ביקורת ספרותית על צוערים - מתח ריגול ואקשן מאת יונתן דה שליט
בזבוז של זמן

---

קשה להחליט אם קראתי את "אמיל והבלשים" או "חסמב"ה" של העשור השני של המאה ה-21.

בעצם, ב"אמיל והבלשים" היתה ספרות יפה והיו דמויות חיות.

הספר הזה דומה יותר לחסמב"ה. גם שם הדמויות פלקטיות, האויב ברור: השוטר מורטון הבריטי, והגיבורים שלנו פטריוטים אמתיים. באותה התקופה חשבתי חיובית על ירון זהבי ותמר החברה שלו, וראיתי בהם מודל שלא ניתן להשגה. כיום הייתי מזדהה יותר עם מנשה התימני. הוא יותר אמיתי ואנושי מכל האחרים. אם מוסיפים לזה את הידיעה לאן הגיע הדוגמן ירון זהבי, ההערכה לזוג לא הופכת ליותר חיובית.

ההבדל העיקרי בין הספר "צוערים" לבין חסמב"ה הוא התקופה שהוא נקרא. אז היתה תקופה של הרואיות,"טוב למות...". כשקראתי אז, לא הרגשתי בסטראוטיפים של ירון הוואספ מצפון תל אביב, מול מנשה משכונת מחלול, כי כמו שאמר אורוול "כולנו שווים אבל יש כאלו ששווים יותר..."

הספר שהחזקתי ביום האחרון, היה חסמב"ה של המאה העשרים ואחת, אוסף אקלקטי של מוזרים חסרי ניסיון שיוצאים להציל את העולם מארגון או מדינה עוינת (יש בה הרבה שלג והיא פועלת בסוריה).
הם פועלים במדינה באירופה, שבונה צוללות ומחלקת שוחד למדינה מזרח תיכונית.

שיטות העבודה אינפנטיליות ומגוחכות כמו חסמב"ה המקורי, אבל הצדק מנצח וגם הוא במקריות מדהימה. הדמויות מגוחכות עם רקע פסיכולוגי בעייתי, מציגות את עצמן כמו בסרט "הטוב הרע והמכוער". ההבדל הוא שהסרט ההוא היה פרודיה על המערבונים, וכאן מתייחסות הדמויות לעצמן ולעלילה ברצינות תהומית.

די. למי שמעוניין לקרוא את הספר, אוסיף משהו חיובי עליו: הוא במקום הראשון ברשימות רבי המכר.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על צוערים - מתח ריגול ואקשן