“סיפור אמיתי.
לבניין שלנו הוצעה אפשרות לתמ"א 38/2 ( הריסה ובניה), וכל הדיירים הסכימו עקרונית לרעיון וליזם.
איך כתוב כפרפרזה על השיר " מעשה בחמישה בלונים", " שמחה וששון לכל דירה..תמ"א".
נבחר עו"ד מטעמנו, והתקשר עם העו"ד של היזם, לחתימה על הסכמה ראשונית.
וכאן חכינו כארבעה חודשים להסכמה בין שני הצדדים ( לא אנחנו, העו"ד..).
לבסוף כינסנו את שני הצדדים, ויצא דף שאיני בטוח שאפשר לקרוא לו "נזר ההסכמים".

ספר זה דן בתחלואי ה"עברית המשפטית":
- בעיות לוגיות שנפתרות בצורה חד משמעית בתחום המחשוב,נשארו לא פתירות בתחום המשפטי, כמו:"הוא לא הזמין מקום ו/או אינו מוזמן של המקום ו/או לא היה מקום פנוי...".
הקורא הפשוט וכנראה חלק מהשופטים לא עוקבים אחר נפתולי ה.. ו/או..
- שימוש בביטויים בארמית או בלטינית, כשיש להם חלופה בעברית.
בספר מתואר כיצד רעה חולה זאת היא נחלת כל הגורמים המשפטיים החל מעורכי הדין וכלה בשופטים.
לדוגמה: "ברם, אפילו אם תמצי לומר ששימושו של התובע במלגזה..לאו דווקא ודקדוקית קא עסקינן... מסתמא ידעו המבטחים...אליבא דכולי עלמא..." וכו וכו.
- ולבסוף מובא השיר על דני הגיבור הלא בכיין שנתן תפוח ופרח לנורית והיא אכלה את התפוח , זרקה את הפרח והלכה לשחק עם ילד אחר. כדאי לקרוא איך דני גדל להיות עורך דין ומנסח הנחיה לנורית בנושא.

הספר בעצם מזמין את הקהילה המשפטית לפשט, לכתוב בצורה נהירה, ולקצר את כתיבתה.
הפרקים הראשונים מביאים את השורשים לביטויים המשפטיים, ולכן הם מעניינים כל קורא.
הפרקים האמצעיים דנים בצורת כתיבה והתנסחות שאינם שכיחים מחוץ לקהילה המשפטית והדיפלומטית, כמו כתיבה בלשון סביל " התאונה קרתה.." או ," הנאשם מספר...", "כבוד בית המשפט" וכו.
או בריבוי שלילה כמו"..אך במקום שהחוזה שבין הצדדים אינו מתפרש כשולל.., ואין בו משום מתן זכות למתעשר, באופן שהתעשרותו אינה שלא כדין, אין כל מניעה עקרונית..."

החלק האחרון מכיל הצעות לתיקון.
איני יודע כמה זה יתקבל, בהתחשב בנטייה להפרזה אצל עורכי הדין, וחוסר אפשרות לרסן שופט בכתיבתו.
נזכור כי בפסק הדין ליגאל עמיר, שופט אחד שילב קטע משיר .
כפי שציינתי , כדאי לקרוא את הפרקים הראשונים,כדי להרחיב אופקים,ולבעלי המקצוע , הספר ראוי לקריאה ולעיון חוזר.”