• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
בעיקר אותך

בעיקר אותך

מאת מיה שרידן

הביקורת של פלפל ירוק

תמונה של פלפל ירוק
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
בעיקר אותך

בעיקר אותך

מאת מיה שרידן

הביקורת של פלפל ירוק

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של פלפל ירוק
הוצאה לאור:אהבות
שנת הוצאה:2018
קטגוריה:ספרות קלה - רומנים
הקודמת
ortal ortal
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 8 שנים

“ספר מקסים ומרגש, הסופרת הזו ממש פורטת על מיתרי לב הקורא, כמה רגש, כמה עדינות, כמה אהבה, פשוט מקסים”

3/3
ביקורות על בעיקר אותך
הבאה
אין ביקורת הבאה

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 7 שנים•1 דקות קריאה

יש לי חברה שאוהבת רומנים רומנטיים, אז המלצתי לה על קולו של ארצ'ר- היא אהבה. כיוון שהיא אהבה את זה, עדכנתי אותה שיצא עוד ספר מאותה מחברת- 'בעיקר אותך'.
לאחר הקריאה היא אמרה לי שהספר אף יותר טוב מקולו של ארצ'ר, לא ממש האמנתי לה, הטעם שלנו שונה, אבל התקציר סקרן אותי- אז ניסיתי.
והיה ממש טוב!!!!
גמרתי את הספר בצהרי שבת אחת, בדרך כלל אני צריכה לפחות יום וחצי לכל ספר, אני מתחילה בערב שישי ומסיימת מתישהו במהלך שבת. אבל הספר הזה זרם כל כך שגרמתי אותו מייד.
יש בספר קצת קיטשיות- אבל זה רומן רומנטי, קיטשיות היא בלתי נמענת. ובכל זאת זה לא הרגיש דביק ומתקתק.
הרגשתי שככה צריכה להראות אהבה- מרפאה, נותנת מקום, מבינה, עוזרת לגדול....
שתי הדמויות שלנו עברו חיים לא פשוטים, הגדילה וההחלמה שגבריאל עבר קדמה להחלמה של אלי, אבל דווקא בגלל זה הוא יכל להבין מה היא צריכה- זמן. ואהבה.
חול, לחץ וזמן.
בספר לא היו תיאורי מין מפורטים, אני חושבת שזה לא היה מתאים במקרה של הספר הזה, הוא היה מידי טהור- למרות כל הקשיים והסבל שמוזכרים בדפים.
לסיכום- הספר מומלץ לאוהבות הרומנטיקה.
דירוג: 3.8

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של גלית
גלית
תמונה של Ayeletjon
Ayeletjon
תמונה של נועה הולצר
נועה הולצר
תמונה של לי יניני
לי יניני
4קוראים|גיל ממוצע57|100%נשים

על המבקרת

תמונה של פלפל ירוק

פלפל ירוק

ותיקה
חברה מזה 11 שנים
133 ביקורות•613 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מדע בדיוני ופנטזיה•ספרות קלה - רומנים
תמונה של פלפל ירוק
פלפל ירוק
ותיקה
חברה באתר מזה 11 שנים
ביקורות133
לייקים שקיבלה613
דירוג ממוצע3.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת34מדע בדיוני ופנטזיה27ספרות קלה - רומנים19

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של פלפל ירוק

נכתב באדום

נכתב באדום

אן בישופ

ספר ארוך - 600 עמודים- שלא מרגישים ארוכים כלל. למרות שבמחשבה לאחור אני לא מבינה למה היה צריך את כל העמודים, הסיפור יכל להיכנס בפחות, אבל לא הרגשתי שנמרח, והמעבר בין נקודות מבט של דמויות שונות מאוד תרם לזרימת הקריאה (הספר מסופר בגוף שלישי, אבל דמויות שונות ורבות הן הפריזמה ממנה אנחנו רואים את העלילה).
אחת הדמויות המעניינות ביותר בספר היתה אסיה קריין; איך מישהי חכמה יכולה להיות טיפשה כל כך.
אסיה רוצה נואשות להיות כוכבת טלוויזיה, הגבולות בראש שלה, בין עצמה לבין פנטזיית דמות הכוכבת מאוד מטושטשים: 'אסיה קריין חוקרת מיוחדת'- לדמות הטלוויזיונית יקראו על שמה. למרות שאנחנו לא באמת יודעים אם זה שמה האמיתי, ונראה שלא.
מי הוא אותו קודקוד שמנצל את אסיה לצרכי ריגול בתמורה לתוכנית טלוויזיה משל עצמה? לא יודעים, אבל הרעיון הזוי, איך היא לא רואה שזה בחיים לא יקרה. היא אישה צעירה מושכת ונואשת וזה מצייר לה מטרה על הגב. אל תבינו לא נכון, היא רעה, לא צריך לרחם עליה אבל היא חכמה, ובה בעת גם טיפשה, יכול להיות שזה ההפך - שהיא טיפשה עם יכולת להיות מתוחכמת. כך או אחרת, מצאתי אותה מעניינת ומתסכלת (כי היא סתם רעה והרבה סובלים בגללה)
ולא, היא לא הדמות הראשית. אבל אומרים שדמות נבל מעניינת חשובה לעלילה באותה מידה כמו דמות גיבור מעניין, ובעיני היא היתה הנבלית הראשית בספר. אומנם המשגיח והקודקוד כנראה סופר נבלים ובעלי השפעה רבה בעולם הספר, אבל הם פעלו מרחוק מפעילים את המריונטות שלהם. אסיה לעומת זאת היתה 'מגפיים על הקרקע' והאנטיתזה לתום של מג.

לפני שבועיים•
★★★★★
•פלפל ירוק
קול דמי אחיך

קול דמי אחיך

אילעאי עופרן

היות והספר בנוי כסיפורים - קראתי את מה שעניין אותי.
ציטוט שווה במיוחד:
"כשאהבתנו היתה עזה, על להב החרב שכבנו. כעת, שאהבתנו אינה עזה, מיטה בת ששים אמות לא מספיקה לנו" - בבלי סנהדרין ז ע"א (בתרגום לעברית)

הלקח של הספר, בעיני, הוא שאין חדש תחת השמש, וסכסוכים זה בדנ"א שלנו. שבטים שבטים. התוצאה של אותם סכסוכים הרת אסון, בכל אחת מהפעמים.
מנגד, ככל הנראה יהודים היו הורגים יהודים בעשרות אלפים, בסכסוך בין שבט אפרים למנשה נהרגו 20 אלף ויותר מכל צד. טרלול מוחלט. אז יש לנו תקווה, עוד לא התחרפנו סופית. ומכאן יש רק לעלות, להרבות אהבת חינם, להישמר מלשון הרע ולהפנים- כוחנו באחדותנו, וזה לא סיסמא.

לפני 3 שבועות•פלפל ירוק
רקורסיה

רקורסיה

בלייק קראוץ'

הספר הוא תמהיל של מותחן, מדע בדיוני ומסע בזמן. הוא דורש מהקורא ריכוז וגם קצת ידע בסיסי על מרחב-זמן; הזמן כבעל ארבע מימדים, בו העבר, ההווה והעתיד קיימים בו זמנית, והפרספקטיבה שלנו נקסעת על פי המיקום שלנו על אותו מרחב-זמן (יקום הבלוק). היה מעניין.
המסקנה שלי מהספר- לא משחקים בזמן, הזמן שייך לאלוקים.
בתחילת הספר בארי מגיע לעצור אישה מלקפוץ למותה מבניין לאחר שחוותה אפיזודה של זיכרון כוזב. בזיכרון הכוזב אן היתה נשואה והיה לה ילד, במציאות היא קרייריסטית לא נשואה וללא ילד. לאחר שלא הצליחה ליישב ולקבל את המציאות שלה עם הזיכרון הכל כך אמיתי היא מחליטה לקפוץ. הסיפור של אן, כבר על ההתחלה מציג את הבעייתיות הגדולה של התעסקות עם הזמן, כיוון שהצלתה של מישהי אחת (פראני), גרם לכך שמציאות אחרת לא תתקיים, וילד לא יוולד (סם- הבן של אן). הספר עצמו שואל- אם מלחמת העולם השנייה לא היתה מתרחשת, האם היה הבייבי בום קורה והאם רבים מאיתנו בכלל היינו נולדים?!
נשארתי עם שאלות לא פתורות- הזהרת ספוילרים:
אם לחזור לזיכרון מת בלתי אפשרי - על פי ספייד, ריד קינג מת כששלחו אותו לזיכרון מת, אז כיצד זה הפיתרון. אני מניחה שסלייד שיקר, ושהבעיה בזיכרון מת הוא כוח השאיבה שלו, שמשם קל מאוד פשוט למות באמת.
כמו כן, סוף הספר נגמר בסימן הזה: - שבדרך כלל בספר מסמל מעבר לקו זמן אחר, אז האם הסופר מנסה לומר שלמרות האיפוס, שוב נמחק קו הזמן הזה, כי לא קראתי ספר שלם כדי שהם לא יקבלו סוף טוב, יצילו את האנושות והתאחדו שוב. התיאוריות באינטרנט היו שזה מסמל התחלה חדשה, שמפה אין יותר קווי זמן נוספים, אבל לא ממש מסתדר לי. בכל מקרה זה הסוף היחיד שאני מוכנה לקבל, אז ככה הספר נגמר, סוף טוב הכל טוב.
נ.ב. סתם משהו קטן שאהבתי, שבארי מסתכל על הכוכבים וחושב לעצמו שהוא מביט בעבר, כי הרי האור שאנחנו רואים מאותם כוכבים שייך לעבר ורק עכשיו הוא הגיע אלינו, כמו השיר 'הכוכב הזה מת' . אני לא חושבת על זה כשאני מסתכלת על הכוכבים- שאני שולחת מבט אל העבר.

לפני 4 שבועות•
★★★★★
•פלפל ירוק
אם כבר מדברים על זה

אם כבר מדברים על זה

קריסטן היגינס

ספר מצוין, לא בטוחה אם אהבתי יותר את 'הביטו על הצד השמח' אבל שניהם מצוינים. שמחה שגיליתי את הסופרת הזו.
ציטוט שאהבתי: הסופרת מציגה את מקום המגורים של הגיבורה "סקאפר איילנד, מיין, נקרא על שם קפטן ג'דדיה סקאפר, רב חובל של אוניית ציד לווייתנים, שעזב את ננטקט אחרי שהפסיד בבחירות למועצת הכנסייה. הוא הגיע כדי ליישב אי משלו ולהראות לננטקט מאיפה משתין הדג. נראה שלננטקט לא היה ממש אכפת" (הסופרת מציגה לנו את מקום המגורים של הגיבורה)
כמו ילדה, אני דיי בטוחה שאהבתי בגלל הביטוי "מאיפה משתין הדג" אבל מותר לי.
כמו כן, אהבתי שבומר כונה אלוף הכלבים, נראה לי שהוא ממש ראוי לכך.
אין לי הרבה מה לכתוב, מלבד זה.

לפני חודש•
★★★★★
•פלפל ירוק
על גג העולם

על גג העולם

ליאת לב רן

סיימתי לפני יומיים, ולקח לי זמן לסדר לעצמי בראש מה מרגישה לגבי הספר.
על הדף הראשון הסופרות מאוד ברורות עם הקוראים- זה ספר שלא חושש לעסוק במיניות (והלוואי והיה קצת חושש), אז אי אפשר לומר שהוטעתי. אבל בעמוד הראשון כתוב "קומדיה רומנטית" והביקורת ב'עברית' משבחות...
ופה המקום להערה קטנה: אי אפשר לסמוך על הביקורות בעברית, מהסיבה הפשוטה, כאשר אנשים משלמים על ספר או חפץ הם נוטים לדרג אותו גבוה יותר מאשר אילו ניתן להם בחינם, פסיכולוגיה אנושית בסיסית; אם שילמנו על מוצר ולא נהננו, נוצר דיסוננס. אז מראש המחשבה מוטה קצת לטובת המוצר מאשר אילו ניתן בחינם- אז מבחינתי, דירוגים בעברית או באמזון אינם מדויקים ואני מורידה חצי נקודה על מנת להתאים את הדירוג)
בכל מקרה, למרות ההתחלה שהבהבה לי נורות אדומים, הספר משך אותי, קצת כמו קריאת הסירנה, מושכת את המלח למעמקי הים. ויש ביטוי כזה, או רעיון של ביטוי- חורבן שאי אפשר להסיט ממנו את המבט, אז ככה. והספר גם סופר קריא.
אז הדמויות- לילי, היפית תל אביבית שתבייש כל היפית תל אביבית אחרת, כיוון שהיא יוצאת מהבית יחפה, בלי בגדים תחתונים עם שמלה שקופה למחצה (מה???) היא לא נבוכה להחצין מיניות (אני נבוכתי במקומה). והיא גם בן אדם טוב , היא טובה לקשישים, אוהבת ילדים. ןבכל זאת משהו בדמות שלה צרם- אולי אפשר לתאר אותה בפשטות כ- manic pixie dream girl.
אדם- פה מתחילה הבעיה הרצינית. לא אהבתי אותו מהרגע הראשון. וזה דיי קריטי בספר שאמור להיות רומנטי. הייתי מתארת אותו כאשמאי זקן, אבל הוא לא כזה זקן, רק בן 44, אבל דמותו דחתה אותי. מין טיפוס עלוב כזה. אפשר להבין, בהחלט שאפשר לאור הילדות וחוויות החיים, אבל לא חייבים לאהוב.
גם הקונפליקט לגבי הרגשות שלו לגבי אבא שלו נפתרו בצ'יק, פתאום הוא ראה את האור ורגשות סוערים של חיים שלמים נרגעו באחת. אוקי.
דבר נוסף, בחיים לא קראתי ספר כל כך מיני וביחד כל כך לא סקסי. זה היה כמו לקרוא מדריך למיניות/גוף האדם, ואפילו אלו יותר סקסים מהספר הזה. דילגתי על עמודים. הייתי צריכה לדלג על כל הספר.
אם לסכם את התחושה שלי לגבי הספר- הלוואי ולא הייתי קוראת, והרגשתי צורך לעשות מקלחת סבון ומים חמים- לנשמה.
דירגתי 2 כי סיימתי את הספר, כי לא הצלחתי להפסיק, אבל באמת שהייתי מדרגת 2-. ההפך מספר פיל-גוד.

לפני חודש•
★★★★★
•פלפל ירוק
איך לחסל אהבה

איך לחסל אהבה

קתרין סנטר

הופתעתי לטובה.
קראתי את כל ספריה של סנטר שתורגמו לעברית ועוד כמה שלא, ובאופן כללי היא סופרת אהובה עליי, אבל הספר האחרון שלה "איך לכתוב קומדיה רומנטית" היה מאכזב באופן בלתי צפוי, ולאחריו הגעתי למסקנה שההצלחה של ספריה הפכו את הכתיבה שלה למסחרית יותר, מהירה יותר ורדודה יותר (יעני ג'אנק בוק על משקל ג'אנק פוד- מהיר, טעים בצורה מלאכותית, לא מספק את הצרכים התזונתיים ולא בריא) וחשבתי לוותר על ספריה העתידיים, אלא אם לא יהיה לי משהו יותר טוב לקרוא. אז כשהספר הזה יצא באנגלית, לא התכוונתי לקרוא, אבל כשתירגמו- חשבתי שאולי אם יזדמן לידי ללא צורך בפתיחת הארנק- וכך היה.
אז כן- למרות שנהניתי מהספר, אני עדיין חושבת שהיא הפכה מסחרית יותר ורדודה יותר. אבל כמו תמיד, היא סופרת משעשעת, מצאתי את עצמי מצחקקת לאורך הספר. ובניגוד לספר הקודם- בו לא התחברתי בכלל לדמות הראשית הגברית, פה הוא דווקא היה חמוד (כלומר גבוה, מטר תשעים, איש הצלה, נחמד, אמיץ, חתיך, גברי- כליל השלמות שכנראה יש רק בספרים). גמעתי את הספר בהנאה ואני מתכוונת לפתוח את הארנק כדי לקנות לעצמי את הספר שיצטרף לשאר אחיו- ספריה האחרים של סנטר.
ציון- 3.5 או 3.7.
ציטוטים שאהבתי/צחקתי מהם:
- "אני אומרת לך, אלה קרסוליים קטלניים. הם יכולים לעבוד בסי-איי-איי. את יכולה לנקר למישהו את העין איתם. את יכולה לחתוך זכוכית!"
- (למראה האץ' החתיך בבגד ים) לא היתה לנו הרבה ברירה, לי ולחברות. מי לא היתה מסובבת את הראש בסיטואציה כזאת? אם כבר, היינו כולנו קורבנות תמימים.
- (על הכלב- ג'ורג' ביילי) זה העלה לי לראש תיאוריית קונספירציה שלא שיתפתי עם האץ'. אולי ג'ורג' ביילי עוזר לי. אולי זה הסיפור של הכלב הזה. אולי הוא סוג של כלב שדכן.
-אין לי מושג מהי צורתו של הזמן, אבל נדמה שהמחשבות שלנו נעות בספיררלות, חוזרות שוב ושוב לאותן חידות ולאותו מסתורין שאין לנו עליהם תשובה. אותן שאלות, פעם אחר פעם, והדבר היחיד שמשתנה הוא אנחנו.

לפני חודשיים•
★★★★★
•פלפל ירוק
בלתי אפשרי

בלתי אפשרי

שרה לוטס

התחלתי לקרוא על סמך ביקורות חיוביות. לא סיימתי, הפסקתי בעמוד 173.
הבעיה המרכזית היא שלא אהבתי את הדמויות הראשיות- במיוחד לא את ניק, אבל גם בי לא הזיזה לי כלום ברגש. וכשקוראים סיפור אהבה, צריך לרצות שהדמויות יהיו יחד, לאהוב אותם יחד ולחוד- לא התחברתי אליהם.
חוץ מזה, הספר ארוך מידי 530 עמודים, אין הצדקה. מילא ספר קצר הייתי מנסה עוד, אבל אחרי 173 עמודים - אם לא התחברתי, כנראה חבל על הזמן.
באמת שלא התחברתי לדמות של ניק. ודפדפתי קצת כי רציתי לדעת מה קורה בסוף, וקלטתי כמה דברים נוספים שלא הוסיפו נקודות זכות לניק.

לפני חודשיים•פלפל ירוק
במחשבה שנייה

במחשבה שנייה

קריסטן היגינס

לאחר הקריאה המהנה של ספרה "הביטו על הצד שמח" החלטתי לנסות עוד מספריה. גם פה יש כבאי לוהט (דניאל הכבאי הלוהט) ורופאים (שון ואשתו), אני יודעת שגם בספר "אם כבר מדברים על זה" יהיה רופאים, אולי יהיה עוד כבאי לוהט.
בכל מקרה, הספר הוא אותו וייב, ונהניתי גם ממנו.
העלילה לא תמיד היממה אותי אבל סיימתי את הספר בהבנה שהדמויות הן העוצמה.
שני ציטוטים שאהבתי:
- "מה שבאמת רציתי זה שהזמן יעבור מהר קדימה, עד לרגע שבו תהיה תחושה שהכל מוצק ואמיתי יותר" (הזדהתי)
- "לא עגל" הוא תיקן "עוף. אני מניח שזה עוף חופש, אורגני, שחי חיים מאושרים ופרודוקטיביים?" (צחקתי)
כמה הדמויות (שיש לי מה לומר עליהן)- כולל ספוילרים:
אלואיז- בהתחלה עושה רושם של מטרוניתה קרה ומרוחקת. ואכן יש לה נטיה כזו, אבל מתחת לכל הקרח יש אישה טובה באמת, וכזו שגם רואה את טבעם האמיתי של האנשים. היא ראתה מי זו מדליין ולעומתה גם את קייט. לא התפלאתי מהסוף לגביה.
קנדי- אהבתי שהסופרת לא הפכה אותה לנבלית. היא אישה פגועה שבכל זאת ניסתה- היא יכלה לתת חום מופגן לאיינסלי, היא יכלה לתת לה לקרוא לה אמא. במקום זאת היא טיפלה בה, בבת שלא שלה, ואהבה אותה, אבל תמיד לצד המירמור. בסוף איינסלי בחורה טובה שרואה את האהבה מתחת למעטה הקוצני ומקבלת את האהבה הפגומה הזו, שבטח חרטה בה צלקות בתור ילדה שרק רוצה אמא.
כל הדמויות כתובות היטב. ובטוח שיש מה לומר על כולן אבל מהשניים הנ"ל הופתעתי יותר.
הקיצור I LIKED IT 3.5

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•פלפל ירוק
שבעה שיעורים קצרים בפיזיקה

שבעה שיעורים קצרים בפיזיקה

קרלו רובלי

חצי מהספר לא הבנתי. לא באשמת הספר- פיזיקה/אסטרופיזיקה לא נושאים פשוטים. אבל הספר כתוב בצורה מעניינת ובהירה
שני ציטוטים שאהבתי:
"אנחנו מקור פליאה לעצמנו. במוחנו יש כמאה מיליארד נוירונים. יותר ממספר הכוכבים בגלקסיה, ומספר אסטרונומי עוד יותר של קשרים והרכבים שעשויים להיווצר ביניהם. איננו מודעים לכל זה. "אנחנו" זה התהליך שנוצר מהמורכבות הזאת, ולא רק אותו חלק קטן מתוכו שאנחנו מודעים לו."
והמשפט אחרון של הספר:
"כאן, בגבולו האחרון של הידוע, על שפת האוקיינוס של הלא נודע, העולם זורח בכל יופיו החידתי. והנשימה נעתקת."

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•פלפל ירוק

ביקורות נוספות על "בעיקר אותך"

בעיקר אותך

בעיקר אותך

מיה שרידן

"הבחירות שלנו אומנם נתונים בידינו, אך הן משופעות מכל מה שקדם להן,
ומוכתמות בכל האסונות שפקדו אותנו בעבר". (עמוד 289)

לי זה הספר השני שאני קוראת מבית היוצר של מיה שרידן. לאחר שקראתי את "קולו של ארצ'ר", אני מוצאת דמיון בין שני הספרים הללו, והביטוי לכך מובא שמיה שרידן גם הפעם בחרה לחבר שני אאוטסיידרים. לשבחה של מיה ייאמר שהספר מתובל במינון נכון בין דרמה, טלנובלה וגם קצת קיטש. לא תמצאו בספר הזה תיאורי סקס וכשיש, הם ממש צפים בכמה שורות.

מצאתי שבשתי העלילות שתורגמו לעברית, היא מרבה להשתמש בהתקרבות, נסיגה, היעלמות ואופס החיבור הצפוי.

מיה שרידן מגוללת בעלילה הנוכחית סיפור על שני אנשים, שלכל אחד מהם חיים לא פשוטים, רק לאחר מאמצים רבים לחוד ויחדיו, הם מצליחים לדלג על המשוכות ולרפא את פצעיהם.

דמויותיה של מיה שרידן דינאמיות, מעניינות, מרתקות וכולן מוכתמות בעבר ייחודי משלהן.

העלילה מתחילה בפרולוג של אלי בת השבע. אלי גדלה עם אימה-סינתיה. את אביה-בראד היא לא הכירה משום שהוא התגורר בנפרד, ומתואר כשחקן קולנוע באופרות סבון. עד שבאחד הימים סינתיה החליטה למסור את אלי לאביה, ולחשוף בפניו את סודה.

מה פתאום עכשיו סינתיה נזכרה להביא את אלי לאביה אחרי שבע שנים?

"מה את רוצה, סינתיה? כסף? אין לי בכלל כסף. אין לי מה לתת לך." "אני לא רוצה כסף. אני צריכה שאתה תיקח אותה. אני... אני עומדת למות, בראד." ... "יש לי סרטן, שלב ארבע. אין לי עוד הרבה זמן-שבועות, אולי ימים.... אין לי אף אחד אחר. לאלי לא נותר אף אחד בעולם מלבדך.".... מהחדר הסמוך אלי האזינה לשיחתם... "אמא? לא, אמא, אל תעזבי אותי כאן! בבקשה, אל תעזבי אותי כאן!" ... (עמוד 11)

מכאן ואילך העלילה מגוללת בפרקים קצרים, שמגוללים לקורא על ידי אלי וגבריאל כל אחד בנפרד– הדמויות המרכזיות של הסיפור.

ילדותה בבית אביה השיכור הותירה לאלי צלקות רבות בנפשה. כשבגרה עזבה את בית אביה והחלה לעבוד כחשפנית במועדון "פנינת הפלטינה". באחד הערבים בעת הריקוד האחרון, עיניה פגשו את גבריאל דלטון יושב לבד ושותה בירה להנאתו. כשפנתה לצאת מחדר ההלבשה, להפתעתה שוב פגשה אותו נשען על הקיר במסדרון. מה הייתה בקשתו? "תוכלי לעזור לי להתרגל למגע של אישה, להרגיש נוח עם העובדה שמישהי פולשת למרחב האישי שלי." (עמוד 22)

גבריאל דלטון התגורר עם אחיו דומיניק. שניהם הועסקו במחצבה המשותפת של אביהם ושותפו: "דלטון מורגן". גבריאל חווה טראומה בילדותו שהותירה עקבות בנפשו. כדי לחזור לחיים הוא ביקש מקריסטל לסייע לו תמורת תשלום. קריסטל סירבה לבקשתו, וכל אחד מהם פונה לדרכו, בידיעה שאף אחד מהם לא שייך למקום שהם נפגשו בו.

בהמשך קריסטל שעברה גיהינום בילדותה הפסיקה להאמין בבני-אדם, ולומדת להכיר את עצמה מחדש. לעומתה גבריאל שחי בכלא פרטי משלו, לומד לחיות עם הצלקות, מאמין ומסייע לבני אדם. גבריאל מצליח לסתת את הקצוות המשוננות והנקודות המחוספסות של החיים בדרכו שלו. הוא נהג בבני אדם כמלאך. אני לא אופתע אם מיה שרידן קיבלה השראה לשמו מהכינוי השמור למלאך גבריאל.

שתי הדמויות המרכזיות מרוסקות ונוגעות ללב. לשניהם יש תקווה, נחישות והם עוברים מסע ריפוי ארוך.

קל להתאהב בקריסטל (אלי) וגבריאל. הם מהפנטים, גומרים אומר ומלאי תקווה.

מיה שרידן בכתיבתה רידדה את דמויות המשנה כקרפ צרפתי, ועטפה את הדמויות המרכזיות בכתיבה פשוטה ונוגעת.

אהבתי את רעיון הכנסת הסיפור הנוסף והמרתק לעלילה הראשית. למרות שבהתחלה זה ניראה לי מאולץ... בהמשך הוא הכניס קצת פפריקה לתבשיל. לדעתי רעיון נהדר וטוב במיוחד לאוהבי תבשילים פיקנטיים.

בשורה התחתונה: ספר כיפי, מרגש, קליל, נוגע ללב, מלא בחמלה ומרתק.

אני אהבתי ונהניתי.

מומלץ לאוהבות הז'אנר ולמעריציה של מיה שרידן במיוחד.

חג שמח

לי יניני

הוצאת אהבות, רומן תרגום, 315 עמודים, 2018

לפני 8 שנים•
★★★★★
•לי יניני
בעיקר אותך

בעיקר אותך

מיה שרידן

ספר מקסים ומרגש, הסופרת הזו ממש פורטת על מיתרי לב הקורא, כמה רגש, כמה עדינות, כמה אהבה, פשוט מקסים

לפני 8 שנים•
★★★★★
•ortal ortal