פעם מישהי כיבדה אותי בסוכריה. "לא תודה", השבתי.
"אבל היא חמוצה" היא מיהרה לומר לי, כאילו שאם היא חמוצה, אז זה אומר שהיא לא מלאה בסוכר, או שהיא לא תיכנס לי לשיניים,
או השד יודע מה.

אז קיבלתי המלצה חמה על הספר הזה, שהתחיל ממש בסדר, ונקרא במהירות ובסה"כ היה חביב אבל נטול חן.
זה כמו הסוכריה-
מלאה בסוכר- יש בספר עודף של מתיקות, עודף של "אני יודעת מההתחלה כבר מה יהיה סופו".
נכנס לשיניים- טוב, הרבה ישראליות ושפה כאילו שנונה, אבל לא....
אה כן, ונותר גם הטעם החמוץ של ספר שיכול להיקרא ואפשר גם לוותר עליו.

הסיפור מתחיל בבכי של נורית, רופאת שיניים מצליחה, היא מספרת לבעל שלה, עידו- עו"ד, על כך שהיא בגדה בו ושכבה באופן חד פעמי ובלתי נמנע עם גבר אחר.
ההסכם ביניהם היה שהם לא יתגרשו, אבל עידו ישכב גם עם מישהי אחרת ואז הם יהיו תיקו.
כל הסיפור עוסק במסע של עידו להשיג את אותה בחורה שאתה ישכב....והכל, הו יופי טופי, יחזור לקדמותו בשלום.
הסיפור מסופר כאילו מישהו מביט על הדמויות מהצד ומספר, וכך גם השיחות והמחשבות שלהם....
לסיכום, לא אמין זה המילה היחידה שאני יכולה לומר עליו.
בגידות בין בני זוג? אני מאמינה שיש.
הסכמים? יש ויש.
וספר? היה ראוי למשהו קצת יותר עמוק.

הגעתי לספר "פעם אחת, אישה אחת" אחרי שראיתי אותו ברשימת הרבי מכר במוסף ספרים. קניתי אותו ב-20 שקל לצד ספר אחר שרציתי, ובדיעבד עזבתי את הספר השני באמצע וזה עדיין מתרוצץ לי בראש. התחלתי לקרוא סתם מתוך סקרנות, ומהר מאוד גיליתי שאני פשוט לא יכול להניח. נדמה לי שקראתי הכל בארבע שעות, ואני לא קורא מהיר במיוחד. רגע, אני שונא את המשפטים האחרונים שכתבתי, כי זה קלישאה ("אי אפשר להניח מהיד"? האמנם כתבתי משפט כה בנאלי?), אבל זה פשוט ככה. יש כאן עלילה חזקה, שמתחילה מקונספט ברור ומהר מאוד צוברת תאוצה. רגע לפני שאמשיך אני רוצה להדגיש משהו לגבי הטעם שלי.
כשלעצמי, אינני קורא של ספרות "מהורהרת". הכוונה לספרות שבה אין ממש עלילה, יותר מחשבות, זרם תודעה, התרשמות מהעולם והתפעלות מעלה שנשר מעץ. אני לא מתנגד לשירה, כשהיא טובה, כשיש במרכזה רעיון או קונספט ברור, אבל שוב, אני לא סובלני כלפי מילים שבמקרה נוקדו.
זאת הסיבה שבגללה כל כך התרשמתי מ"פעם אחת, אישה אחת" – הספר מונע סביב גיבור עם רצון ברור, הוא נמצא בדילמה, נורית אשתו היא אנטגוניסטית כבדת משקל, ושלל הדמויות שמופיעות בעלילות המשנה מייצרות חויה חזקה, מונוליתית, עם שאלת יסוד על המונוגמיה שזוכה לדיון אמיץ, משכנע ואותנטי, וחשוב מכל – מלאת הומור ומקוריות. הכתיבה מאוד משחקית, קפיצית, גמישה, מטבח תוסס שבו החומרים הצבעוניים מקבלים את הטיפול הנכון, ומפתיעים מחדש. לא רוצה לעשות ספויילרים, אבל אני חושב שעלילת המשנה של אמנון, ביקורת המסעדה, התיכון שבו עידו ושיר למדו, וכמובן שלושת העמודים האחרונים הם מבריקים. מאסטרפיס. רגע, אני פתאום מרגיש צורך לסייג - אין לפנינו ספר בעל חשיבות היסטורית. לא מדובר ב"מאה שנים של בדידות", "בעל זבוב" או "האחים קארמזוב", אבל גם נדיר שאדם מוכן לצאת למסע כמו שהאחרונים מזמנים. כאן יש ז'אנר של ספר קומי מאוד, שלא בורח מדיון עמוק מהותי, ושאפשר לקרוא בחצי יום.
לסיכום – ספר נהדר לסופ"ש, לטיול, למי שרוצה עלילה טובה עם ספרות, כתיבה יצירתית ומנוע קומי חזק.

נתקלתי בספר דרך בכתבה, והוא תפס אותי כבר החל מהרגע הראשון, מהקונספט - נורית בגדה בעידו, ועכשיו כדי לא לפרק את הזוגיות, הוא מודיע לה שתורו. זו רק נקודת הפתיחה, ומכאן הספר ממשיך להפתיע, ממריא למסע מרתק של גילויים עצמיים, תשוקות, יצרים כשהכל מטובל במידה שווה של הומור וכאב.
עידו הוא דמות אותנטית של עורך-דין, מישהו שקצת בורח אל החוזה והחוק כשהחיים מביכים אותו, שמרגיש מאוים בתור גבר, אבל גם מלא תשוקה ואהבה, דמות מורכבת רב מימדית שויוצאת למסע שמטלטל ומשנה אותה. נורית אשתו היא רופאת שיניים, אישה שמתקשה לשמור על סדר, יצרית, קפריזית, הכל אצלה בבלגאן, ואפשר ממש לראות ולהרגיש אותה.
חשוב להדגיש, זה לא ספר "כבד". מי שמחפש תומאס מאן, דוסטיובסקי, העיר והכלבים (ורגס יוסה), מוטב שיקרא משהו אחר.
הספר הזה משתייך לז'אנר של ספרים קומים אך חכמים, איפשהו (אם כבר ניימדופינג) בין סומרסט מוהם, דודה חוליה והכתבן, ניק הורנבי (נאמנות גבוהה) וכו'.
הכתיבה מאוד קולחת, העלילה כל כך מושכת שקשה מאוד לעצור, וכמעט תמיד מצאתי את עצמי מציצה לעמוד הבא (ואז כבר קוראת אותו), ותוך כדי, על ה"שלד" של העלילה יש לא מעט תובנות, "מתנות לקורא", או קטעים שבהם אפשר ליהנות מעצם הכתיבה.
הספרות העברית מלאה בכאב, מלחמות, שואה וכו', וכמה מרענן למצוא ספר שיש בו גם קומיות. אני רוצה רגע להתעכב על המשפט האחרון- על הרבה ספרים נכתב שהם "מלאי הומור", "קומים", ושאר סופרלטיבים, אבל איכשהו אני כמעט לא צוחקת בספרים. לכל היותר מחייכת, ובעיקר מתעצבנת כשאני מרגישה שמישהו מתאמץ להצחיק אותי. הספר הזה מצחיק מאוד. הוא מצחיק בצורה חכמה, מין שנינות כזו שלא מאכילה בכפית, אני קוראת משפט, ורק אחרי שניה מבינה מה בעצם קראתי. אין כאן "מחיאות כפיים" של סיטקום על כל שנינה, אלא החרוזים האלה שזורים בטבעיות.
אי אפשר לסיים בלי להזכיר את דמויות המשנה המיוחדות, אמנון הבוס הבהמתי, אשתו הדיווה שמכה אותו, הקולגה במשרד שעושה יוגה ואי אפשר לא להתאהב בה, וכמובן שיר השפית והנערים שהיו מאוהבים בה, הזוגות במלון באילת - מאוד ישראלי, מאוד מקורי, כל עמוד הרגשתי שאני מקבלת מתנה.

לסיכום - עלילה מאוד סוחפת, ספר שנון, מקורי ועם הומור חכם נהדר, כתיבה מינית מעוררת, עומק בהתבוננות על יחסים, זוגיות וחיי משפחה. ספר נהדר, אי אפשר לא להגיד תודה שקראת אותו.

פעם אחת, אישה אחת/יואב שוטן-גושן
One Woman, One Time/Yoav Szutan-Goshen
עריכה: נועה מנהיים.
הוצאה: כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2017
240 עמ'.


"היא אמרה שזו היתה טעות. שאין דבר כזה שהיא מצטערת עליו יותר מאשר על האירוע המיותר הזה." (עמ' 12).

ההכרות הראשונית ביניהם התחילה כבר בהודו, המאבק על הדרגש שינה היחיד ברכבת.
משם זה היסטוריה, נשואים באושר, ולזוג יש ילדה בשם נופר.
נורית עובדת כרופאת שיניים בעוד עידו הוא עורך דין שעובד לפי הספר.
הכל התחיל מהכנס בו נורית היתה במיורקה. נורית הכירה את רודי, רופא שיניים שוויצרי.
לנורית לקח זמן רב בכדי לספר לעידו על הטעות שעשתה. אותה טעות שרובצת עליה כמו עול, משא כבד על הכתפיים. כאשר היא מספרת לו היא לא יודעת איך יגיב עידו ומה יהיה גורל נישואיהם.

אחרי מחשבה רבה עידו אומר לה שכדי שהם יהיו שווים, הוא גם צריך למצוא אישה אחת כדי לאזן את מצב הכוחות ביניהם. למצוא את האחת כדי שהנישואים לא ייהרסו, זאת משימה לא קלה, שמציבה את שניהם במצבים לא נוחים. עידו כמעט ולא יושן בבית, יותר במכוניתו, ונורית מנסה לעזור כדי שחייהם יוכלו לחזור לשגרה.
הבוס של עידו, אמנון, מנסה לעזור, אבל ללא הצלחה.

האם הנישואים ייהרסו? האם האהבה חזקה מהכל?

כריכת הספר תואמת לתוכן, שניהם הולכים על חבל דק כמו הנישואים שלהם.
ספר קליל, פרקים קצרים. נהניתי מקריאתו.

מומלץ!!!

"בלי כעס ובלי לעשות סצנה. פעם אחת, אישה אחת." (עמ' 42).

ספר חמוד, קליל ומצחיק על זוגיות שעומדת בפני משבר עקב בגידה, אבל עם זאת מעורר הרבה מחשבות, ממליצה בחום!
נורית ועידו הם זוג נשוי, הם אוהבים וחיים באושר בשגרה נעימה. נורית היא רופאת שיניים ועידו הא עורך דין.
ערב אחד נורית מתקרבת אליו בוכה. היא מספרת לו ששכבה עם רופא שיניים בכנס האחרון בחו"ל.
נורית מאד מצטערת ומבקשת סליחה אבל עידו עורך דין וככזה הוא מציע לה עסקה. העסקה מתבססת על עיקרון הפיצוי מיסודותיהם של דיני הנזיקין. מטרת הפיצוי הוא להשיב את המצב לקדמותו ולייצר הרתעה אצל הצד השני, המזיק. כלומר: היא בגדה בו, הוא יבגוד בה, רק פעם אחת, רק עם אישה אחת, והכל ישוב לסדרו.
אבל מסתבר שלמצוא מישהי בגיל כזה זה בכלל לא פשוט. עידו פונה לבוס שלו לעזרה והוא מדיע למישהי שאוהבת סקס אלים ופשוט בורח. הוא מנסה את הבנות במשרד אבל לא כל כך הולך לו. הוא תוהה לגבי גבריותו ונכנס לדיכאון. ישן במכונית וסובל מכאבי גב וחוסר שינה.
נורית שמה לב להידרדרות במצבו של בעלה וגם היא כבר רוצה לסיים את העסקה ולכן היא לוקחת את היוזמה לידיה ומחפשת לו אישה באתרי היכרויות באינטרנט.
הסוגיה לא פשוטה ומעוררת הרבה מחשבות: האם אפשר לאחות זוגיות אחרי בגידה? האם נורית היתה צריכה לגלות את מעשה הבגידה או שעדיף היה להסתיר? האם העסקה תישא פירות או שתביא לריסוק הזוגיות ולפרידה?
תקראו את הספר ותגלו מה עלה בגורלם של נורית ועידו. המון הפתעות מחכות במהלך העלילה בשילוב הומור והרבה חיוכים.
ממליצה בחום!

"פעם אחת, אישה אחת"
מטפל בנושא של זוגיות במשבר, זו מטאפורה לפנקסנות שיש בזוגיות.
היא בגדה בי פעם אחת, אז אני אחזיר לה פעם אחת
עידו הוא עו"ד והוא מתייחס למשבר ע"פ דיני הנזיקין... הוא יבגוד "פעם אחת עם אישה אחת" ובכך ישתוו שני הצדדים, ויוכלו להשיב את חייהם למסלולם.
"עקרון הפיצוי הוא מיסודותיהם של דיני הנזיקין, ענף משפטי הנטוע בחברה האנושית עוד מימי קדם.
מטרת הפיצוי כפולה: ראשית הוא מחזיר את המצב לקדמותו, ומבטיח שהניזוק לא יישאר ללא כיסוי,
שנית, חובת הפיצוי מייצרת הרתעה אצל מזיקים פוטנציאליים, ובכך מחייבת אותם לכלכל את צעדיהם.
עבור עידו הפתרון נשמע ראוי מאין כמוהו. מובן מאליו. אשתו תיתן לא אישור, פיצוי במסגרת הפשרה,
והכל יבוא על מקומו בשלום." (עמ' 38)
כפי שהסופר עצמו ציטט בראיון את המשפט המפורסם של אוסקר וויילד, ש'הכל בעולם הוא על סקס, חוץ מסקס שהוא על כוח',
ואכן המסע של עידו הוא לא על תשוקה, הוא על הגאווה הגברית.
ספר נפלא, שנון, מקורי, מצחיק, מרגש, הכתיבה קולחת, השפה עשירה ורהוטה, והתאורים מדויקים ונפלאים.
הגעתי אל הספר המקסים הזה של יואב שוטן-גושן אחרי שקראתי את כל ספריה של אישתו, איילת גונדר גושן, על אחד מהם אף המלצתי פה באתר,
והסתקרנתי, כשגיליתי שגם בעלה כותב.
אז אני חייבת לאמר, שיואב כותב לא פחות טוב מאיילת, שהוא סופר נפלא בזכות עצמו, ובכלל שהוא משהו מיוחד, אקספורט קוואליטי.

יום אחד, איש אחד, שבמקרה קוראים לו עידו, באמצע שגרת חייו הנחמדה, מגלה שאישתו בוגדת בו. היא פשוט מתוודה בפניו ואין לו מושג איך להגיב, אז הוא שולף את הפלסטר הכי מהיר שיוצא לו מהפה - להשוות פגיעות. אם את בגדת בי, אני אני אבגוד בך, וככה נהיה פיטים והכל יבוא על מקומו בשלום. אישתו האומללה מסכימה, כי היא רוצה את השלווה והזוגיות בחזרה,והסליחה שלו.
ואז גיבור סיפורינו יוצא למסע כיבוש, רק שאין לו מושג איך עושים את זה, איפה מוצאים אותה, ומה זה יעשה לו.
סיפור על זוגיות בעידן שלנו, בלוקיישן המיוזע שלנו במזרח התיכון. שלל דמויות ונקודות המבט השונות והמשונות שלהן על זוגיות, מונוגמיה, סקס, נאמנות ואינטימיות מופיעות בסיפור ומעשירות את התמונה.
הסגנון קצת פטפטני בעיני, לעיתים גובל בטרחנות. אחרים דווקא חיבבו את זה, אני פחות.
ועל מה שקרה בסוף, והאם בכלל קרה, תקראו בעצמיכם.

הנה סיפור שאני חייב לשתף - יצאתי בשבת לטיול ביהודיה, מי שלא מכיר זה מסלול ברמה"ג עם בריכות מים ומפלים שבו כל הזמן נרטבים. בדרך לנחל גיליתי פתאום שהספר נשאר אצלי בתיק, וששכחתי להוציא אותו. הוצאתי את הספר, החבאתי אותו בין אבנים בצד הדרך, והמשכתי בטיול שכולל שחיה והירטבות. בסוף המסלול, אחרי שחזרנו לחניון, רצתי את כל הדרך לתחילת המסלול (מי שמכיר, עד לנקודה שהמסלול יורד לערוץ!), מצאתי את המחבוא, והוצאתי את הספר - כל המאמץ הזה כי הייתי חייב לדעת מה קורה בסוף! ספר נהדר, מצחיק, מרתק, מרגש ואי אפשר להפסיק לקרוא. נראה לי הסיפור ביהודיה אומר הכל. הקטע בהודו - מעולה.

טוב שהספר היה קצר.