ענבל אלמוזנינו מוכרת לי משני ספרים קודמים, שהפכו לרבי מכר וזכו לביקורות נלהבות מצד הקוראים: "אנג'ל" ו"גבריאל".

הספר הנוכחי שונה לחלוטין, ומקפל בתוכו סיפור חטיפה, מתובל ברומן, עם ניחוחות של כמה תבליני אימה, מיסתורין, דת וכתות.

העלילה מגוללת לקורא על ידי סמנתה רדפילד, המועסקת כעיתונאית חוקרת במדור הפלילים בעיתון ה"דייל בוסטון".

בדרך-כלל ימיה שגרתיים, והימים העמוסים שעובריה עליה במשרדה, לא אחת זורקים אותה לשינת לילה אפילו ללא ארוחת ערב.

אלא מה, שבאחד הלילות הופרה השגרה... עמוד 12:
"מצאתי את עצמי ישובה על המיטה, חולצתי ספוגת זיעה. ניתרתי לעבר מראת הקיר בחדרי, בוחנת וטופחת על פניי, בודקת את גופי, מנסה להרגיע את רעד איבריי.
אף לא סימן אחד.
חלום ארור. קיללתי את הגבר העלום ששב לפקוד את חלומותיי, מטריד את מנוחתי".

מי זה מטריד את מנוחתה, ומי הוא הגבר שמופיע בחלומותיה?

סמנתה קבעה לעצמה כמה כללים:

1) להיקשר כמה שפחות לאנשים שהכירה וכך להישאר חסינה מפני כאב ואובדן.

2) חייה המקצועיים באו לפני הזוגיות במודעות ומבחירה. סמנתה לא חפצה בהמשכיות בילדים לדוגמא. לכן יחסיה עם בני המין של הצד השני היו יותר מזדמנים מאשר קבועים.

לאור הנ"ל, היא נהגה להתרחק מכל "קשר", שירפד את חרדת הנטישה שלה ומימים שרצתה לשכוח...

סמנתה היתה במערכת יחסים התחלתית עם מייקל- בלש בכיר במשטרת בוסטון. במסגרת תפקידו במשטרה הוא גם זה שידע על הפרשות הפליליות לפני כולם, וסיפק לה לא מעט סקופים כעיתונאית.

במסגרת עבודתה כעיתונאית פלילית, ובאחד הימים שכביכול החל כיום שיגרתי, סמנתה נקראת לטיסה דחופה לניו-יורק עקב אירוע פלילי.

מה קרה? שלוש בנות שבע עשרה: לורן, קיילי ומייגן נחטפו לאור היום משטחו של בית הספר הפרטי...

במהלך שהותה בניו-יורק, היא נאלצת לעבוד מול ג'קוב טורס, מנהל מחלקת הפשעים החמורים במשטרת ניו-יורק. אלא מה, שעבודתה כעיתונאית נתקלת בערימות קשיים מצידו ... למה? מסתבר שלסמנתה וג'קוב כבר היה "מפגש" באחד הלילות המבושמים של שניהם ...

מעת המפגש בין סמנתה וג'קוב , העלילה נוטלת גלולת מרץ, והדפים מתחילים לעבור מצד לצד מבלי להרגיש.

בין שני אלה מתחילה מערכת יחסים רוויה בהתפתחויות בלתי צפויות, קצב מסחרר, דילמות, מתח, והכול יחדיו וכל אחד לחוד, מלווה בארומות של תשוקה מגולגלות על גלגל.

שתי הדמויות המרכזיות והמרתקות של העלילה הן: סמנתה רדפילד וג'קוב טורס. לדמויות הללו מצטרפות דמויות נוספות לא פחות מבריקות ומפולפלות מהן.

העלילה שואבת, צבעונית, מסתעפת, מתפתלת ואף מתעתעת, ורק בחמישים העמודים האחרונים של הספר, התחלתי להבין איפה קבור הכלב...

הכתיבה של ענבל מאוד קולחת וזורמת, אם כי לא תמיד אחידה, אך עדיין יש בה יחודיות השמורה לה, וכנראה עקב כך ענבל מצליחה לשאוב את הקוראים לספריה.

הרעיון של הספר טוב, לי הוא הזכיר מספר סרטים, שאחד מהם הוקרן בשנת 1995 בבימויו של דייוויד פינצר, עם משחק מופתי של שני שחקנים ידועים. בזמנו הסרט אף היה מועמד לאוסקר.

תוך כדי קריאה מצאתי כמה קטעים פחות אמינים כמו: "יתר אומץ לב" לדמותה של סמנתה, מקריים מסויימים שהם "צירוף מקרים" מאולץ ועוד. למרות זאת הנאת הקריאה לא נפגעה, ויחד עם זאת, זה אכן החופש שהסופר נוטל לעצמו.

כעורכת לכמה דקות לעניין סקירתי זו, אני חושבת שעם מעט מאמץ, היה אפשר להעמיד את הספר על פחות מכ-500 עמוד, ועדיין להיוותר מסוקרנים ומרותקים.

כקוראת שקראה עד כה את כל ספריה של ענבל אלמוזנינו, אני נהנית להיווכח כיצד ענבל הולכת ומשתבחת כמו יין טוב.

בשורה התחתונה: מותחן פסיכולוגי, קייצי וקצבי שיכול להוות תשתית מצויין לתסריט ג'ימס בונדי שובר קופות.

ענבל יקירה, מעניין לאיזה יעד בעולם תקחי את אוהבי המילה הכתובה בספר הבא שלך. את מוזמנת לגלות לי בסוד  .

לי יניני

הוצאת U ספרות שנוגעת, רומן מתח, 507 עמודים, 2017

שורת מעשי נבלה פוקדים את העיר ניו יורק פשעים שמזעזעים את אמות הסיפים.
חטיפת נערות בנות טובים משטח בית הספר, ככה מתחיל המותחן המבריק הזה, ספרה השלישי (וללא ספק הטוב מכולם) של ענבל אלמוזנינו.

אתחיל בגילוי נאות. את הספר הזה קראתי טרם צאתו לאוויר העולם, וגם היום, ממרום שלוש חזרות עליו, עדיין אינני בטוחה כיצד לסקור אותו. מרגישה שכל מילה שתתאר אותו, תחטא למציאות הטובה הרבה יותר. הספר הזה פשוט סנסציוני, נדיר, פנומנלי.

סוגת המתח היא המועדפת עליי ועל כך אין עוררין. מה שענבל הצליחה לעשות כאן, מעטים סופרי המתח בעולם הצליחו לעשות.
כן כן, אשף הטוויסטים הרלן קובן, אמן המתח לינווד ברקלי ואף גרג הורוביץ שהפך נערץ עליי ממש לאחרונה.
ההתרחשויות הבלתי פוסקות, המתח שנבנה, העלילה המסועפת והטוויסטים בסוף הספר, כל אלו שמורים לטובים שבין סופרי המתח, כן אף הסקנדינביים שבעיניי הם המשובחים ביותר.

סאם רדפילד, עיתונאית חוקרת גדלה בחיק דודה הנאמן רוברט אשר לאחר היעלמותם המסתורית של הוריה, לקח אחריות על גידולה. ביחד עם חברתו לחיים, קתרין, פרופילאית בכירה במשטרת ניו יורק הם גילו בסמנתה ניצוצות של סקרנות לעולם הפשע. חלומם היה שתהפוך לפרופילאית מובחרת כמותם. לה, לעומת זאת, קסם יותר עולם העיתונות, וכך בשילוב מושלם בין השניים, הפכה עיתונאית חוקרת בכירה.

עם הישמע הבשורה המרה אודות מעשי החטיפה הנתעבים, נשלחת סמנתה על ידי דסק החדשות לניו יורק על מנת לסקר את האירועים החריגים.

עם קצת עזרה מידידים (בכל זאת, היכרות רבת השנים עם קתרין ורוברט), היא מצליחה לחדור אל תוככי הצוות האמון על החקירה ומקבלת פריווילגיה שלא ניתנת להרבה אנשים, ליווי צוות החקירה, כולל ביקור בזירות הפשע וסיקור בלעדי של האירועים.

בביקורה הראשון בתחנת המשטרה, פוגשת סאם את העומד בראש החקירה, והוא לא אחר מצ'יף ג'ייקוב טורס. למן הרגע הראשון ובמהלכו של הספר נרקמת מערכת יחסים מורכבת ביותר ביניהם, משהו שבין עבודה משותפת על רקע עבירות קשות לבין תשוקה לוהטת, מאבק מוחות מבריק של שניהם ומלחמות על אגו, חדות, חברות ואהבה סוערת.

ג'ייקוב טורס איננו נמנה על הגברים הטיפוסים מהרומנים הרומנטיים. הוא לא העשיר בן האצולה או דומה . הוא פשוט גבר! יהיר ושחצן אך רגיש להפליא, בעל לב ענק! כזה שכל אחת תרצה.

ענבל אלמוזנינו רקחה במוחה המבריק עלילה מסועפת, מותחת עד כדי מצמררת, ולצידה, ולא פחות חשוב ממנה, סיפור על אהבה ותשוקה, מלחמה ושלום.
מותחן פסיכולוגי הכתוב לעילא ולעילא, המסתיר טפח וחושף טפחיים עד לסוף המותח.

העלילה מהודקת, אין פרט שנזנח, אין קצה שלא נסגר וננעל בבריח.

כקוראת מושבעת של הז'אנר, אני נוטה תמיד לבצע ספקולציות מה יהיה בסוף העלילה? מי עומד מאחורי הפשע? האם אני יכולה להיות הבלש ולגלות את הסוף?

פה המחברת התעלתה על עצמה ומדובר בספר גאוני בכל אמת מידה אפשרית.

אז מה יש לנו כאן?
מותחן פסיכולוגי חושני סוער, חקירות רצח מסועפות ושלל תיאורים שהאמינו לי שלא תוכלו להישאר אדישים אליהם.

זהו ספר ברמה בינלאומית. אין סופרים ישראלים שכותבים כך. ספר זה שראוי שיתורגם (ולא רק לאנגלית).
מדובר במה שלימים יהפוך רב מכר עולמי!

ממליצה בחום רב. רק עשו לעצמכם טובה וקחו כמה נשימות טובות לפני כן, כי לא בטוח שתזכרו לנשום במהלך הקריאה בו.

קריאה מהנה.

וואו איזה ספר מבריק ומצויין! אין ספק שנעשתה פה עבודת תחקיר מקיפה והושקעה בו המון מחשבה.
זהו מותחן פסיכולוגי אפל וחושני, סיפור מורכב עם המון גילויים וטוויסטים בשילוב סיפור אהבה יפהפה מלא בתשוקה ורגש. הספר מרתק מהעמוד הראשון ועד האחרון. נהניתי מכל רגע.
הכתיבה של ענבל רהוטה, השפה יפה ועשירה ועם זאת הספר נהיר ובגובה העיניים. ממש הרגשתי שאני צופה בסרט מתח מעולה. הפרקים קצביים וקולחים והספר נקרא בנשימה אחת. מזמן לא קרה לי שכל היום חיכיתי כבר להגיע הביתה ולהישאב לתוכו. שאפו ענבל!
זהו ספרה השלישי של ענבל אלמוזנינו. אהבתי מאד את ספריה הקודמים: אנג'ל וגבריאל, אך אין ספק שהספר הנוכחי הוא עליית מדרגה וכמובן שאני ממליצה עליו מאוד ובחום!
הגיבורה הראשית היא סמנתה רדפילד, המכונה סאם. סאם היא עיתונאית חוקרת בעיתון ה"דיילי בוסטון" במדור הפלילים. כאשר שלוש נערות בנות טובים נחטפות משטח בית ספר פרטי בניו יורק, סאם נשלחת לשם בדחיפות על מנת לסקר מהשטח ובזמן אמת את השתלשלות האירועים וחוברת למחלקת פשעים חמורים במטה המשטרה.
סאם מתחייבת להעביר את כל הכתבות לאישור של מפקד המחלקה, ג'ייקוב טורס, לפני פרסומן בעיתון.
כשסמנתה פוגשת את ג'ייקוב טורס, היא מופתעת לגלות שהם נפגשו בעבר לפגישה אינטימית חד פעמית בפאב כששניהם היו בתקופה קשה בחיים, בודדים ומדוכאים. מסתבר שהמשיכה שהייתה קיימת ביניהם אז, קיימת גם היום אבל עכשיו הם צריכים לעבוד בשיתוף פעולה וזה בכלל לא פשוט. בין השניים מתגלעים חילוקי דעות ומריבות על רקע מקצועי. שניהם אנשים חזקים, מבריקים, בעלי אגו, מוכשרים ועקשנים.
במהלך החקירה, סאם מגלה פרטים מהותיים ומתלבטת בין שמירת אמונים ואתיות מקצועית לנחקרים שחשפו בפניה את הפרטים לבין חובת השקיפות כלפי ג'ייקוב. ההתלבטות האם לשתפו בגילויים גורמת לה לתסבוכת מהותית שבהמשך אף תסכן את חייה.
לסמנתה יש עבר לא קל, הוריה נעלמו כשהייתה קטנה והיא גדלה אצל דודה רוברט, ששימש לה תחליף לאב ואצל בת זוגתו קתרין, שהייתה לה חברת נפש. סמנתה מפחדת ליצור מערכת יחסים מחשש שמא תיפגע, יש לה חרדת נטישה. אמנם בתקופה האחרונה היא החלה קשר עם גבר שמאד אוהב אותה, אבל ברגע שפגשה את ג'ייקוב, היא כבר לא בטוחה מי הגבר שהכי מתאים לה.
אהבתי מאד את הדמות של ג'ייקוב, הוא מבריק וג'נטלמן אמיתי, "גבר גבר", רגיש, דואג, אוהב וזה בניגוד לדמות הגבר בהרבה ספרים אחרים שקראתי.
גם סמנתה היא גיבורה מדהימה, אישה חזקה שעומדת על שלה, מצליחנית ולוחמנית, גם זה בניגוד להרבה דמויות נשיות עליהן קראתי.
במהלך הקריאה צעקתי, התרגשתי וגם בכיתי. לרגע לא צפיתי את ההתפתחויות, הסוף הולם בך בכל הכוח וכמו ברוב ספרי המתח המשובחים נסגרים הקצוות בצורה מדוייקת ומהודקת בדיוק כמו שאני מצפה ואוהבת. עם כל המתח והפחד לאורך הסיפור, נשארתי נפעמת בסיומו. אם אתם רוצים לחוות אותו כמוני, רוצו לקרוא!
ממליצה בחום!

ספר שיש בו הכל, מתח פסיכולוגי משובח, אהבה ותשוקה מעוררת, דמויות וטיפוסים אוהבים וקשוחים ועלילה אחת טובה, כזו שחשבת שידעת ואז לא ידעת וזה הקרוב הופך לרחוק, הזר למוכר, כל כך מוכר וקרוב שזה ממש טוב.

סמנתה רדפורד עיתונאית חוקרת יתומה מהורים שנעלמו פתע מחייה אי שם ביערות דרום אמריקה ומעולם לא נמצאו. מאז דודה האהוב לקח עליה את חסותו יחד עם בת זוגו הפכו הם להוריה.

סמנטה הכותבת בבוסטון נשלחת בעידוד עיתונה לעקוב אחר פרשית חטיפת בנות בניו יורק שמסעירה את כל המדינה, שם בת זוגו של דודה היא הפרופילאית הראשית וכל יש לה פרוטקציה להכנס לעומק החקירה למרות הרמת הגבות של כולם מסביב.

במשטרת ניו יורק פוגשת סמנתה את ג'קוב, וזו להם לא הפגישה הראשונה.....הרי זה הוא אותו זר שהיה לה לנחמה לרגע.

הניצוצות בינהם מביאים אותם לשיאים טובים ורעים כאחד, מצד אחד סמנתה היא עיתונאית חוקרת אשר תפקידה לחשוף לתשאל וכתוב עליה, מצד שני ג'קוב ראש צוות החקירה אשר לא מעוניין בחשיפה של פרטים מוכמנים.

ניצוצות, התנגשויות, וסוף מפתיע שאף אחד ממש אבל ממש לא ציפה לו.

ספר תענוג

נתחיל בזה שאומר שאיני מכירה את הסופרת ולא קראתי שום ספר שכתבה וזה הספר הראשון שלה שקראתי.יתכן שמדובר בסופרת טובה איני יודעת אז לא אחווה את דעתי על סמך ספר אחד
הביקורת שלי היא על פי דעתי האישית וטעמי.
מאוד היה קשה להתחבר לספר ולסיפור.
כשאני קוראת ספר מתח אני מצפה למתח.התקציר נשמע מבטיח חבל שהתוכן הרבה הרבה פחות.כשאני קוראת ספר מתח טוב אני מסיימת אותו ביומיים ולפעמים באותו יום תלוי עד כמה הוא טוב ומותח.עם בארבע ידיים אני תקועה כבר מעל שבוע וחצי וסוף סוף אני בסוף הספר.
כשאני קוראת ספר תמיד יש את הדמות שאליה אני מתחברת מזדהה מחבבת או דמות שנוגעת לליבי בד"כ זו הדמות הראשית.
וכאן,לא התחברתי לאף אחת מהדמויות.סמנתה(גיבורת העלילה)לא דיברה אלי-כלל.
הספר התחיל נחמד.לא וואו אבל סביר ההמשך פשוט הלך ונעשה שיטחי ומעייף לפעמים.לטעמי היו כמה דברים מיותרים שבאמת יכלה הסופרת לדלג עליהם.
ברצינות.קראתי לא מעט ספרים וספרי מתח הכתובים בגוף ראשון ואף לא אחת מהסופרות כתבה משהו כמו ריסי הארוכים שפתי הבשרניות גבי העירום וכו' וכו'(משהו בסגנון אני כוסית).לטעמי מיותר ומיותר.אותו הדבר יותר מדי שמות שירים ותירגומים של שורות מתוך השיר-יכלה לוותר. לא הוסיף כלום לעלילה.
לא הבנתי דבר אחד ואשמח להסבר.כל ספר בו הסופר/ת כותב/ת פרולוג זה קטע שנותן רקע לסיפור אצל ענבל הפרולוג זה בעצם קטע מתוך הספר
(בהמשך הסיפור)ולא רקע.
לדעתי חלק מהספר מתמקד יותר מדי במתח המיני או מה שזה לא יהיה בין שני גיבורי הסיפור סמנתה/טורס.בעיני היא שרוטה לחלוטין והוא מאצ'ו טיפוסי.תיאורי הברוגז מוגזמים שניהם אמורים להיות אנשים אינטיליגנטים אך מתנהגים כמו ילדים בגן.באמת לא יודעת מה הרעיון של הסופרת להציג את שני גיבוריה כ-אידיוטים מושלמים כשזה נוגע לקשר בין אישי.
אז מתח לא מצאתי גם לא אמפתיה ולא סימפטיה.
סופרים בדרך כלל עושים תחקירים לספרים שלהם לפי אופן הצגת העלילה נראה כי הסופרת כתבה על פי דמיונה בלבד בלי לערוך תחקיר לצורך הסיפור.ספר גם אמור להיות
קרוב למציאות כדי להשוות אמינות לסיפור וכאן בספר לא רק שבעיני הוא לא אמין כלל אלא שלא כך מתנהלים הדברים בארה"ב.במציאות במקרה חטיפה הF.B.I. כבר מזמן היה משתלט על החקירה.במציאות שום עיתונאי לא היה מסתובב חופשי בתוך תחנת משטרה ובטח שום צ'יף שמכבד את עצמו לא מסתבך עם עיתונאית.קראתי די הרבה ספרים על אותו רעיון ההבדל שספרים שקראתי היו אמינים בעיני בעוד הספר הנ"ל אפילו לא קרוב.
רעיון של כתיבת ספר זה לתת לקורא הרגשה שהוא חלק מהעלילה שהקורא ידמיין את עצמו שם לי זה קורה המון ציפיתי גם שהספר בארבי ידיים יגרום לי להרגיש ככה אבל כלום.לא קרה.
ואם זה לא בדיוק ספר מתח אז יכול להיות שהסופרת ניסתה לכתוב רומן אהבה בעצם?
יומרני מצד הסופרת לנדוד עם העלילה לניו יורק מוטב שהייתה נשארת עם העלילה בארץ.

בעיני הספר לא רק שלא טוב אלא בזבוז זמן
להרוג זמן אם משעמם אז כן.לקרוא כשלא משעמם,לא מומלץ