רק בגלל זה הספר יכול להיחשב יוצא דופן.

אבל זה לא נגמר בכך. במשך הקריאה הבנתי שזה לא יורם קניוק המוכר. בספרו "סבון", שלדעתי הוא הטוב ביותר, מביא הסופר את המוטיב המוכר שלו - דם ומוות. אלא שבפעם הזאת, נוסף מוטיב המאפיל עליו בערך באמצע האוקלידי של הספר - מוטיב האהבה. בספר זה, בו המוות מתנפל על הקורא כמעט מכל עמוד , אף שלא יריה אחת נשמעת בו, מופיע אחד ממכתבי האהבה הכי יפים שקראתי.

יש בספר דמיון לספר של ש"י עגנון:"תמול שלשום", לדעתיהוא יכול להוות תחליף עבור מי שמצא שש"י עגנון האריך יתר על המידה (והוא האריך). כמו ב"תמול שלשום", גיבור הספר שייך לאנשים הלא-מחוברים. איש זה, הנמצא בקשר מסוים עם חבורת לא-מחוברים מסוגים אחרים, אנשים שרוטים וחבולים מחיים של רדיפה ושכול. וחבורה זאת מתגלגלת לה במורד החיים, לכאורה ללא כוון וללא משמעות. דמיון נוסף ל"תמול שלשום" הוא המעבר בין שתי הערים ההפוכות זו לזו, תל אביב וירושלים. בין שתיהן מתלבט הגיבור של הסיפור, ממש כמו אצל עגנון.

קשה לסכם את הקריאה ולאמר שנהניתי, אלא יותר מדויק לאמר שרותקתי. הספר כתוב היטב, מעניין, ויש בו דרמה ראויה. הנושא הוא כל כך כואב, שקשה לשייך אליו הנאה .

ולדעתי יש בספר אפילו מימד אופטימי, היות ובסופו של דבר, מה שהספר ממחיש הוא - כיצד החיים מנצחים.

» ביקורות נוספות של האח הגדול
» ביקורות נוספות על סבון