על הפרצוף
כתיבה משעממת, דיאלוגים סתמיים, ואנשים עם אופי תלוש מהמציאות.

אורסון סקוט קארד הוא גאון

להפתעתי נהניתי מהספר למרות שידעתי שהוא ישראלי.
לא יודעת איך להסביר אבל ספר כייפי ממש

ספר מלא בקסם
לדעתי כן(?), ראיתי שהביקורות פה עליו לא כל כך מפרגנות ולדעתי אפילו לא מבינות עניין.
אני אוהבת את הכתיבה של הסופרת שכל הזמן מכניסה אותי מחדש לעולם שלי שהוא אחר, הבנתם? שיגרתי ועם זאת לא.
אהבתי את הדמויות והעלילה שיש יגידו איטית מידי, היא אכן איטית אבל לא הייתי משנה כלום בקצב.
אני לא טובה בכתיבה וכו' כאילו אני מתפוצצת מרוב הערצה לסופרת וספריה אוקיי? באמת הערצה עמוקה אז תקראו את זה בראש פתוח כי האקשן הכבד יהיה רק בסוף (שלדעתי לגמרי בסדר שיהיה רק בסוף :-) )

אני נורא נורא נורא אוהבתתת את הספר הזה.
הכל כתוב בצורה כל כך שגרתית למרות שלא באמת וזה באמת מוסיף המוןןן לספר.
אהבתי נורא את הדמויות, במיוחד את רונאן שממש אהבתי את האופי שלו ואת כל ההתנהלות שלו בכל הספר (מותק של בנאדם)
אני אוהבת את הכתיבה של הסופרת כי היא פשוט מצליחה להפוך את זה לשיגרה, כאילו זה אשכרה קורה בקצב נורמאלי לחלוטין לא כמו ספרים אחרים שבתוך שתי פרקים יש לך כבר חצי עלילה.
תקראו תקראו תקראוו באמת יפה וקסום

משום מה כל הספרים בסדרה הזאת עד עכשיו התחילו לעניין אותי רק לקראת סופם.
הספר הזה היה לדעתי יותר יפה מהספרים הקודמים בסדרה, קצת יותר מלא באקשן ושאב אותי יותר משהאחרים הצליחו (הראשון היה ממש נוראי).
קצת מעצבן לחשוב שבכל ספר יש לסלינה מישהו אחר.