ביקורות ספרים על הספר הזיכרון היחיד של פלורה בנקס

אם אין לי את הזכרונות שלי מה אני? האם אני עדיין אני? איזה אני אני אם אני כל יום מגדירה את האני שלי מחדש? פלורה כותבת ״תחיי את הרגע מתי שאת רק יכולה. לא צריך זיכרון בשביל זה״ פלורה היא כמו שעון חול, במשך היום היא זוכרת את הכל אך מידי בוקר היא שוכחת וצריכה להפוך מחדש ( אממ אולי הדימוי של השעון חול לא כזה מוצלח....יותר שעון קפיץ) במשך היום היא בסדר, מתקדמת שניה אחר שניה צוברת זיכרונות אבל בבוקר היא צריכה למתוח מחדש את הקפיץ לברר מי החברים שלה מי ההורים שלה ובכללי מה היא עשתה בשבע שנים האחרונות. היא כן זוכרת עד גיל עשר. היא זוכרת את אח שלה בתור נער צעיר ה... המשך לקרוא

אגס

אממ אז הספר מספר על פלורה בנקס- נערה בת 17 עם הפרעת זיכרון שגורמת לזיכרון שלה להתאפס כל כמה שעות. עד שהיא מנשקת את דרייק (שהיא לא זוכרת בכלל), מתאהבת לגמרי וזוכרת את זה. אז מה אני חושבת על הספר? אני חייבת להגיד שהעלילה הייתה מקורית, אבל עדיין מאוד דומה לדברים אחרים. אני מתכוונת להגיד בזה שהרעיון עצמו של ילדה שהזיכרון שלה מתאפס כל כמה שעות ובלה בלה בלה הוא מקורי, אבל בכל זאת היו דברים ש*מאוד* הזכירו ספרים אחרים (ראו ערך "הכל הכל"). הדמויות היו מעניינות אני מניחה? פלורה הייתה פחות או יותר תעלומה אחת גדולה, ההורים שלה לא התפתחו יותר מדי כדמויות, על פייג' בעיק... המשך לקרוא

ירמיאו

לפלורה היה גידול במוח. כשהייתה בת אחד עשרה הסירו אותו בניתוח חלק מהזיכרון שלה הוסר יחד איתו, היא זוכרת לעשות דברים בסיסים ומה שקרה לפני המחלה אך היא לא מצליחה ליצור זיכרונות חדשים. אבל בעצם יש לפלורה זיכרון שאותו היא לא שוכחת הנשיקה שלה... הנשיקה שלה עם דרייק שאותו היא לא ממש זוכרת אבל את הנשיקה כן ומה שקרה ואמר לה באותו הערב גם נזכר במוחה. וכבר אחרי הנשיקה שלה היא חושבת שזהו אותו היא אוהבת ומדמיינת אותו כבעלה לעתיד ואב לילדיה. תחילת הסיפור מתחיל נחמד עד ש... נחשו שמגיעים לנשיקה שלה. פלורה מאוד רוצה לזכור את זה ו"הפלא" זה הדבר היחיד שהיא זוכרת והסו... המשך לקרוא

ליאור

חייה המורכבים של פלורה בנקס - נערה, שמאז גיל עשר סובלת מאמנזיה אנטרוגרדית. הזיכרונות היחידים שנשארו אצלה, אלו זיכרונות לפני גיל עשר. אני מלאת רגשות רחמים כלפי פלורה; היא מרגישה לא שווה, חסרת אונים, הוריה עוטפים אותה מעל ומעבר "להגנתה", ודואגים לה לבייביסיטרית צמודה(חברתה פייג'). פלורה, נוהגת לכתוב לעצמה על היד את הדברים האחרונים שעשתה כדי שתוכל להיזכר בהם מחדש- "פלורה, תהיי אמיצה", היא כותבת על פתקיות דביקות, ויש לה מחברת "הסיפור של פלורה, תקראי את זה אם את מרגישה מבולבלת." לאחר לילה אחד על חוף הים היא זוכרת שהיא נישקה בן, קוראים לו דרייק, הוא הביא לה אבן ... המשך לקרוא

תולעת ספרים