אני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה בה התחלתי לקרוא ספר ביום שבת בבוקר וכשעצרתי לעשות הפסקה קצרה הסתכלתי החוצה מהחלון וראיתי שכבר חשוך בחוץ, אבל אני חייבת להודות שהתגעגתי להרגשה הזו.
כבר הרבה זמן שלא קראתי ספר שממש כבש אותי, וזה גרם לי לקרוא ספרים בתדירות נמוכה יותר.
אבל יום אחד דיברתי עם מישהו שהמליץ לי על הספר הזה, ''זה ספר מדהים'' הוא אמר, ומאז שאמרתי לו שאני אקרא אותו- הוא נדנד לי בכל יום ויום עד שקניתי את הספר והתחלתי לקרוא אותו (ולו רק בכדי שהוא יפסיק להציק לי).

בהתחלה היה לי קצת קשה לעכל, ברנדון סנדרסון הקים עולם חדש מלא במושגים, תפקידים ומעמדות בעלי שמות משונים ולקח לי זמן להבין אותם.
אבל זה היה הרבה יותר משווה את זה.
הדמויות שאבו אותי, הכריחו אותי להבין אותם ואת כאבם, לא נתנו לי שלא לאהוב אותם.
*וין- נערה צעירה שמהווה חלק מחוליית גנבי סקאא (רואים? אמרתי לכם ששמות המעמדות משונים), אשר למדה על בשרה שאסור לה להראות חולשה מול אף אחד, אסור לה להישען ולסמוך על אף אחד, אסור לה להאמין בדבר. עליה להטיל ספק בכל אמירה ולחשוד שכל אדם הנתקל בה ברחוב הוא אדם עם הפוטנציאל לרצון להרוג אותה- אחרת היא לא תשרוד.
*וקלסייר- שהוא מנהיג כנופיית גנבים (אחרת). הו, עכשיו כשאני חושבת על זה, איך אני יכולה לתאר את אותו? אדם מעט יהיר ושחצן, אבל גאון? אמיץ דיו לעשות את הבלתי אפשרי, או שבעצם לא אומץ הוא המניע אותו- אלה טירוף? שנון ומצחיק ונאמן לחבריו אבל קטלני ומסוכן באותה מידה? מלא רוך ונחמדות ובאותו הזמן גם חסר רחמים לחלוטין.

נקודות המבט מהן הסיפור מסופר מזגזגות בין וין וקלסייר, אבל מובן שאהבתי גם את שאר הדמויות. בעצם, אהבתי את *כולן* וזו בדיוק הבעיה, הן רבות מכדי שאוכל לעבור אחת אחת ולהסביר מה כל כך מדהים בהן.
ונחזור לנושא... (XD)

האימפריה בה שולט 'השליט הגדול' לא הוגנת בכלל כלפי אלו שנגזר עליהם לחיות במעמד הסקאא, המעמד הנחות, ובעצם- הם רב האוכלוסייה, אז הייתם חושבים שמהפכה כבר הייתה מתרחשת נכון? אבל לא, הם מדוכאים, עושים מה שהורו עליהם לעשות ומקווים לשרוד את היום. אחרי הכל, האימפריה נמצאת בשילטון כבר למעלה מאלף שנה ואף מהפכה או מרד לא הצליחו להשיג את מטרתם עד כה, אז הכל אבוד- אין סיכוי. השליט הגדול חזק מדיי (הו כן, וכבר הזכרתי את העובדה שהוא בן אלמוות?).
אז כשוין פוגשת את קלסייר לראשונה היא לא מאמינה לו, בטוחה שהוא מרמה את כולם עם הכריזמה שלו, שהוא פשוט ייקח את הכסף ויסתלק מבלי להשלים את המשימה שהוא לקח על עצמו- להפיל את האימפריה האחרונה.
אבל ככל שהזמן עובר, היא נמשכת לעולמו ולחברי הצוות (המדהימים) שלוקחים גם הם חלק במשימה הזו, ומבקשת יחד איתם- להגשים את הבלתי אפשרי, להפיל את האימפריה שאיש לא הצליח להפיל, להרוג את האלמוות.

העלילה מותחת ומרתקת, והיא ממש הקשתה עליי להפסיק לקרוא גם בשעות בהן הייתי מותשת לגמרי.
הדמויות, האופן בו הן פועלות והטוויסטים (המטורפים) בעלילה לקראת סוף הספר, היממו אותי, ואם לא אהבתי את הספר עוד בהתחלה- אז כשהגעתי לאמצע שלו לגמרי התחרפנתי. קצב ההתקדמות הכפיל את עצמו ולא הייתה פיסקה של מנוחה. הוא הפך לרכבת הרים ריגשית מדהימה ו.. ו.. ובחיי- סנדרסון יודע איך להרוג אנשים בדיוק בזמן ובמקום הנכון בשביל להצליח לשבור לך את הלב :(

אוי לי, ובכלל לא דיברתי על הכוח העל טבעי המופיע אצל אחד למאה אלף (או יותר) אנשים, אלומנטיקה. או שמא עליי להגיד את זה כ'כוחות' ברבים. אבל נו טוב, הגילוי והלמידה של הכוחות האלו הוא חלק גדול מההוויה של הסיפור, אז אני לא אהרוס לכם ;)

אם אתם חובבי מדע בדיוני\פנטזיה\כוחות על טבעיים, אז זה ספר שאתם חייבים לקרוא. (וגם אם אתם לא, שווה לנסות ^^).
הו, וציטוט קצר מפי וין, שיהווה לכם אזהרה במהלך הקריאה- אל תחשבו שאתם יודעים הכל ''תמיד יש סוד נוסף''.

אני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה בה התחלתי לקרוא ספר ביום שבת בבוקר וכשעצרתי לעשות הפסקה קצרה הסתכלתי החוצה מהחלון וראיתי שכבר חשוך בחוץ, אבל אני חייבת להודות שהתגעגתי להרגשה הזו.
כבר הרבה זמן שלא קראתי ספר שממש כבש אותי, וזה גרם לי לקרוא ספרים בתדירות נמוכה יותר.
אבל יום אחד דיברתי עם מישהו שהמליץ לי על הספר הזה, ''זה ספר מדהים'' הוא אמר, ומאז שאמרתי לו שאני אקרא אותו- הוא נדנד לי בכל יום ויום עד שקניתי את הספר והתחלתי לקרוא אותו (ולו רק בכדי שהוא יפסיק להציק לי).

בהתחלה היה לי קצת קשה לעכל, ברנדון סנדרסון הקים עולם חדש מלא במושגים, תפקידים ומעמדות בעלי שמות משונים ולקח לי זמן להבין אותם.
אבל זה היה הרבה יותר משווה את זה.
הדמויות שאבו אותי, הכריחו אותי להבין אותם ואת כאבם, לא נתנו לי שלא לאהוב אותם.
*וין- נערה צעירה שמהווה חלק מחוליית גנבי סקאא (רואים? אמרתי לכם ששמות המעמדות משונים), אשר למדה על בשרה שאסור לה להראות חולשה מול אף אחד, אסור לה להישען ולסמוך על אף אחד, אסור לה להאמין בדבר. עליה להטיל ספק בכל אמירה ולחשוד שכל אדם הנתקל בה ברחוב הוא אדם עם הפוטנציאל לרצון להרוג אותה- אחרת היא לא תשרוד.
*וקלסייר- שהוא מנהיג כנופיית גנבים (אחרת). הו, עכשיו כשאני חושבת על זה, איך אני יכולה לתאר את אותו? אדם מעט יהיר ושחצן, אבל גאון? אמיץ דיו לעשות את הבלתי אפשרי, או שבעצם לא אומץ הוא המניע אותו- אלה טירוף? שנון ומצחיק ונאמן לחבריו אבל קטלני ומסוכן באותה מידה? מלא רוך ונחמדות ובאותו הזמן גם חסר רחמים לחלוטין.

נקודות המבט מהן הסיפור מסופר מזגזגות בין וין וקלסייר, אבל מובן שאהבתי גם את שאר הדמויות. בעצם, אהבתי את *כולן* וזו בדיוק הבעיה, הן רבות מכדי שאוכל לעבור אחת אחת ולהסביר מה כל כך מדהים בהן.
ונחזור לנושא... (XD)

האימפריה בה שולט 'השליט הגדול' לא הוגנת בכלל כלפי אלו שנגזר עליהם לחיות במעמד הסקאא, המעמד הנחות, ובעצם- הם רב האוכלוסייה, אז הייתם חושבים שמהפכה כבר הייתה מתרחשת נכון? אבל לא, הם מדוכאים, עושים מה שהורו עליהם לעשות ומקווים לשרוד את היום. אחרי הכל, האימפריה נמצאת בשילטון כבר למעלה מאלף שנה ואף מהפכה או מרד לא הצליחו להשיג את מטרתם עד כה, אז הכל אבוד- אין סיכוי. השליט הגדול חזק מדיי (הו כן, וכבר הזכרתי את העובדה שהוא בן אלמוות?).
אז כשוין פוגשת את קלסייר לראשונה היא לא מאמינה לו, בטוחה שהוא מרמה את כולם עם הכריזמה שלו, שהוא פשוט ייקח את הכסף ויסתלק מבלי להשלים את המשימה שהוא לקח על עצמו- להפיל את האימפריה האחרונה.
אבל ככל שהזמן עובר, היא נמשכת לעולמו ולחברי הצוות (המדהימים) שלוקחים גם הם חלק במשימה הזו, ומבקשת יחד איתם- להגשים את הבלתי אפשרי, להפיל את האימפריה שאיש לא הצליח להפיל, להרוג את האלמוות.

העלילה מותחת ומרתקת, והיא ממש הקשתה עליי להפסיק לקרוא גם בשעות בהן הייתי מותשת לגמרי.
הדמויות, האופן בו הן פועלות והטוויסטים (המטורפים) בעלילה לקראת סוף הספר, היממו אותי, ואם לא אהבתי את הספר עוד בהתחלה- אז כשהגעתי לאמצע שלו לגמרי התחרפנתי. קצב ההתקדמות הכפיל את עצמו ולא הייתה פיסקה של מנוחה. הוא הפך לרכבת הרים ריגשית מדהימה ו.. ו.. ובחיי- סנדרסון יודע איך להרוג אנשים בדיוק בזמן ובמקום הנכון בשביל להצליח לשבור לך את הלב :(

אוי לי, ובכלל לא דיברתי על הכוח העל טבעי המופיע אצל אחד למאה אלף (או יותר) אנשים, אלומנטיקה. או שמא עליי להגיד את זה כ'כוחות' ברבים. אבל נו טוב, הגילוי והלמידה של הכוחות האלו הוא חלק גדול מההוויה של הסיפור, אז אני לא אהרוס לכם ;)

אם אתם חובבי מדע בדיוני\פנטזיה\כוחות על טבעיים, אז זה ספר שאתם חייבים לקרוא. (וגם אם אתם לא, שווה לנסות ^^).
הו, וציטוט קצר מפי וין, שיהווה לכם אזהרה במהלך הקריאה- אל תחשבו שאתם יודעים הכל ''תמיד יש סוד נוסף''.