ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 10 באפריל, 2018
ע"י tHeDUDE
ע"י tHeDUDE
ממשיך ברשימת יצירות הספרות האהובות עליי אל המחזה הזה. המחזה הזה, הוא ה-הגדרה של המאה ה-20. אבל עזבו בואו רגע נלך. לפני שנה, י"א. משעמם טילים. הלכתי לבית ספר ובסוף מסתבר שחצי יום בוטל. הולך אל הספרייה, מוצא פתאום עותק של "מחכים לגודו" הכל כך נודע. על בקט שמעתי. מהביקורת הקודמת, ידוע שאני מעריץ של ג'ויס וידעתי על בקט כתלמידו בצעיר בימיו המוקדמים. אבל כן, פחדתי לגעת בדברים של בקט בשל הפסימיות העזה שמתארים שניכרת ביצירות שלו. אוקיי, אני ניגש. גבירותיי ורבותיי, מה לא הייתי נותן כדי לחוות את הדבר הנפלא הזה שוב בפעם הראשונה? כמה עמוק, כמה מצחיק, כמה רגעים שאתה לא מבין מה לעשות עם עצמך. הרבה לפני קאמי, נחשפתי בפעם הראשונה לתורת האבסורדיזם שהאחרון ובקט הציגו ביצירותיהם. העניין שלחיים אין משמעות ויש לקבל את זה, מקבל נופך עמוק שעד היום נראה שנוכח בחיינו גם 60+ שנה מאז שהמחזה נכתב והוצג לראשונה בצרפת. שתי דמויות, מחכות לאותו גודו שלעולם לא מגיע. במהלך ההמתנה, הם משוחחים על דברים שטותיים, עד שנראה שאין נושא למלא עד כדי מחשבה על התאבדות בצורה המצחיקה ביותר. בקט, משלב בין האבסורד למצב הומור שחור שגורם לך לצחוק ולא להבין איך הגיעו למצב הזה. אבל הרבה פעמים בחיים, אנחנו מגיעים למצבים כאלה. כולנו מחכים למשהו שבחיים לא יגיע ועדיין, אנחנו תולים בו את התקוות שלנו בכך שאנחנו ממשיכים. העובדה שהחיים חסרי משמעות לא אמורה להיות מצערת, צריך לקבל את זה. ולהמשיך בחיים בכיף. כי מה זה משנה אם יש להם משמעות? בכל מקרה אנחנו נחכה ליד אותו עץ שגיבורי המחזה אסטרגון וולדימיר מחכים לידו. אחרי אלפי שנים של חיפוש אחרי משמעות כשפילוסופים רבים מציגים את הגותם, מגיע המחזאי האירי שחי בצרפת כמעט כל ימיו ומציג לנו את חוסר המשמעות בחיים. מאז, אני ובקט נהיינו לחברים טובים. סיפרתי לכל אדם שאני מכיר על המחזה, כמה צחקתי, מה למדתי, מה חידש לי? זו יצירת מופת שחייבים לחוות גאדאמיט. לא משנה אם לא מסכימים עם המסר, יש רגעים שאנחנו מזדהים עם הדמויות ורואים בהן את עצמנו מנהלים שיחות שמלוות בשקט מעיק לאחר דיבור. מאז, התחלתי להיכנס ממש לסמואל. קראתי את כל המחזות והתרגשתי מספר כמו How It Is. מאז, בקט הוא אחד שאני לא יכול לחשוב על העולם שלי בלעדיו. מאז, בקט נשאר גיבור גדול בעיני שהראה לנו לגבי הסתמיות של החיים ולמרות שזה נראה ככה, הוא אף פעם, אף פעם לא דיכא אותנו עם זה, אלא עודד אותנו להבין שוואלה זה בסדר. אנחנו נחיה ונצחק ואנחנו נזוז עכשיו ברגע זה (הם לא זזים).
7 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
בוב
(לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
את הכיסאות של יונסקו לא קראתי, אבל את 'חפץ' של חנוך לוין כן.
חפץ הוא מחזה נהדר.
|
|
|
tHeDUDE
(לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
חברים יקרים
א. תודה על הפידבקים
ב. אני אומר שוויה שוויה. אולי אז זה נראה כבדיחה. מי יודע מה יהיה מחר? ג. מחזק את סקאוט לגבי אונסקו (: |
|
|
סקאוט
(לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
בוב- האם קראת את "הכיסאות" של אונסקו? זה מחזה שהוא משויך לתאטרון האבסורד אבל מאוד אהבתי אותו.
ומה עם "חפץ" של חנוך לוין?
ובת-יה, כך נראה. (: |
|
|
בת-יה
(לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
סקאוט, אני רואה שבוב כבר ענה לך -:)
מסכימה עם כל מה שכתב. |
|
|
בוב
(לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
תיאטרון האבסורד.
דיאלוגים חסרי משמעות הבאים לבטא חיים חסרי משמעות.
קריאתו הייתה שיממון מוחלט עבורי. סוג של בדיחה לא מובנת על חשבוני. בביקורת הקודמת שלך שיבחת את זרם התודעה ועכשיו את תיאטרון האבסורד. אני האמנם נהנה לקרוא את האופן בו אתה מציג את הדברים, אבל מהיום אני יודע ממי לא לקבל המלצות ספרותיות. דרך אגב, אם אתה באמת בן 18 וזו הספרות שאיתה את מתמודד, יישר כח! |
|
|
סקאוט
(לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
בת-יה, למה את חושבת כך?
|
|
|
בת-יה
(לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת מעניינת, אבל זה המחזה הכי משעמם שקראתי בחיים.
|
|
|
סקאוט
(לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
מקווה מאוד מאוד שכך יהיה לי (:
|
|
|
tHeDUDE
(לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
מקנא שטרם קראת, חוויה מדהימה (:
|
|
|
סקאוט
(לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
אחלה ביקורת. טרם קראתי את המחזה אבל הוא ברשימה שלי (:
|
7 הקוראים שאהבו את הביקורת
