ביקורת ספרותית על לולי וילוז - לוקוס קלאסי #1 מאת סילביה טאונסנד וורנר
ספר טוב

---

אז מי את בעצם, לורה וילוז?

בת טובה להורייך, ובמיוחד לאביך המעריץ אותך?
אחות כנועה ודודה מסורה לאחיינייך?
בתולה זקנה שעושה תפנית דרסטית בגיל מבוגר ופורצת לחופשי?

(המלצה חמה: אל תקראו את התקציר בכריכה האחורית לפני קריאת הספר!)

הספר של לורה מורכב משלושה חלקים.

הזמן הוא הרבע הראשון של המאה ה-20, המקום הוא אנגליה.

לורה מאבדת את אמה בגיל צעיר, ונשארת בחברה גברית: שני אחים ואביה האוהב.
למשפחתה יש מבשלת בירה והם מתקיימים יפה באחד הכפרים האנגליים.
אך כשאביה נפטר בהיותה בת 28, היא עוברת ללונדון, לחיות עם משפחת האח הבכור. כל ניסיונותיהם של אחיה וגיסתה לשדך לה בעל לשביעות רצונה עולים בתוהו, וכך היא נשארת רווקה החיה בחסותו של אחיה, אמנם אהובה ומוערכת, אבל כמו סוג של בובה. השם "לולי" דבק בה עקב טעות היגוי של אחד התינוקות במשפחה, ולורה אינה עסוקה בדבר מלבד קריאת ספרים ועזרה במשק הבית ובגידול הילדים.
עד כאן, בקצרה, החלק הראשון של הספר.

בחלק השני לורה עוברת שינוי בתפיסה שלה את עצמה ובגישה לחייה. בהתקרבה לגיל 50 היא מוצאת בעצמה פתאום אסרטיביות, יוזמה וכוח רצון. לורה רוצה לממש את עצמה במקום משלה, ומאמצת לה סוג של ייעוד אישי המתקשר ישירות לאהבתה העזה לטבע. אחיה מקבל את הבשורות בתמהון, בעלבון, בביטול. בעצם, כל חייה ביטלו אותה כאדם בעל רצון חופשי וכך היא גם התנהגה. אבל לא עוד.

לורה עוברת לגור בכפר הקטן "גרייט מופ", אזור מרוחק ומבודד. הסביבה הבראשיתית, העונות, הזריחות, תיאורי הטבע היפהפיים הם בעצמם גיבור ראשי בסיפורה. לורה מתאהבת במקום ומרגישה שרק שם היא יכולה להגשים את מי שהיא, לעסוק בחופשיות בתחביביה, ולהיות אחת עם הנוף היפה, הפראי, הפסטורלי שבכפר.

בחלק השלישי של הסיפור מגיע טיטוס, אחיינה החביב של לורה, לחיות בגרייט מופ, וזה מערער את כל עולמה. טיטוס, בלי להתכוון ועם אפס מודעות למה שעורר, מזכיר לה בכל הווייתו ויחסו את "הדודה לולי" שהיא מנסה לא להיות עוד, ומעורר את סלידתה וזעמה.

מכאן קצרה דרכה של לורה להיהפך לאחת ממשרתיו של הדמות האפלה ביותר שאפשר לדמיין.

אך האם היא מדמיינת? התלבטתי מעט בשאלה, עד שאופן סיומו של הספר פתר לי אותה.

לולי וילוז הוא ספר איטי, לא בועט ולא מטלטל, מה שעלול להיות למורת רוחו של הקורא המודרני, המורגל בסגנון חיים קצבי ועמוס בגירויים והתרחשויות.
אך כשרונה של המחברת שווה את המאמץ.

וורנר כותבת נפלא. קטעים מסוימים בספר כתובים כמעט כמו שירה. חוש ההומור המצוין והאירוני שלה מתבל את כתיבתה לכל אורכו של הסיפור. השנינות והחדות שלה ניכרות מאוד, במיוחד במבט-על לאחר שעשינו כברת דרך בקריאה, וכמובן בסיומה.

הקטע האחרון בספר היה עבורי המשמעותי ביותר והמדהים ביותר. לורה מבינה מי היא באמת, ולמה הייתה מוטרדת לפני שהאסימון הזה נפל בתודעתה. בעמודים החותמים את הספר, היא פוצחת במונולוג סוער, אישי, חכם מאוד, כחלק מהשיחה שהיא מנהלת עם בן-שיח מיוחד מאוד, והיופי הצרוף הזה שווה הכל.
לורה נותנת דרור לגרעין הכמוס ששכן בה כל השנים, ו"לא דופקת חשבון".

כל כמה שסיפור חיי שונה מזה של לורה, ישנם אלמנטים מסוימים באישיות שלי ובחיי, שגורמים לי להזדהות מאוד עם האנטי גיבורה הזו שהפכה לגיבורה, ולו רק בעיני עצמה.

בתרגום קולח, עשיר לשונית ונהדר, עושה לנו רנה ורבין היכרות מורכבת, אמביוולנטית ומסקרנת עם דמותה של אישה רגילה ואפורה, כביכול, אשר בתהליך של התפכחות מזוקקת ושיבה מטהרת לטבע, חוזרת לטבעה הפראי, האמיתי.

וכמה שזה ממלא.

» ביקורות נוספות של MishaEla
» ביקורות נוספות על לולי וילוז - לוקוס קלאסי #1