ביקורת ספרותית על הנסיכה הקסומה מחודש מאת ויליאם גולדמן
הביקורת נכתבה ביום שני, 14 במאי, 2018
ע"י רויטל ק.


גם לכם נראה שקרנם של החנונים והגיקים עלתה בשנים האחרונות?
טוב, לא אם אתם ילדים בבית ספר יסודי, מן הסתם... אבל כמבוגרים צורכי תרבות?
סדרות כמו "המפץ הגדול", "stranger things", ולהבדיל - "היפה והחנון" ואפילו "יומנו של חנון" לילדים (מי היה מעז לקרוא ספר עם שם כזה כשאני הייתי ילדה??) ממתגות את החנונים מחדש.
המקום המרכזי שתופס המחשב - והאינטרנט בפרט - בימינו, הדימוי של אנשי היי-טק כחנונים, אמנם, אך גם מרוויחים הרבה כסף - אלה מן הסתם בין הדברים שסייעו לשינוי בתדמיתם של החנונים.
ואיפה נכנסת הפנטזיה בכל הסיפור הזה?
ספרות הפנטזיה נתפסת כתחום עניין של חנונים. לכאורה לא אמור להיות קשר בין השניים, ובכל זאת - הם נתפסים כקשורים.
אולי זו המציאות החברתית הקשה של החנונים שדוחפת אותם לספרות האסקפיסטית ביותר שקיימת.
ב"אלקטרז וספרני הרשע", סנדרסון מתאר ספרים שאינם משתייכים לז'אנר הפנטזיה כך:
"בספרים האלה, אם יש בהם ילד, הוא לא יצא להרפתקה שבה הוא יילחם בספרנים, במפלצות נייר ובאוקולאטורים אפלים בעלי עין אחת. למעשה, הנער לא יצא לשום הרפתקה ולא יילחם בשום דבר בכלל. במקום כל זה, הכלב שלו ימות. או, במקרים מסוימים, אמא שלו תמות. אם זה ספר עם הרבה משמעות, אז גם הכלב שלו וגם אמא שלו ימותו (מסתבר שלרוב הסופרים יש משהו נגד כלבים ואמהות)"
אז כן, אם אתה מתקשה להשתלב חברתית, מוצא את עצמך לבד רוב הזמן במקרה הטוב, או שצוחקים עליך במקרה הרע, וספרים הם חבריך הטובים ביותר - למה שתרצה לקרוא על עוד עצב, יגון ואנחה? למה שתרצה לקרוא על העולם הנוכחי שלך, זה שלא צופן בחובו הבטחות גדולות בקשר לעתיד שלך? למה לא לברוח לעולם שכולו דרקונים, לחשי קסם וסוף טוב?
אלא שגם הפנטזיה עברה מיתוג מחדש.
אם כשאני הייתי ילדה בכלל לא היה לי מושג שקיים דבר כזה - "ספרות פנטזיה" (כן, אהבתי את נרניה ואת הסיפור שאינו נגמר ואת... אה, הממ, מה עוד? לא הכרתי עוד. לא ידעתי שזה ז'אנר בפני עצמו), היום הפנטזיה היא כמעט ברירת המחדל של ספרי הילדים.
כן, אפקט הארי פוטר שמלווה אותנו עד היום, עם פרסי ג'קסון ושאר החברים מהמיתולוגיות ולמרבה הצער גם תופעת לוואי כמו "דמדומים", השער נפרץ והפנטזיה שטפה את מדפי ספרות הילדים.
אם במדפי ספרי המבוגרים נשמרת החלוקה בין "ספרות יפה" ל"מד"ב ופנטזיה", הרי שבמדפי ספרי הילדים והנוער לא תמצאו שום חלוקה. העולם שלנו שוכן לו בנחת לצד המוני עולמות אחרים, לפחות מחציתם דיסוטופיים.
אגב, שמתם לב למראה החנוני של הארי פוטר נכון?
קשה לפספס את הקשר בין התופעות.

***

ואחרי כל ההקדמה הארוכה הזאת -
לפני כמעט עשרים שנה לא ידעתי שום דבר על כל זה. לא על ספרות פנטזיה (אם כי הארי פוטר כבר נכנס לחיינו אז) ולא על תרבות של גיקים ושל חנונים ("חננה" היה שם גנאי, וגם אם היה לי ברור שאני כזאת - לא היה לי הרבה מה לעשות עם זה).
לכן, כשמישהו אמר לי, חצי בצחוק, חצי בגאווה "כולם ראו את "הנסיכה הקסומה", אני היחיד שקרא את זה" לא הבנתי מה הוא רוצה.
לא ידעתי שזה סוג של כרטיס ביקור, אולי כרטיס חבר, במועדון שלא ידעתי שקיים.
אז מסתבר שהסרט המצליח, זה שראינו מיליון פעם בבית ספר ודקלמנו ביחד איתו את - נו, אתם יודעים מה, הוא במקור ספר.
SO?

***

אז כן, במקור "הנסיכה הקסומה" הוא ספר.
הוא ספר פנטזיה והוא ספר על ספרות פנטזיה ועל ספרות בכלל, או ליתר דיוק - על סיפורים ולמה אנחנו אוהבים לספר אותם.
ויש לו הקדמה ארוכה (במהדורה שבה אני קראתי - כמה וכמה הקדמות), שמערבבת באופן חופשי פרטים אמיתיים ואנשים אמיתיים (ומפורסמים) מחייו של גולדמן, עם סיפור בדיוני לגמרי על איך הספר הזה הוא ספר פלוריני ישן שאבא של גולדמן סיפר לו כשהיה ילד, והוא ערך אותו ושכתב אותו בשביל הבן שלו.
לי אישית, הלן "אשתו" הפסיכיאטרית של גולדמן והבן השמן שלו ובעיקר מערכות היחסים ביניהם היו נראים דמיוניים לגמרי. וכן, פפריקה והאופה, אני יודעת שעשיתן לי ספוילר אז זה לא נחשב, אבל נו, באמת, האופן שבו הלן מגיבה לאכילה הכפייתית של הבן שלה הוא יותר מדי פארודיה על פסיכיאטרים מכדי להיות אמיתי.
נעזוב את זה.
זה ספר שכתוב בצורה מיוחדת, שבה הסופר מתערב מדי פעם בסיפור ומספר לנו מה הוא אהב ולא אהב בסיפור, מה הוא חשב עליו כששמע אותו כילד, איזה חלקים ארוכים ומשמימים הוא השמיט ומה מבקרי הספרות וחוקרי ההיסטוריה חושבים על זה.
וקשה לדעת אם גולדמן התכוון לכתוב פארודיה על ספרות פנטזיה והסטריאוטיפים שלה, או פארודיה על סופרי פנטזיה שלוקחים את עצמם ואת העולם שהם בונים קצת יותר מדי ברצינות, או פארודיה על מבקרי ספרות שמוצאים עומק במקומות שאנשים נורמלים מוצאים שעמום, או סתם לכייף.
מה שבטוח זה שקשה לבוא אליו בטענות.
כלומר, אי אפשר להתלונן על הדמויות הכה סטריאוטיפיות של ווסלי הגיבור העשוי ללא חת ובאטרקאפ - האם-טיפוס (יש דבר כזה?) של כל בדיחות הבלונדיניות באשר הן (כמה בלונדיניות צריך כדי להגיע לרמת הטמטום של בארטקאפ??) כשגולדמן קורץ לנו בעין אחת ומעצים את התכונות האלו של הדמויות עד לאבסורד, למשל כשהוא נותן לנו מעקב היסטורי מדוקדק אחרי רמות היופי של באטרקאפ מילדותה ועד לשניה שבה היא הופכת לאשה הכי יפה בעולם, נכון?
אם מאוד רוצים, אפשר להתלונן קצת על ההקדמות שהן אמנם משעשעות אבל גם טרחניות וממצות את עצמן בשלב מסויים (אם כי יתכן שזה היה חינני יותר במהדורה הראשונה בעלת ההקדמה האחת)
וחוץ מזה?
חוץ מזה, הספר קצת התיישן.
נכון, זו פנטזיה, היא מתרחשת בעולם מיושן ועל כן לכאורה איננה יכולה להתיישן.
אבל אם היו לה כוונות פארודית, הרי שהן כבר לא לגמרי תקפות מול ספרות הפנטזיה העשירה של ימינו.
בימינו, אם אתה רוצה לכתוב פארודיה על ספרות פנטזיה, מן הסתם יהיה שם איזה "אחד" ונבואה עתיקה שמייעדת אותו להביס כוח מרושע, אבל האמת שגם זה די מיושן.

לאחרונה, מצאתי את עצמי קוראת לא מעט פנטזיה לנוער. במעבר מהיר על הסדרות האחרונות שבדיוק יצא לי לקרוא - הסטריאוטיפ שעליו מבוססת באטרקאפ - היפהפיה הפאסיבית המחכה לאביר שיציל אותה - עבר מן העולם.
הג'יניות ידועות כחכמות יותר מהג'ינים ב"ילדי המנורה", בראש שבט הרעם ב"לוחמי הפרא" עומדת חתולה חזקה וחכמה, ב"עיר המסכות" עומדת דוכסית חזקה וחכמה לא פחות בראש העיר בלצה. גיבורים וגיבורות נלחמים ברוע בכל ספרי הפנטזיה המודרנית ולא ממש נותנים לשאלות של מגדר להטריד אותם.
אם וכאשר הילדים שלי יקראו את "הנסיכה הקסומה" - יכול להיות שבאטרקאפ תראה להם כמו סתם דמות מעצבנת, בלי שום רובד נסתר.
22 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רויטל ק. (אתמול)
...
ובכל זאת, הייתי בספריה היום והבאתי את ההוביט.
וגם את "קיצור תולדות ישראל" על הדרך.
למרות שממש אין לי זמן לקרוא אותו!
מה עשית לי, תגידי??

(אבל בנות פנדרוויק החמישי הגיע בדואר היום אז כל השאר יחכו).
רויטל ק. (שלשום)
גלית יקירתי, אם כל ספר שהיה נכנס לרשימה שלי היה הופך להצהרה מחייבת הייתי בצרות רציניות...
וזאת יופי של רשימה.
לא את כולה קראתי, אבל רבים מהספרים שבה נמצאים גם ברשימת ה"ספרים שקראתי יותר מ 10 פעמים" הוירטואלית שלי.
להורים שלי יש הרבה מהספרים האלו, אז ככילדה קראתי הרבה מהם שוב ושוב.
לגבי "ואשוב ואקרא" - לא לכולם תהיה לי סבלנות (לאסימוב, נגיד, אני בספק. לקסטנר - תמיד).

בינתיים כמעט לא ראיתי את הילדים שלי חוזרים על ספרים. אמנם אין לנו בבית את הכמות שהיתה להורים שלי, אבל אולי זה פשוט בגלל שהספריה פה מציעה להם שפע שלי לא היה כילדה.
אפרתי (שלשום)
כי כבר קראתי אותם כל כך הרבה פעמים ויש עוד כל כך הרבה ספרי מבוגרים שלא קראתי... ולא אמרתי פנסיה אלא זקנה זקנה, כשגם משקפים דו מוקדיות לא תהיינה משהו ותהיה לי פחות סבלנות לקריאה באותיות קטנות...
גלית (שלשום)
רויטל ק. ברור לך שזו הצהרה מחייבת? דינה כחתימת חוזה, משורה ישחרר רק המוות?

לי יש את כולם , ובגלל הדיון הזה בו בערב קראתי שוב את אורה הכפולה... וכמעט גם את אמיל והתאומים, בכלל ,מדי פעם אני שבה וקוראת (על פי הסימניה לאחרונה ב2011) לא רק קסטנר ,כל הקלאסיקות וכל החביבים עליי, יש לי רשימה כזאת : "ספרים שקראתי יותר מ 10 פעמים ואשוב ואקרא"
למה לחכות לפנסיה אפרתי?
רויטל ק. (לפני שבוע וחצי)
אפרתי, הילדים שלי קראו את כולם
או כמעט את כולם, אבל את הרוב מהספריה.
ספריית ספרי הילדים הביתית שלי עדיין בבניה... יש הרבה ספרים שהילדים שלי קראו שהייתי שמחה שיהיו בבית באופן קבוע, כדי שיהיה אפשר לחזור אליהם מדי פעם, כמו שאני עשיתי כילדה.
אפרתי (לפני שבוע וחצי)
רויטל, לי יש את כולם! יש לי בארון בערך חמישים קלאסיקות של ספרי ילדים ונוער, בעיקר נוער.
הילדים שלי קראו, הנכדים לא. יש היום ספרות חרדית ענפה (שלא תהיה אריך קסטנר לעולם. חבל, אבל זה מה שיש).
כשאני אהיה זקנה זקנה וכבר לא יהיה לי כוח לספרים עבים אני אחזור אליהם.
רויטל ק. (לפני שבוע וחצי)
טוב, אז ההוביט נכנס לרשימה.
בקשר לשר הטבעות - עוד נראה...

את ההקדמות של קסטנר תמיד אהבתי (גם את ההרהורים בפצפונת ואנטון), אבל זוכרת בעיקר את ההקדמה לכיתה המעופפת.
והדיון הזה שכנע אותי שאני צריכה לקנות כמה הספרים שלו, שיהיו בבית.
יש לנו רק את אמיל, לא תקין.
גלית (לפני שבוע וחצי)
טוב, אז הלכתי לוודא,

בפצפונת הוא נותן הקדמה שהוא קורא לה "קצרה במיוחד" הנפרשת על שני עמודים ושם הוא מסביר את עניין ה "הרהורים" שניתן לדלג עליהם (לאותם ילדים המתקשים בהרהורים מופשטים וחוששים שמוחם החמוד יתקמט)
באמיל והתאומים קסטנר מגדיל עשות: הקדמה לחדשים ,הקדמה לוותיקים ותקציר "אמיל והבלשים ב - 10 תמונות.
באמיל יש הקדמה ארוכה על איך רצה לכתוב על הים הדרומי ובסוף כתב את אמיל
בכיתה המעופפת 2 פרקי הקדמה המספרים שוב על איך כתב את הספר וגם נותנים רקע על ג'וני.

הקיצור קסטנר מאד אוהב הקדמות אבל מבין שיש מי שלא.
פַּפְּרִיקָה (לפני שבוע וחצי)
אריך קסטנר מדבר על הקדמות באמיל והתאומים בכלל, לדעתי. בפצפונת ואנטון הוא מדבר על הרהורים.

בעיני שר הטבעות עולה בהרבה על ההוביט. הקריאה בההוביט כיפית אבל רק בשר הטבעות התאהבתי בטולקין. אם כי מסכימה שהסגנון רציני יותר והעלילה מסובכת יותר ושאולי כדאי להתחיל עוד כמה שנים.
(לפני כמה שבועות הייתי בשבת עם חברים ואחד מהם טען שהוא הבין סוף סוף את מצב הכוחות בקרב על מצולת הֶלם. התאספנו כולנו סביב השולחן והוא סידר צלחות ותנ"כים וכל מה שהיה תחת ידו כדי להדגים מי היה איפה ולאן פלשו מתי. זה היה פשוט מקסים.)
גלית (לפני שבוע וחצי)
רויטל ק. זה אותו הדבר... הוא כתב את ההרהורים במקום הקדמה ,למרות שהקדמה הייתה גם הייתה
עכשיו התבלבלתי... אני אאלץ לעיין בערב בפצפונת ובאמיל. אבוי לי.

כרונולוגית ההוביט קורה קודם וארוע מסויים ממנו - בילבו מוצא טבעת- מהווה את הבסיס לשר הטבעות - מה קרה עם הטבעת אח"כ ועם גיבורים אחרים אם כי בילבו מראה פניו פה ושם- לא חייבים בכלל לקרוא את ההוביט כדי להבין את שר הטבעות (אבל אני לא אפרט כאן את דעתי על פשע שכזה).
סגנונית - ההוביט הוא סיפור הרפתקאות קליל שיועד לילדיו הצעירים. סיפור חניכה קלאסי רומן פיקרסקי אם תרצי.
שר הטבעות מלבד אורכו הניכר נועד למבוגרים - חלק ממנו סופר במכתבים לבן בחזית- השפה יותר כבדה העלילה יותר מפותלת ומפותחת ובעיקר הרבה יותר אפלה. שאלות מוסר ,רעיונות פילוסופיים ,מאבקים מחשלי אופי ,ניסיונות ופיתויים רבים זרועים בפני הגיבורים - הרבים- לאורך כל הספר.
בכתיבתו התכוון טולקין - ואף הצליח - לייצר מיתולוגיה בדומה למיתולגיות הגרמאניות והנורדיות מהן שאב השראה.

הקריאה בהוביט היא כיף מוחלט
הקריאה בשר הטבעות יותר מאתגרת.
את ההוביט קראתי יותר מ 20 פעם לדעתי (ביליתי 2 עותקים מאז גיל 12 ה שלישי שורד בנתיים ) כולל באנגלית.
את שר הטבעות קראתי פחות פעמים אבל גם את זה אני עושה אחת לכמה שנים. קראתי פעם אחת באנגלית והספיק לי.
אני חושבת שהילדים שלך יהנו מההוביט. שר הטבעות זה למיטבי לכת.
רויטל ק. (לפני שבוע וחצי)
אוף, מה אריך קסטנר אמר על זה?
ההקדמות הן רק לילדים שלא מפחדים שהמוח שלהם יתקמט אם הם יאלצו להפעיל אותו?
או שאת זה הוא אמר על קטעי ההרהורים שבין הפרקים?

ומילא שאני לא זוכרת מה אריך קסטנר אמר, עכשיו אני נאלצת להודות מעל הבמה הציבורית הזו שלא, גם את ההוביט לא קראתי.
(כי אף פעם לא הבנתי מה היחס בינו לבין שר הטבעות, את מי אמורים לקרוא קודם והאם זה בכלל משנה).
גלית (לפני שבוע וחצי)
מה שפפריקה אבל -מאחר ואת בעניין (זוכרת מה אריך קסטנר אמר על זה?)- אני מרשה לך לדלג על ההקדמה, היא די ליודעי ח"ן ואפשר להסתדר בעולם בלי לקרוא כל תו ותג.
אבל את ההוביט קראת כן?
רויטל ק. (לפני שבועיים)
מעולה, תודה פפריקה.
(אולי עם הילדים... אם הילדים כן יקראו)
רויטל ק. (לפני שבועיים)
אבל אתה עושה רושם כל כך רציני, עמיחי!
:-)
רויטל ק. (לפני שבועיים)
תודה חני.
פַּפְּרִיקָה (לפני שבועיים)
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2829462,00.html
והיי, עוד לא מאוחר לשר הטבעות. אף פעם לא מאוחר מדי לשר הטבעות.
עמיחי (לפני שבועיים)
רויטל, גם אני לא הייתי מספיק רציני... :-)
חני (לפני שבועיים)
סקירה מושקעת ויפה. באמת נקודה חשובה עניין הפנטזיה בחיי הילדים שלנו.
רויטל ק. (לפני שבועיים)
תודה עמיחי. את אורסולה לה-גווין ואת לויד אלכסנדר הצלחתי איכשהו לפספס כילדה.
ואת שר הטבעות, למרבה הפדיחה, לא סיימתי (כנראה שאני לא ממש רצינית...)
רויטל ק. (לפני שבועיים)
תודה האופה
ובקשר להקדמות - מה שאמרתי לגלית...
רויטל ק. (לפני שבועיים)
אפרתי, לא נכון! הפעם כולם הבינו! כי כולם ראו הנסיכה הקסומה...:)
רויטל ק. (לפני שבועיים)
פפריקה, א. D:
ב. נכון, לגמרי. הסיבה היחידה שלא כתבתי את זה היא שכבר חפרתי על זה בעבר יותר מפעם אחת.
לו רק נולדתי עשור אחד מאוחר יותר...
ג. כי לאיגריין האמיצה הקדשתי ביקורת משלה, וגם על אילונווי כתבתי בביקורת על המלך העליון, והרי ציטוט עצמי:
"דמותה של הנסיכה אילונוויי, שובבה, אמיצה, עם פה גדול. לחלוטין לא הגיבורה הנשית הקלאסית שיושבת בארמון ומחכה שיצילו אותה. או שיושבת, באופן כללי. לרוב היא מקפצת, דוהרת, ומתעקשת לצאת לקרב עם כל החבר'ה.
אי אפשר שלא להיזכר בכובד הראש החגיגי של נרניה, שם נקבע כי לא ראוי שנשים ישתתפו בקרב. לוסי מקבלת מתנה שנועדה לרפא אנשים וסוזן מקבלת קשת לצורכי הגנה עצמית בלבד, וקרן להזעיק עזרה, כמה נשי."
חוץ מזה, בכוונה בחרתי אקראית את הסדרות האחרונות שקראנו פה בבית. כלומר, לא הייתי צריכה לחפש בפינצטה ספרים מתאימים לתאוריה.
ד. נכון, אבל עכשיו כשאת אומרת... יש מצב שהוא דווקא מחבב את הסטריאוטיפ. כי מי כותב ספר שלם על דמות שהוא ממש לא סובל?
ה. תודה:)
ו. איפה השאלה??
רויטל ק. (לפני שבועיים)
גלית,
כבר קרוב לעשרים שנה שאני יודעת בעקרון שיש ספר ורק עכשיו הגעתי לקרוא אותו (בגלל צירוף מקרים מוצלח שבו קיבלתי המלצה מפפריקה והאופה ובדיוק באותו שבוע מצאתי אותו בספריה).
בזמנו הסתפקתי בסרט וחשבתי שאני כבר מבוגרת מדי בשביל לקרוא ספרים על נסיכות וקרבות וכאלה...
מזל שחזרתי לגיל:)
וההקדמות נחמדות, אבל איכשהו כשקראתי את כולן פחות או יותר ברצף (פחות או יותר כי הספר הפריע באמצע...) היה קצת טרחני בעיני.
עמיחי (לפני שבועיים)
תודה!
"הנסיכה הקסומה" לא לבד. כמו שכתבת, היו גם "הסיפור שאינו נגמר" (הספר והסרט), "האריה, המכשפה וארון הבגדים" והמשכיו, ספרי לויד אלכסנדר, אורסולה לה-גווין ("הקוסם מארץ ים"). מי שהיה ממש רציני קרא את טולקין.
נכון, רולינג יצרה גל חדש, והוא גל חזק.
האופה בתלתלים (לפני שבועיים)
מעולה!
ההקדמות, פשוט, משעשעות אותי נורא.
אפרתי (לפני שבועיים)
כמו חלק מאלה שנתנו לך לייק למטה, גם אני נותנת לך על הביקורת המושקעה שחלקים גדולים ממנה אני לא מבינה (הי, חברה, גם רובכם לא הבנתם, תודו ודי) ככה שאנחנו כבר אפילו לא חנונים, אנחנו סתם בומים ועמי ארצות.
פַּפְּרִיקָה (לפני שבועיים)
א. עשינו לך ספויילר אז זה לא נחשב!!!
ב. נכון, החנונים עברו מיתוג מחדש. אני אזרוק השערה שיש פה גם מקום לאינטרנט, שאפשר להם להתקבץ בקהילות לפי פאנדומים ותחומי עניין אזוטריים וממילא לקלוט שהם לא רק מוזרים אלא אולי גם מיוחדים.
ג. דיברת על הכחדת סטראוטיפ הנסיכה הפסיבית ולא דיברת על איגריין האמיצה? ועל סופי ועל פרח-בלילה? ועל נאסואדה וארייה? ועל ועל... (וחוץ מזה שאפילו בספרות הישנה יותר יש מודלים כאלה. אילונווי מפרידיין למשל, שבניגוד ללוסי וסוזן ממש מסרבת להישאר מאחור "כי היא בת".)
ד. לא נראה לי שזה קרה בגלל גולדמן. ועדיין. אם נקעה נפשך ממשהו עד כדי כתיבת פארודיה מרושעת, אין משמח מלראות שהוא נעלם סוף סוף ממדפי הספרים.
ה. ביקורת מעולה.
ו. שמור לי איפשהו מתכון לספר פנטזיה עם "האחד" ונבואה עתיקה, רוצה?
גלית (לפני שבועיים)
ברור שיש ספר! מופיע בכותרות של הסרט,
וזה יחד עם "הגופה" של סטיבן קינג שעליו בוסס Stand by me (או אני והחבר'ה כפי שנקרא באופן קלוקל והו כה אידיוטי בארץ)
היו למקור תיסכולים רב עבורי כי " למה לא מתרגמים לכל הרוחות???" אז השגתי באנגלית, אי שם בתחילת שנות ה 90 - עד אז נהגתי לקרוא דברים שכבר קראתי בעברית קודם לכן וזה היה חידוש אבל היה כיף - והסיפור בשני המקרים היה מורחב הרבה יותר מאשר הסרט,
והמתנתי בחוסר סבלנות לתרגום לעברית.
מאז תרגמו את הנסיכה 3 פעמים. המהדורות הנוספות כוללות הקדמה של המחבר לרגל היובל ולרגל 40 שנה אם אני לא טועה.
את אלו אני מסוגלת לרכוש רק כדי לקרוא את ההקדמה הזו.
בעיני זה מצחיק ורלבנטי בדיוק כמו שלושה בסירה אחת ,למרות ש"תשניק סוסים" (אחת המחלות שג'רום לא אבחן בעצמו) זה לא חלק מחיי היום יום שלי.
אבל באמת - אני לא יודעת מה הנוער של היום ירגיש כלפי הספר.
את הסרט (כמו הרבה קלאסיקות של שנות ה 80 )הן אהבו.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ