ביקורת ספרותית על חייו של טאו מאת ווסלי צ'ו
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 23 ביוני, 2017
ע"י Muhandes


הרעיון שבבסיסו של הספר הזה מסקרן למדי, אם כי לא לגמרי חדש: חייזרים חיים בתוך גופם של בני האדם ומכוונים את ההיסטוריה שלנו לצרכיהם. באופן טבעי, הגיבור מאוכלס על ידי חייזר טוב, והוא יילחם בחייזרים הרעים, לא לפני שהוא עובר הכשרה קפדנית ומתפתח מגוש השומן שהוא בתחילת הסיפור לסוכן-חשאי-אמן-לחימה-גיבור-על. כאמור, שום דבר חדש במיוחד, אבל שילוב מבטיח.
למרבה הצער, הביצוע גרוע למדי. הבעיה הראשונה היא הכתיבה. אני לא יודע אם זה התרגום או שכך זה במקור, אבל גם אוצר המילים וגם התחביר המבולבל הם ברמה של בית ספר יסודי. אבל גם אם מצליחים להתעלם מזה, לא ניתן להתעלם מכמות הטקסט והדיאלוגים האינסופיים בין הדמויות, או בין הדמויות לבין החייזר שלהם, העוסקים בתיאור הדברים במקום להראות אותם (הראיה למול הגדה). חבל שהסופר או העורכים שלו לא ניסו לקרוא את הדיאלוגים בקול רם. הם היו מיד מבינים עד כמה הם עילגים ולא אמינים. אנשים לא מדברים ככה, אפילו לא בספרים. כל פרק מתחיל עם תוספת הגדה, תיאור משמים וחסר טעם של העבר כפי שנראה על ידי החייזר (בתירוץ הקלוש ביותר – זה עוזר לגיבור להירדם או משהו כזה). התיאור הזה גם לא תורם כמעט דבר לפעולה בהווה, או אפילו סותר אותה על ידי יצירת אשליה של ספק, אשר הפעולות מראות שאינו קיים באמת.
הדמויות די שטוחות ולא מעניינות. מלבד הגיבור, אף אחת מהדמויות לא מקבלת שום עומק או התפתחות. החייזרים, בני אלפי השנים לכאורה, הם מקובעים, צרי מחשבה ואינפנטיליים כמו בני-האדם. צ'ו נאבק לתת לגיבור איזשהו מאבק מוסרי, אבל אותי זה לא שכנע, ומובן מאיליו שזה רק זמני. שוב, נאמר לנו שלדמויות יש עומק, מוטיבציה ולבטים, אבל שום דבר לא מראה את זה.
במיוחד לא אהבתי את ההיבטים הרומנטיים של הספר. הגיבור מתואר כגוש שומן מרושל ומוזנח שאין בו דבר – אין לו כסף, אין לו עתיד, אין לו חוש הומור (אגב, בכל הספר אין) ואין לו קסם. אז למה שמישהי תרצה אותו? למה היא נשארת אתו? מאיפה מגיע הקשר הרגשי ביניהם? נראה שהמטרה היחידה של כל הקשר היא ליצור מוטיבציה לאירועים בסוף הספר. בשל כך כל היחסים בין המינים מתוארים בצורה לא בוגרת. אם הסופר אינו מתכוון להשקיע כלום ביצירת הקשר הרגשי בין הדמויות, עדיף לוותר.
לבסוף, העלילה עצמה לא מעניינת במיוחד ויש די מעט דחף או דרמה. לאחר כל ההקדמה וההכשרה המעיקות, ציפיתי לפעולה כלשהי. אבל לאחר שבאופן לא מובן הגיבור מצליח לשרוד עד הסוף ובאופן לא מובן הוא הופך לחבר מוערך בקאדר הסוכנים של החייזרים, הוא באופן צפוי (אך באותה מידה בלתי מוסבר) מציל את היום.
בצד החיובי, אני לא יכול להגיד שזו לא היה קריאה שוטפת ומהירה. אף על פי שהתברר שזו הייתה תקווה של שוטים, הסופר הצליח באופן כלשהו לשמור אותי מעוניין בסיפור ולו רק כדי לראות כיצד הוא נגמר. אני מקווה שבספרים הבאים שלו הוא יתאמץ יותר או לפחות שייקח עורך ראוי לשמו. אני נותן לספר 2.5 כוכבים מתוך חמישה, מעוגל לשני כוכבים.
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
דני בר (לפני 8 חודשים)
מתוך סקרנות קראתי את 2 הביקורות האחרות לספר, ולהפתעתי הם משבחים ומהללים.
אבל זה כבר לא חדש כאן, אחרי הכל, כל קורא עושה זאת מתוך הפילטר האישי שלו.
כך או כך, זה לא סוג הספרים שאני אוהב, אז אני פטור מלבטים.
סקירה נהדרת.
שבת שלום:)
מחשבות (לפני 8 חודשים)
מובן מאליו, שעם קטילה כזו, אין ק לגעת בספר.
לי יניני (לפני 8 חודשים)
תודה. גם בדיוני וגם 2.5 כוכבים לא בשבילי...שבת קסומה





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ