ביקורת ספרותית על רפובליקה 65 מאת ריקה רם
הביקורת נכתבה ביום שישי, 14 באפריל, 2017
ע"י Sima


על הספר
הספר הקצר והקריא הזה הוא קובץ של זכרונות ילדות והתבגרות של המחברת, ריקה. התקופה והמקום: שנות החמישים והשישים. בעיירה בצפון-מזרח רומניה. למען גילוי נאות: גם אני (כותב שורות אלה) העברתי את ילדותי בתקופה דומה ובמקום קרוב, ואני מכיר את המחברת (לא מאז).
הספר מומלץ לכל אוהבי קריאה לשם קריאה. "זכרונות ילדות" היא סוגה ספרותית זרועה במוקשים, אך ריקה מעבירה את הקורא בין המהמורות בקלילות וללא פגע. בראש וראשונה, זה בגלל שהמספרת משדרת יושרה ואמינות. אין בספר ניסיון לייפות וליצור אידיליה. העיירה היא פרובינציה אמינה, עם הרבה אבק, בוץ ושעמום, מאוכלסת באנשים מגוונים וקצת פגומים, שמדברים בליל שפות – בעיקר רומנית ויידיש מתובלות בטורקית וגרמנית. הסיפור מתחיל "ברגל שמאל" : לזוג יהודי בגיל יחסית מתקדם נולדת ילדה לא כל כך רצוייה. אבל הקורא הנבון יודע שהתקלה בהתחלה היא זאת שעושה סיפור מעניין! הרי אם יעקב היה נולד דקה לפני עשיו, ולא להיפך, לא היה מה לכתוב בחצי ספר שמות. ואם הספינה של רובינזון קרוזו לא הייתה טובעת בתחילת הספר – אף אחד לא היה שומע על הבחור הזה, רובינזון מה-שמו.
בקיצור, הילדה הזאת (ניחשתם נכון, זאת ריקה) גדלה, מתבגרת, ומגלה לעצמה (ולנו) סוג של "עולם" מריר-מתוק מעניין. באיפוק, בהומור, ללא רחמים עצמיים, נפרסים בפני הקורא מספר רבדים: העולם האישי של ילדה – נערה בעלת אמביציה; החיים תחת שלטון סוציאליסטי- קומוניסטי; והזרות של היהודי במקום הולדתו בגלות. שני הנושאים האחרונים מרתקים בגלל ייחודם. מדובר בתקופה קשה מאד מבחינה פוליטית, כאשר ברומניה היה השלטון בידיים של גיורגיו – דז'. הוא היה מעין סטלין קטן אכזר ונוקשה, שהמזל העיר לו פנים: הרודן הבא אחריו, ציאושסקו, היה עוד יותר גרוע, לכן האזרחים התחילו להתגעגע לזה שלפניו. הילדה משתלבת יפה בבית הספר ובתנועת הנוער "הפיונרים" (שם היא מגיעה לדרגה המעוררת השתאות של מפקדת גדוד – תפקיד שהיה שמור בדרך כלל רק לבן ( או לבת) של מפקד ה"סקוריטטה" של העיר, או ליו"ר סניף המפלגה. (מישהו שאל איזה מפלגה? הייתה רק מפלגה אחת, כמובן). הילדה – הנערה מצטיינת בחוגי הדרמה, ריקודי עם, ובשיעורי הספרות – הכל על טהרת התרבות הרומנית המפוארת. לכן מפליא ומרתק לקרוא שברקע הייתה כמיהה תמידית וכמעט משיחית לתיאטרון היהודי ולארץ ישראל. זה עולם שהיה ואיננו עוד, הן מבחינה פיזית והן מבחינה אידיאולוגית – רוחנית. הסיפור הזה ע"י עד ראיה, שנשמע אמין וחד- עין, הוא מסמך מרחיב אופקים, בעל ערך תיעודי.
הספר מורכב מפרקים – סיפורים קצרים, רובם ככולם עם "פוינטה" ואירוניה, כולל אירוניה עצמית. למשל, ביום ראשון ללימודים בתיכון מאתרת ריקה מיד את ה"חתיך" ואת ה"אנטיפטית" של הכיתה, ומחכה בביטחון שהראשון יציע לה לשבת בספסל עמו. גם ה"אנטיפטית" כנראה שמחכה לאותו דבר – כך שבסוף שתי היריבות נשארות אחרונות בשיבוץ - ונאלצות לשבת ביחד. נשמע מוכר – אבל אל דאגה! קודם כל , הקורא מבין שיש כאן ערך מוסף: הגורל הטוב מנע טרגדיה של קשר אסור בין המספרת היהודיה לנוצרי שמעבר לגדר. שנית, מסתבר שזאת רק יריית הפתיחה לדרמה שתגיע לשיאה בעוד שנים רבות, בכנס בוגרים, כאשר הבחור והבחורה ייפגשו שוב – ואז... (לא אגלה לכם, תקראו בעצמכם). בכל אופן, גם בכנס הזה ימצא הקורא "הפתעות מהחיים" : ריקה מגיעה לרומניה הענייה מהחו"ל הנחשק (ישראל) בטוחה שתחזיר לעצמה את כתר מלכת הכיתה. אבל את ההצגה "גונב" דווקא בעלה הרופא החנון, שהופך ליקירן המוערץ של כל "הבנות" בזכות בדיחותיו העסיסיות ברומנית משובחת. כן, גם בעיניין הזה נסגר בספר מעגל: בילדותה שיחקה ריקה עם ילד השכנים ב"רופא וחולה" – המשחק כנראה כל-כך מצא- חן בעיניה, שהחליטה להתחתן עם רופא אמיתי...
יש בספר קטעים משעשעים רבים. אפילו שגיאות הדפוס משעשעות. למשל, על מורה רכרוכית כתוב שהייתה לה "ריאה חלשה" (במקום ראיה) ועל מורה קפדן נאמר שהוא עוקף את החוק (במקום אוכף). אבל אולי אלה לא טעויות – אצל "רומניה " גזעית אי- אפשר לדעת אף פעם אם היא מתלוצצת או מפוצצת.
הקורא בעיון ימצא גם מידע מעשי מועיל ביותר: ממליגה הוא מאכל כשר לפסח!
לסיכום: אני ממליץ! זאת לא ספרות גדולה, לא "אנקת גבהים" ולא "אל תיגע בזמיר". אבל גם מי שאוהב סטייק אנטריקוט ויין בורגונדי יכול להנות מצלחת של ממליגה עם קנקן יין קוטנרי. בתנאי שהמאכל רך וחם, והמשקה חזק וצונן – כמו בספר שלפנינו.


פרופ. מריוס אונגריש
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ