אחד הספרים הכי מגוחכים, לא אמינים ומופרכים שקראתי. קשה להאמין שאישה חרדית (לשעבר) כתבה אותו. דוגמא קטנה: כאשר חברתה של הגיבורה הראשית מתבשרת על ידה שהיא בהריון, היא מברכת אותה בברכת "מזל טוב", במקום בברכת "בשעה טובה".
הספר מתחילתו ועד סופו מלא שינאה, דעות קדומות ולעג לחברה החרדית, שאליה השתייכה בעבר מחברת הספר. הדמות הראשית של הסיפור דלילה לוי מתוארת כאישה שלילית, אינטרסנטית,חמדנית, קרה ומניפולטיבית. אין בה אפילו תכונת אופי אחת חיובית, כך שלא ניתן אפילו לרגע להרגיש כלפיה אמפתיה. היא הזכירה לי את דמות האישה שלא מסוגלת להסתפק בכלום, מתוך המשל של הדייג ואשתו (או "דג הזהב").
הקריאה בספר לא העשירה אותי בכלום, שפת הספר דלה או פשוט מתורגמת גרוע והעלילה מזכירה רומן רומנטי זול וירוד.


















