ביקורת ספרותית על הזיכרון היחיד של פלורה בנקס מאת אמילי בר

---

חייה המורכבים של פלורה בנקס - נערה, שמאז גיל עשר סובלת מאמנזיה אנטרוגרדית. הזיכרונות היחידים שנשארו אצלה, אלו זיכרונות לפני גיל עשר. אני מלאת רגשות רחמים כלפי פלורה; היא מרגישה לא שווה, חסרת אונים, הוריה עוטפים אותה מעל ומעבר "להגנתה", ודואגים לה לבייביסיטרית צמודה(חברתה פייג'). פלורה, נוהגת לכתוב לעצמה על היד את הדברים האחרונים שעשתה כדי שתוכל להיזכר בהם מחדש- "פלורה, תהיי אמיצה", היא כותבת על פתקיות דביקות, ויש לה מחברת "הסיפור של פלורה, תקראי את זה אם את מרגישה מבולבלת."
לאחר לילה אחד על חוף הים היא זוכרת שהיא נישקה בן, קוראים לו דרייק, הוא הביא לה אבן שחורה, והוא עוזב לסבאלברד. ופלורה אוהבת אותו כי הוא גרם לה לזכור. הם כותבים אחד לשניה מיילים נוטפי אהבה. כאשר הוריה נוסעים לצרפת אל אחיה הגדול ג'ייקוב, היא יוצאת אל מסע בחיפוש אחרי אהובה שבו היא מגיעה למקום קסום ויפייפה שבו יש שמש חצות, היא מכירה אנשים חדשים שאכפת להם ממנה, מייסמת חוקים לחיים, וכמובן היא מגלה סודות ומבינה דברים שהוריה שמרו מפניה כל חייה.
נהנתי מהספר,בעיקר מאמצעו ועד סופו. בהתחלה, הוא היה מאוד טכני,משעמם, ומלא עובדות (כמו המוח של פלורה), אבל המשכתי לקרוא כי סודות ריחפו לכל אורכו ורציתי לגלות מה עומד מאחוריהם!
ספר נהדר להעביר איתו את הזמן!

» ביקורות נוספות של תולעת ספרים
» ביקורות נוספות על הזיכרון היחיד של פלורה בנקס