+ הוסף תגובה

	(לפני 8 שנים ו-3 חודשים) תודה חני, תודה live, אני אפילו לא רוצה לחשוב איך מרגישים כשדבר כזה קורה, בשנה שעברה מישהי מאד מוכרת בכרמיאל שכלה את הבן שלה שנהרג בפיגוע בתל אביב, אין יום שאני לא חושבת עליה, על האמא הזאת שהחיים שלה הסתיימו ברגע אחד, אין לי מושג איך אפשר בכלל להמשיך הלאה אחרי אובדן כזה.
רחלי (live)	רחלי (live) (לפני 8 שנים ו-3 חודשים) כשאנשים מתים בפתאומיות, אתה מרגיש כמו נפילה לתוך תהום ללא תחתית, הנשימה נעתקת, דפיקות הלב מואצות, אבל הכי קשה? זה התסכול! ביקורת מרגשת חגית כמו תמיד.
חני	חני (לפני 8 שנים ו-3 חודשים) שנשמור על אוהבינו קרוב קרוב. שבת טובה יקרה.
	(לפני 8 שנים ו-3 חודשים) תודה בר, זה באמת היה ספר טוב ומעורר מחשבה.
בר	בר (לפני 8 שנים ו-3 חודשים) תודה חגית, כתבת יפה נשמע כמו ספר שאני אוהב
	(לפני 8 שנים ו-3 חודשים) נכון אורית, כל אובדן באשר הוא, קשה מנשוא, אי אפשר להגדיר מה קשה יותר או פחות, זה תמיד נורא.
	(לפני 8 שנים ו-3 חודשים) אגב בתגובה לקצו"ל, אובדן הוא אובדן הוא אובדן. ושכול הוא שכול וזה יכול להיות גרוע מכל, כשזה טרם הגיל ה"נכון" של "שיבה, וזכה לזה.. וזה.." באותה המידה שגרוע לאבד ילד בן 17 או 7, גרוע לילד בן 17 או 7 לאבד אב וכך הלאה.
	(לפני 8 שנים ו-3 חודשים) קאלי היה בן 17, גם אני חושבת שאין יותר גרוע מאובדן ילד, אני לא רוצה אפילו לדמיין תחושת אבל כזאת, שאלוהים לא יראה (כמו שנוהגת אמא שלי להגיד).
קצר ולעניין	קצר ולעניין (לפני 8 שנים ו-3 חודשים) כל אובדן קשה, אבל לאבד ילד זה הגרוע מכל. בן כמה היה קאלי במותו? הוא היה ילד, נער או בחור?