ביקורת ספרותית על השיבה לברלין מאת הנס פאלאדה
ספר טוב

---

קראתי את שלושת ספריו במשך שבועיים . קודם את "לבד בברלין",אח"כ "בארצי הזרה לי" ולבסוף -"השיבה לברלין".

על "לבד בברלין" נכתבו באתר עשרות ביקורות ואין לי מה להוסיף מבחינת התוכן.

על "בארצי הזרה לי" נכתבה ביקורת אחת בלבד וגם שם אין לי מה להוסיף על מה שנכתב לגבי התוכן.

על הספר הזה לא נכתבה אף ביקורת. ולמרות זאת אין בכוונתי לכתוב ביקורת על תוכן הספר. זהו רומן שלמעשה חוזר בעלילתו על מה שכתב פאלאדה בשני הספרים הקודמים

לאחר קריאת שלושת הספרים עלו במוחי מספר מחשבות ולקחים:

יש לקרוא את הספר "בארצי הזרה לי " כראשון מבין שלושתם .הספר נכתב ע"י פאלאדה כשהיה בבית הסוהר לחולי נפש בשטקלין. שם כתב למעשה את זיכרונותיו מגרמניה שלו משנת 1933 שלפני המלחמה ועד 1944," זה הבסיס לספר "בארצי הזרה לי". ב-1945 הוא תיקן מחדש את תוכן הספר תוך שינוי זווית ראיה שלו על מה שחשב בדיעבד ,אודות אופיים של היהודיים בתחילת המלחמה {כאנשים אוהבי כסף ובצע כסף,בתום המלחמה הוא שינה את דעתו כפי שכתב בספר הזה וגם ב"השיבה מברלין".}

מדוע יש לקרוא את הספר "בארצי הזרה לי " -ראשון שנכתב כיומן ? כיוון והוא מתאר החל -מ 1939 עד סוף -1944 את חיי הסופר ,בני משפחתו,הקהילה העירונית -ברלין שבה חי ואח"כ בכפרים שונים. בכתיבה שאפשר להבין את הלכי הרוח בחברה הגרמנית והיא באה לביטוייה המלא לאחר מכן בספר"לבד בברלין": המלשינים, הפחדים מהגסטפו והרעב.

את -"לבד בברלין "-יש לקרוא אח"כ .הספר נכתב לאחר המלחמה כאשר הסופר היה במצב גופני ונפשי מעורערים לגמרי ,ופאלאדה קיבל מחברו {שהפך להיות לשר תרבות בממשלה שלאחר המלחמה,} תיק מהגסטפו שבו מדובר על מעלליהם של זוג בא בימים שאיבדו את בנם היחידי במלחמה ואז החליטו להתנקם במשטר הנאצי באמצעות כתיבת גלויות אשר תוכנם היו כנגד השלטון במטרה לעורר אנשים מהחברה הגרמנית באותה תקופה של המלחמה ולשים את הגלויות ברחבי הבתים והמשרדים של ברלין. הגסטפו עשה את כל המאמצים לאתר את הכותבים במשך שנתיים עד שאותרו והוצאו להורג בני הזוג והמעגל המשפחתי המורחב שלהם.

אבל לא על התוכן בספר הזה ,אני רוצה לשים את הדגש על -כך שאת הדמויות הדמיוניות שכתב פאלאדה הן היו אמתיות ממציאות חייו שלו. במציאות חייו הוא למעשה הכניס את דמותו ודמויות חבריו לתוך הספר בדמויות המשניות בעלילה: אם מדובר בשתיינות -זה פאלאדה ,אם מדובר על מעשה סחטנות-זה פאלאדה שלפני שנות המלחמה, ואם מדובר על מלשינים אז אלו מהסביבה האנושית שהוא נתקל בהם. דהיינו פאלאדה הכניס לספר את אישיותו ,מעשיו,וראייתו לגבי התנהלות החברה הגרמנית בזמן המלחמה בתוך דמויות פיקטיביות שהוא כתב בתוכן. פאלאדה כתב את הספר הזה בתוך 24 ימים ולא זכה לראותו מפורסם ,הוא נפטר ב-1947.

כלומר אם הייתי קוראת קודם את הספר "בארצי הזרה לי",לא הייתי מופתעת כאשר קראתי את "לבד בברלין" וחשבתי שחלק מהדמויות הדמיוניות שסבבו את הזוג האמיתי הן בדויות לצורך הרומן ולמעשה הן היו קיימים במציאות חייו של הסופר. הם ציירו את דמותו ותכונותיו של פאלאדה ותיאור החברה שבה הסתובב. כשסיימתי לקרוא את "בארצי הזרה לי" היה לי ברור כשמש כיצד פאלאדה שילב בין מציאות{הזוג המבוגר} לבין הלבשת דמותו וחבריו בדמויות המשניות של הספר-"לבד בברלין",ואני אהבתי את התובנה הזאת.

באשר לספר הנוכחי "השיבה לברלין" הוא נכתב ע"י פאלאדה כשנה וחצי לאחר סיום המלחמה ב-1947 ולמעשה כל עלילתו היא דמיונית -האנשים,המקומות,אבל ההתרחשויות עצמם שעברו על החברה הנאצית במשך שנות המלחמה -היו בחלקם אמיתיות. כך שאפשר לקרוא את הספר הזה במנותק משני הספרים הקודמים.

אם אתם מבולבלים אז המלצתי לקרוא ראשית את "בארצי הזרה לי" ואח"כ את "לבד בברלין",ואת הספר הנוכחי אפשר לקרוא עם ובלי קשר לספריו הקודמים.
אלו הם התובנות שלי מקריאת שלושת הספרים ,אולי הם לא חשובים אבל בדיעבד אפשר להבין את הספרים יותר לעומק בסדר שהמלצתי עליו. וכשחשבתי בצורה הזאת הבנתי יותר את התנהלות חיי הסופר בקריאת ספריו ואת הלכי הרוח והפחד והאכזריות שבו התנהלה החברה הגרמנית תחת שלטון הנאצים.

פאלאדה היה סופר ששנא את הנאצים ואת השלטון אבל שיתף פעולה עם "משרד להשכלת העם ותעמולה" בראשותו של יוזף גבלס,בכתיבת מחזות, סרטים וספר אנטישמי שלא יצא לאור משום מה. הוא הבין כי עליו לשתף פעולה מאשר להתנגד באופן גלוי למשטר,שכן תוצאותיו היו מובנות מאליהם לגביו ולגבי בני משפחתו. פאלאדה - "הלך בין הטיפות" בתקופת המלחמה כסופר וכמשתף פעולה עם השלטון הנאצי למרות ששנא אותו ואת נציגיו בכל הרמות שנאה תהומית ועזה.

הוא לא חשב ולא רצה לעזוב את גרמניה כמו הסופרים,שחקנים ,מדענים בין אם היו יהודים או לא. הידוע ביותר היה הסופר: תומס מאן שגלה לארה"ב. פאלאדה חשב וצידד באמונה שלמה שיש לפעול נגד המשטר ב"הגירה פנימית" כלומר מתוך גרמניה כיוון שמבחינתו הוא אינו מסוגל לחיות מחוץ לגרמניה ולא חשוב מה תהא בעצמה.
בניגוד לאלו שיצאו/ברחו לחו"ל והגדירו את עצמם כגרמנים של"הגירה חיצונית",משם מתחו ביקורת חריפה על המשטר כמו תומס מאן על פאלאדה. אם כי ב-39 פאלאדה לא ציפה שהמצב הדרדר למידת הנאציזם שאנו מכירים. אבל גם הוא הודה "לו הבנו לאן מובילה הדרך אולי היינו מחליטים אחרת".אבל זאת הייתה חכמה שלאחר מעשה וזמן .פאלאדה ואחרים בחברה הגרמנית האמינו כי"הדברים לא יתגלגלו רחוק מדי" אפילו ב-1944 הוא הסביר כי "נהג נכון" ובכל זאת פאלאדה שיתף פעולה עם השלטון הנאצי בחלקת האלוהים הקטנה שלו ,למרות ששנא אותם מכל ליבו ,הוא לא אמר "הייל היטלר בביתו" ונמנע מכך ככל יכולותיו בהתנהגותו בחוץ,הוא מנע מבניו ללמוד בבתי ספר באותה תקופה ועוד.

השיח הפשטני על הנאציזם מבחין רק בין שחור ולבן,בין נאצים מצד אחד לבין מתנגדיו,אולם תולדות חייו של פאלאדה היו בתחום האפור והוא לא היה היחיד בקרב האוכלוסייה הגרמנית שלא הלכה שבי אחרי הנציזם אבל ניסתה לחיות את חייה בהישרדות יום יומית קשה.

ואם נסתכל לתוכינו היום בחברה שלנו ונראה כיצד ולאן המדינה והשלטון מדרדרים את הארץ ואת האזרחים בה ,אבל רובינו עומדים מהצד ולא יוצאים להפגנות -נגד, או לא כותבים מאמרים לעיתונים נגד או מכתבים למערכת-נגד :הכיבוש,העוולות החברתיות,הכלכליות,המשפטיות ועוד ועוד. אנחנו ברובינו הרוב הדומם שיודע כי ישנם דברים שאינם תקינים וטובים שמתנהלים כיום במדינה שלנו ורובינו לא עושה כלום,אולי מלכתוב משהו בפייסבוק. אז מה לנו כי נלין על האנשים ועל פאלאדה שהתנהלו על התחום האפור תחת השלטון הנאצי?! עדיין אנחנו לא שם,אבל אנחנו בדרך לפשיזם או כבר בתחילתו -זה בטוח.

» ביקורות נוספות של חמדת
» ביקורות נוספות על השיבה לברלין