תחמניתטרין פישר3'תחמנית' הוא ספר שמצליח ללכוד באופן מושלם את התחושה של אהבה ראשונה. לא את תחושת האושר והאופוריה, אלא את העוצמה והכוח שלה על שאר החיים ואת ההשפעה שלה על העתיד. החיים אחרי סיומה של האהבה הראשונה הם חיים אחרים, והם לעולם לא יהיו אותו דבר. הוא היה עבורי כרכבת הרים רגשית מתחילתו ועד סופו, ובלעתי אותו כמו שבולעים גלולה: במהירות שיא. מרגע שהתחלתי לקרוא לא יכולתי להפסיק, הסיפור היה אינטנסיבי וממכר. מדובר בספר שהוא יהלום לא מלוטש, ואני אהבתי אותו בדיוק כמו שהוא.
שנת המתנות יובל אברמוביץ'14לפעמים אני חושבת אם יש דבר כזה כתיבה גברית וכתיבה נשית. את 'שנת המתנות' כתב גבר מנקודת מבטה של אישה, וספרים כאלה תמיד מסקרנים אותי. אני תוהה אם גבר יכול להבין עד הסוף לליבה של אישה? שהרי גברים ממאדים ונשים מנגה. אז מסתבר שיובל אברמוביץ' עבר את המשוכה הזו בהצטיינות יתרה. לרגע לא הרגשתי שכתב את הספר גבר. הוא הצליח לבנות את דמותה של מיכל ואת המחשבות שלה בצורה מאד משכנעת. אני חושבת שכמעט כל אחד יוכל למצוא במיכל משהו מעצמו. מדובר בספר כייפי, קליל שכתוב היטב ואני ממליצה עליו בחום. אולי גברים ונשים לא כל כך שונים אחרי הכל...
עוד סיכוי לאהבהרוני לורן9סיפור אהבה נוגע ללב של שתי נשמות תאומות ופגועות שנפגשות מחדש אחרי שנים רבות. אני אוהבת סיפורים על הזדמנות שנייה באהבה, והספר נכתב ברגישות ובעדינות. המפגש ביניהם מהוסס, שניהם מגששים באפלה ואינם בוטחים עוד האחד בשני, שניהם לא תכננו לחדש את הקשר אבל נראה כי הכימיה כל כך חזקה שזה כמעט בלתי אפשרי להתנגד לה. זה ספר מהסוג שעושה נעים לקורא וכייף להתכרבל אתו, והדמויות מעניינות וכתובות היטב.
בגנו של עוגלילה סלימאני6כשסיימתי את הספר הבנתי מדוע הוא משך אותי מלכתחילה ואהבתי את האומץ של הסופרת לעסוק דווקא באישה מכורה למין ולא בגבר. כתיבתה של הסופרת שונה מכל מה שהכרתי והיא מיוחדת במינה. היא כותבת בקצרה, באדישות ושומרת על מרחק אך בו זמנית היא חודרת וחסרת רחמים. לא הצלחתי להפסיק לקרוא את הספר גם כשרציתי, הוא פשוט לא הניח לי. זה לא ספר שמתאים לכל אחד, אבל אם הוא מעורר את הסקרנות שלכם אז בקשתי אליכם היא פשוטה: תקראו אותו.
לפני שהיינו זריםרנה קרלינו12אחד הרומנים המרגשים והמלהיבים ביותר שקראתי שנגמר לי מהר מדי, הוא גרם לי להתגעגע כל כך לרחובות ההומים של ניו יורק. לא לעיתים קרובות קורה שאני מתאהבת במידה שווה בשתי הדמויות הראשיות בספר וכאן זה קרה לי. אהבתי את כל מה שהם, את חוסר השלמות שבהם, את חוסר הביטחון שלהם, אבל הכי אהבתי את האהבה שלהם. לרנה קרלינו יש כישרון מופלא לכתוב סיפורי אהבה מרגשים, חולמניים ומחממי לב, שמפעילים כל תא ותא בגוף שלי. היא עשתה את זה לראשונה בספר "קוראת את חיי" והיא עשתה לי את זה בגדול גם הפעם. ספר חד פעמי.
מטורפתקלואי אספוזיטו12אחד הדברים המרתקים ביותר הם יחסים בין תאומים זהים. בילדותי גדלתי עם תאומות זהות באותה השכבה בבית הספר. יום אחד שאלתי אחת מהן איך זה להיות תאומה והיא השיבה: 'אני לא יודעת לענות לך כי אני לא יודעת איך זה לא להיות תאומה'. פתאום חשבתי איך זה מרגיש לחיות את כל חייך לצד כפיל. אתם זהים לחלוטין אבל למעשה אתם שני אנשים שונים עם אופי שונה, שאיפות שונות ורצונות אחרים. האם זה קל? כייף? אולי בכלל קשה יותר? 'מטורפת' התחיל עבורי כספר קליל ומצחיק עד דמעות, אך ככל שהתקדמתי בקריאה הצחוק שלווה ברחמים כלפי אלווינה הפך למשהו אחר. אחרי שצלחתי בהצלחה את כל התפניות בעלילה, ואף על פי שבסופו של הספר הרגשתי שאני צריכה הפסקה מעלילותיה של אלווינה – אני לא יכולה שלא להמליץ על הספר. מומלץ לקוראים שלא ייקחו את הספר ברצינות רבה מדי.
מילים ששמרתי בלבהלן קאלן6הרעיון המקורי של המכתבים האבודים והכריכה היפה של הספר בצבעי הפסטל בהחלט עשו לי חשק לקרוא אותו. ציפיתי לסיפור מיוחד ורומנטי, אך כבר בתחילת הקריאה הבנתי כי הספר עוסק בעיקר במערכת היחסים המתוחה בין ויליאם וקלייר ופחות בעבודתו של ויליאם ובחיפוש אחרי וינטר. לצערי לא התחברתי לאף אחת מהדמויות בספר, לא לויליאם ולא לקלייר, ואילו הדמות של וינטר נותרה עדיין מסתורית עבורי גם בסוף הסיפור. אהבתי את המוסיקה משנות ה-80 שהסופרת הרבתה להזכיר בספר, אבל זה לא ספר שאקח איתי או אזכור זמן רב. לשיקולכם.
צבע החלבנל ליישון16מעולם לא נתקלתי בדמות ספרותית כמו מרי, היא נכנסה לי ללב מהר מאד ונראה כי היא לא מתכוונת לצאת ממנו. הספר נכתב על ידי מרי בעצמה ומסופר על ידה בגוף ראשון, ומרי כותבת כמו שהיא מדברת: בפשטות, בעילגות ובשפה דלה, אבל יחד עם זאת בהמון אומץ וחוכמה. היא נערה פקחית וחדת אבחנה והיא כותבת את סיפור שלה בכדי שנשמע אותה. והקול של מרי הוא קול שחשוב מאד לשמוע. זהו קולן של נערות ונשים רבות שנולדו בזמן הלא נכון. בתקופה שבה נשים נשלטו על ידי גברים ולא הייתה להן השפעה או זכות בחירה כלשהי על גורלן. עבודתן מוכתבת על ידי אב או בעל, גופן אינו ברשותן, והאוניברסיטה סגורה בפניהן. 'צבע החלב' הוא ספר שצריך להגיע אליו מוכנים ובמצב הרוח הנכון, הוא ירומם אתכם ויוריד אתכם בעת ובעונה ואחת והוא עלול לשבור את ליבכם, אבל אל תוותרו על הקריאה בו.
קצה הסוףג'. א. רדמרסקי9כשהתחלתי את הספר וקראתי את הפרקים הראשונים, תהיתי מה לי ולגיבורה בת 20 שיוצאת למועדונים? אין לנו שום דבר במשותף, ואני מודה שגיל צעיר מאד של דמויות בספרים מרתיע אותי. אבל משהו בספר הזה גרם לי להמשיך ולתת לו הזדמנות שנייה. אולי זו הכריכה המזמינה שלו, אולי הכתיבה המשובחת של הסופרת המוכשרת ואולי ההבטחה לספר מסע. אני אוהבת מאד ספרי מסע כי הם גורמים לי לחלום. מי לא היה רוצה לעזוב הכל ולצאת למסע חסר מחויבות ברחבי ארצות הברית? זה סיפור מקסים על חברות ואהבה, איך לחיות את החיים במלואם, איך להיות נאמן לעצמך ולא לפחד להגשים את החלומות שלך. אני יודעת שיש שהגדירו את הספר הזה כאיטי, אבל בעיני הקצב שלו היה מושלם ונכון לסיפור. לא מדובר בקריאה מהירה וקצבית כמו ריצה קצרה - כי הספר הזה הוא מרתון.
דריהאילנית עדני0מאוד אהבתי. נכון זה קיטשי ולא אמין וסקסיסטי וכו. אבל זה רומנטי עם סוף טוב וזה מה שאני צריכה כרגעאיפה אני קוראת עןד כאלה?