ביקורת ספרותית על הסודות של אגם טמפלטון מאת גרוף לורן
ספר טוב

---

יש כל מיני דברים שמגלים רק כשעוברים דירה. כמובן, אם הבית מסודר כמו שמארי קונדו גורסת, כלומר כלל הציוד האישי מרוכז במקום אחד, אז אולי זה שונה. אבל לאנשים בני תמותה שיש ספרים בסלון ובחדר שינה, במסדרון ובשירותים, עלול לקרות שיהיו יותר מעותק אחד של אותו ספר, והם אפילו לא יהיו מודעים לזה. וזה מה שגילינו במהלך האריזות. שני עותקים של "אחרון המוהיקנים". לא ברור איך התגלגלו הנה שניים כאלה, וזה בכלל מצחיק שיש יותר מאחרון מוהיקנים אחד. אבל ככה זה. אנחנו בית שהורג עציצים אבל מצמיח ספרים.

הסופר ג'יימס פנימור קופר גדל בעיירה שייסד אביו לחוף אגם במדינת ניו יורק, ושנקראה בשם המפתיע קופרסטאון. הוא כתב חמישה ספרים בסדר "פוזמק העור" המתארים את החלוצים בראשית ימי ארצות הברית, את ההתיישבות שלהם, את המאבקים ב"אדומי העור" ועוד. מבין החמישה אחרון המוהיקנים הוא הספר הטוב, בעוד שאר הספרים נופלים ממנו בהרבה. כך יצא שג'יימס פנימור קופר הוא התושב המפורסם ביותר של קופרסטאון.

גרוף לורן יצרה עיר תאומה של קופרסטאון, עם סופר תאום בשם טמפל, ובנתה שם עלילת מסתורין. לצד מפלצת קדמונית שנמצאה באגם, מגיעה גם בחורה בת 28 בשם וילי אפשטון. וילי, בת לאם יחידנית שנולדה כשאימה ההיפית היתה בת 18, חוזר לעיירה מובסת והרה. היא פותחת בתעלומת מציאת זהותו של אביה. זה שונה מתעלומה ספרותית רגילה, משום שהמפתח לחידה (אמא שלה) זמין ונגיש, אבל החידה נותנת לה עניין לענות בו במקום הדוקטורט שלה שקרס במחי רומן שערורייתי עם המנחה שלה, והריון בעייתי.

עלילה מופרכת, בעיירה הזויה. אבל הסיפור כתוב היטב, וסיפק לי שבת נוחה ונעימה. מומלץ למי שרוצה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על הסודות של אגם טמפלטון