ביקורת ספרותית על אל תגיד כלום מאת בראד פרקס
ספר טוב

---

פעם ספרות מתח הייתה האהובה עליי, אפילו היו לי כמה סופרים מועדפים, כאלה שקראתי כל יצירה שלהם ברגע שהתאפשר לי מיד אחרי שיצאה. עם הזמן הז'אנר הזה נהיה קצת לעוס ומאוס, הכל חזר על עצמו ונהיה לי קשה להתרגש מהתפאורה המותחת המוגזמת או המזויפת.

"אל תגיד כלום" הפתיע אותי לטובה מבחינת הז'אנר ואני מגדירה אותו יותר כספר אימה מאשר סתם ספר מתח. הוא התחיל מאוד צפוי ושבלוני אבל אחרי כמה פרקים בודדים הוא צבר תאוצה והשאיר אותי בעיקר חסרת נשימה בעודי הופכת במחשבות את האופציות של פתרון החידה, אותה הסופר, בראד פרקס, הציג ממש בתחילת הספר.

סיפור המסגרת מאוד בנאלי על משפחה שיש לה הכל, האב, סקוט סמפסון הוא שופט מוערך עם צוות מעולה וטראומה קלה ממקום עבודתו הקודם, האם אליסון סמפסון, אשתו האוהבת של סקוט, לה יש קריירה משלה ומשפחה קרובה אוהבת, תומכת ומחבקת; והילדים שלהם, אמה וסם, תאומים חמודים ומקסימים. לכאורה זו משפחה רגילה בארצות הברית עם שגרה בריאה יחסית ואפילו הורים שמאוד מעורבים בחיי ילדיהם ומקדישים להם זמן על אף שיש להם בייביסיטר צמודה ביחידת הדיור של הבית, סטודנטית טורקיה בשם יוסטינה. נקודת הפתיחה הזאת מאוד בנאלית וכמו בהרבה ספרי מתח היא נקודת פתיחה נוחה לרגע שבו הכל משתבש כבר בפרק הראשון לספר.

החל מנקודת פתיחה זאת, כל פרט שאחשוף יהרוס לכם את ההנאה בפתרון החידה של פרקס, חידה שהוא הצליח לשזור בצורה נהדרת, עם כתיבה מופלאה וזורמת, ועם הפתעות עד הרגע בו הספר נחתם.

מאוד נהניתי לקרוא וממליצה בחום לחובבי הז'אנר, גם העייפים. זה ספר שיעבוד נהדר כספר טיסה של כמה שעות. פחות מומלץ לקריאה ממש לפני השינה (למרות שהיו כמה לילות שהיה לי קשה להניח אותו וחטאתי בקריאה עד שנרדמתי) ופחות מומלץ לבעלי לב חלש עם רגישות לסיפורי אימה המערבים ילדים קטנים.

» ביקורות נוספות של Reut.Zaro
» ביקורות נוספות על אל תגיד כלום