ביקורת ספרותית על המאהב החשאי מאת איזבל איינדה
ספר טוב

---

הספר טוב למדי, אם כי לא אחיד ברמת העניין שבו. התחלת הספר מבטיחה ומעניינת והסוף שלו מפתיע (כי אז מתגלה גם משמעות נוספת לשמו של הספר).
לגבי אמצע הספר: רוב הספר קריא וזורם, אך יש בו קטעים רבים ומשעממים ו"קפיצות" לא "חלקות" כ"כ בין העבר להווה. משולבים בו לעיתים מכתבים שהיתרון היחיד שלהם הוא שהם קצרים מאוד. הם לא מוסיפים כלום לעלילה, וכותב המכתבים קורא לעצמו משום מה בשם חיבה (איצ'י), שבכלל לא מוזכר בסיפור עצמו (לאורך כל הספר הדמויות מכנות אותו בשמו המלא).
בזכות הספר נחשפתי לעובדה מעניינת שלא ידעתי על קיומה טרם קריאתו: בתקופת מלחמת העולם השנייה, האמריקאים בנו בארצם מחנות ריכוז, וכלאו בתוכם במשך מספר שנים משפחות שלמות של אזרחים אמריקאים הגונים ופטריוטים, שכל חטאם היה בכך שמוצא משפחתם מיפן. האמריקאים חשדו באופן גורף שכל מי שמוצאו מיפן הינו בוגד ולא נאמן לאמריקה.
הדמות המעניינת והמסקרנת ביותר בספר לדעתי הינה של אירינה, המטפלת בבית האבות, אך דווקא עליה המידע די דליל והיא לא ממלאת נפח רב בעלילה. שני הגיבורים האחרים של הספר: אלמה, ובמיוחד איצ'ימיי, הם דמויות "פלקטיות" ושטחיות. סיפור האהבה ביניהם לא מרתק כלל.
הספר העביר לי היטב את הזמן ולפעמים זה מה שחשוב בימי הקיץ החמים.

» ביקורות נוספות של יסמין
» ביקורות נוספות על המאהב החשאי