ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 23 באפריל, 2017
ע"י אורי רעננה
ע"י אורי רעננה
סיפור אמיתי.
לבניין שלנו הוצעה אפשרות לתמ"א 38/2 ( הריסה ובניה), וכל הדיירים הסכימו עקרונית לרעיון וליזם.
איך כתוב כפרפרזה על השיר " מעשה בחמישה בלונים", " שמחה וששון לכל דירה..תמ"א".
נבחר עו"ד מטעמנו, והתקשר עם העו"ד של היזם, לחתימה על הסכמה ראשונית.
וכאן חכינו כארבעה חודשים להסכמה בין שני הצדדים ( לא אנחנו, העו"ד..).
לבסוף כינסנו את שני הצדדים, ויצא דף שאיני בטוח שאפשר לקרוא לו "נזר ההסכמים".
ספר זה דן בתחלואי ה"עברית המשפטית":
- בעיות לוגיות שנפתרות בצורה חד משמעית בתחום המחשוב,נשארו לא פתירות בתחום המשפטי, כמו:"הוא לא הזמין מקום ו/או אינו מוזמן של המקום ו/או לא היה מקום פנוי...".
הקורא הפשוט וכנראה חלק מהשופטים לא עוקבים אחר נפתולי ה.. ו/או..
- שימוש בביטויים בארמית או בלטינית, כשיש להם חלופה בעברית.
בספר מתואר כיצד רעה חולה זאת היא נחלת כל הגורמים המשפטיים החל מעורכי הדין וכלה בשופטים.
לדוגמה: "ברם, אפילו אם תמצי לומר ששימושו של התובע במלגזה..לאו דווקא ודקדוקית קא עסקינן... מסתמא ידעו המבטחים...אליבא דכולי עלמא..." וכו וכו.
- ולבסוף מובא השיר על דני הגיבור הלא בכיין שנתן תפוח ופרח לנורית והיא אכלה את התפוח , זרקה את הפרח והלכה לשחק עם ילד אחר. כדאי לקרוא איך דני גדל להיות עורך דין ומנסח הנחיה לנורית בנושא.
הספר בעצם מזמין את הקהילה המשפטית לפשט, לכתוב בצורה נהירה, ולקצר את כתיבתה.
הפרקים הראשונים מביאים את השורשים לביטויים המשפטיים, ולכן הם מעניינים כל קורא.
הפרקים האמצעיים דנים בצורת כתיבה והתנסחות שאינם שכיחים מחוץ לקהילה המשפטית והדיפלומטית, כמו כתיבה בלשון סביל " התאונה קרתה.." או ," הנאשם מספר...", "כבוד בית המשפט" וכו.
או בריבוי שלילה כמו"..אך במקום שהחוזה שבין הצדדים אינו מתפרש כשולל.., ואין בו משום מתן זכות למתעשר, באופן שהתעשרותו אינה שלא כדין, אין כל מניעה עקרונית..."
החלק האחרון מכיל הצעות לתיקון.
איני יודע כמה זה יתקבל, בהתחשב בנטייה להפרזה אצל עורכי הדין, וחוסר אפשרות לרסן שופט בכתיבתו.
נזכור כי בפסק הדין ליגאל עמיר, שופט אחד שילב קטע משיר .
כפי שציינתי , כדאי לקרוא את הפרקים הראשונים,כדי להרחיב אופקים,ולבעלי המקצוע , הספר ראוי לקריאה ולעיון חוזר.
9 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אורי רעננה
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
לרץ
למדתי משהו חשוב
תודה |
|
|
רץ
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
ביקורת מצויינת, מה ההבדל בין כתב החרטומים, לאף בית הכנעני, האחד שומר על הכתב לאליטה מצומצמת שרק היא מסוגלת ללמוד את הכתב ובכך השפה הופכת לכלי ליצירת קבוצה סגורה, המורמת מעם, כתפיסה סנובית אליטיסית כלכלית, שאין לה הצדקה אוביקטיבית.
|
|
|
אורי רעננה
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
לחגית ואפרתי,
הכוונה של הספר וגם שלי היא שגם בתחום של המשפטים, אין מקום לפומפוזיות.
אפשר לכתוב בעברית פשוטה ואז כוחו של התוכן יהיה עצום יותר. בדרך כלל לכותבים כך יש כוונה לכסות, לטשטש ולא לגלות. הדוגמה הקלסית היא מתחום הרפואה, שבה עוברים היום לשפה תקנית וברורה. |
|
|
חגית
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
אפרתי,
אני מסכימה אתך, אולם, יש להבדיל בין הלשון ה"גבוהה" שבה אמורים לדבר השופטים ועורכי הדין ביניהם, כיאה למקצוע, ובין השפה שבה הם משתמשים כלפי כל אזרח מן היישוב. האדם ה"פשוט" לא צריך השתמש במילון או בלכסיכון כדי להבין אותם. יחד עם זאת, אף אני מצרה על השפה הדלה שבקרב כל שכבות האוכלוסיה, עד אחרון השופטים וחברי הכנסת. |
|
|
אפרתי
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
יש סיבה פסיכולוגית לשימוש ברובד שפה גבוה בהתנסחות משפטית, והיא, הרצון להיבדל, להתנשא,
ולתת לשפה משקל סגולי גבוה.
פעם זה היה מופרז עוד יותר. בשנים האחרונות, עם פריחת המכללות, שבהן לומדים את המקצוע ותו לא, הבוגרים, רובם ככולם הם תוצר של מערכת למידה דלה בשפה נמוכה. וכך קורה, שהבוגרים אפילו לא מכירים ביטויים או ניבים שכיחים בעברית, שלא לדבר על כך, שחלקם הגדול אפילו לא פתחו ספר קריאה. השופטים של פעם היו יודעי ספר, בקיאים במשפט העברי, בקיאים בעברית טובה, ופסיקותיהם היו תענוג לשוני. כך שעדיפה בעיני ההפרזה על פני השפה הרזה, שבה יכתבו פסיקות בעוד כמה שנים. |
|
|
חגית
(לפני 8 שנים ו-6 חודשים)
הו, כמה תיקונים הייתי אני מציעה, שיש לתקן!
בדיוק קרה לי שקיבלתי מכתב מקרן הפנסיה, שלמרות התואר שלי בלשון עברית, הפכתי בו (ואותו) ולא הצלחתי להבין את המילים, המתחכמות משהו, לבסוף התקשרתי כדי שפקיד הבנק יסביר לי במה מדובר.
ביקורת מעולה. |
9 הקוראים שאהבו את הביקורת
