ראשית כל אציין כי אין בי ולו מעט המחבב כדורסל. היחיד שאליו נתונה הערכתי בכל הקשור לתחום הוא עומרי כספי וזאת בעיקר עקב הרשתות וכן הפודקאסטים שהוא מעלה לאחרונה. משהו בנראות שלו מצביע על תהליך פנימי, בייחוד כשהוא כרגע בהפסקה מהמשחק עקב פציעה.

בנוגע לספר של דורון, לא הכרתי אותו, אם כי ידעתי שהוא שחקן כדורסל שהתחזק והוציא ספר. נפל לידיי והחלטתי לקרוא.

בתחילה, חשבתי על הכריכה כמשעממת ומוזרה. זאת יחד עם תחילת הספר שעובר מימיי ילדותו, דרך גיל הבגרות ועד כניסתו לעולם הכדרוסל. נראה היה לי כי חלק מהמשפטים נוטים לחזור על עצמם, שאין סדר ופואנטה חוץ מהיות הספר כיומן מסע חייו של שפר. ואכן הוא כזה.
באמצעו ניתן לראות מקבץ תמונות של שפר מתחנות חייו השונות עליהן הוא סיפר ויספר עוד בחציו השני של הספר.
לאט לאט התחברתי לסיפור חייו, למרד הנעורים המתמשך, לחיפוש אחר עצמך ולרצון והאומץ לשמוע לקול הפנימי שלך.
דורון, שלאורך כל הספר נשמע כאדם רוחני, מספר על יסודות המים והרוח שהם אזור הנוחות שלו (בכינויו האייס-מן), וכמה שהוא ניסה להכניס לחייו גם מיסודות האש והאדמה. בכותבו על ההרגל לטבול במים שאין להם סוף, כך ירדה ההבנה של מה עומד אחרי הכריכה המכילה את החצי הלא ברור, השומם, ואת חציה הכחול תכול הלא נגמר, המנקה.
בספר דורון מדבר על כך שההצלחה תבוא, גם אם לא עכשיו, אם היא מגיעה לך, היא שלך ותתפוס אותך גם אחר כך. לא בלחץ.
אני חושבת שדורון הוא איש אמיץ המחפש אחר חיבור ועומק, אחר האמת.
לעיתים מרגישים חלק מהמסע שלו, כאילו היית איתו בהודו, כאילו ראית את כל הטבע הפראי ההוא וניסית את כל הדברים ההם. חוויה של התעוררות, של פעפועיי רצון הדורש חיפוש כזה בעצמך.

חשבתי שהספר יהיה דומה ל"מקימי" של נועה ירון-דיין מכיוון שבשניהם סיפור של חזרה בתשובה אך לא, הספרים שונים בתכלית.
הספר אינו ספר קלאסי של חזרה בתשובה. אם יש מי שמפחד או לא בא לו לקרוא תכנים דתיים וחושש מהטפות אני יכולה לאמר שזה ממש לא הסגנון.
התהליך הרוחני שמפורט בהרחבה הוא בעיקר מה שחווה בהודו. להפתעתי ולהרגשתי החזרה בתשובה אינה מתוארת כמעט בכלל (חיסרון או יתרון? התשובה אינדיווידואלית).
בספר מתוארות בהרחבה הרגשותיו ומחשבותיו של מי שעובד בספורט הישגי על כל המשתמע מכך. ממש הצלחתי לחוות כביכול את המתחים אותם הוא תאר בעקבות כל התחרותיות ומשחקי הכדור סל. נשמע לא קל בכלל וגורם לך להעריך את מי שכן מצליח לנהל את חייו באור הזרקורים, נתון לשיפוטיות ללא הרף ומצליח להישאר שפוי.
במהלך סיפור חייו מתאר דורון שפר איך בין כל סבך הארועים, האנשים והקולות הוא הצליח לבודד ולשמוע את קולו הפרטי, להתחבר אל הרגשותיו ורגשותיו ובסופו של דבר לקבל את ההחלטות המשמעותיות בחייו. התפעלתי מהמסע שעבר וגרם לי להעריך את מאמציו בחיפושיו אחר האמת שלו.
הספר כתוב בצורה קולחת ומענינת. מומלץ!.

הערב התחלתי וסיימתי את "ענני" של דורון שפר שנכתב עם יהודית רותם. הראשון מעשרות הספרים שקבלתי לפסח.

לפני שהתחלתי לקרוא אותו כתבתי שאני קורא אותו "ממניעים של צירוף של רוחניות ומציצנות" וכל כמה מטורף, הרי מילים אלו הן הסיכום הטוב ביותר שאני יכול להציע לספר הזה: הצצה הגובלת במציצנות לעולמו הגשמי והרוחני של דורון שפר, הן מבחינת מה שעשה בכדורסל, ובעיקר מבחינת מה שעשה בחיפוש שלו אחר אותה אמת רוחנית במהותה שנותנת משמעות לאדם בחייו.

דורון אינו סופר ואת הספר הוא כתב בעזרתה של סופרת צללים והדבר בהחלט ניכר, אך גם המקרה זה, ה"איך" פחות מהותי ועל חסרונו מפצה הנוכונות שלו לאפשר לקורא להיכנס פנימה לנפשו של אדם שערך החלטה מודעת לפתוח את נפשו לעיני הציבור.

ספר מעולה. החלטתי לקרוא את הספר בשל היותי חובב כדורסל. אהבתי מאוד לראות את דורון שפר משחק כדורסל, והערכתי אותו כשחקן כדורסל איכותי. הכדורסל בספר הוא לא הנושא המרכזי, אלא דורון שפר האיש, עם כל הלבטים, הנפילות, החיפוש המתמיד אחרי שלוות הנפש. התרגשתי מאוד לקרוא על המסע האישי המפרך שעבר, ועל מחלת הסרטן שהתגבר עליה. ממליץ בחום!