תם ולא נשלם.
זהו ספר פנטזיה קלאסי,עם מפה בפתיחה ועולם ששונה משלנו וחוקים אחרים. ומלחמה – איך אפשר בלי מלחמה.
רוב הספר מתחלק בין שלוש דמויות עיקריות ולמרות שהדמויות הללו סטטטיות במובן הגאוגראפי שלהם,מצליח סנדרסון ליצור מתח ועיניין לאורך כל הספר וכמעט אין מריחות והתעקבויות על מנת לנפח את העלילה.
כל פרק מביא איתו דברים חדשים, כל פרק שופך מעט אור על העולם בו מתרחש הסיפור.
למרות שיש חפיפות בין הסיפורים הם כמעט אוטונומיים ואפשר להגיד שהספר מורכב משלושה ספרים שונים.
הספר הוא ראשון בטרילוגיה מתוכננת. לקח לסופר 10 שנים לכתוב אותו אבל הספר השני מתוכנן כבר השנה. אני לא יודע אם אמשיך – יצאתי מסופק.

למרות שהספרים מאוד שונים קשה לי שלא לעשות השוואה לסדרת פנטזיה אחרת שאותה דווקא אמשיך לקרוא אם הספר הבא יצא מתישהו : משחקי הכס:
שני הספרים ( סדרות) נפתחים במפת עולם , שתיהן מתרחשות בעולם שהוא לא שלנו ושאינו מתקדם טכנולוגית, אבל בעוד שהעולם של משחקי הכס מבוסס ומזכיר מאוד את עולם ימי הביניים וחוקיו , העולם של דרך המלכים שונה מהעולם שלנו ( אבל לא רחוק מדי) בחוקיו ואמונותיו.
נשים אוכלות אוכל שונה מגברים, אומנות הכתיבה והקריאה שייכת לנשים כמעט בלבד, הכסף בעולם הזה נטען מאור סופות והוא גם אמצעי התאורה ועוד ועוד.
העולם של משחקי הכס הוא יותר ריאליסטי עם נגיעות פנטזיונריות של דרקונים החייאת מתים ,שליטה בחיות וכו, בעולם של דרך המלכים שוררים יותר אלמנטים מיסטיים\פנטזיונריים הם שזורים בחיי היום יום של העולם ולכן לא מוגדרים כקסמים.

הכתיבה של מרטין , בעיני לפחות, היא טובה ( מאוד) אבל מחוספסת . הכתיבה של סנדרסון לעומת זאת היא יפה. יש לו שפה של מספר סיפורים ובמקרים רבים בספר הרגשתי שאני קורא אגדה.
סנדרסון מנסה להגיד משהו בספר אבל לא ברור בדיוק מה. המלחמה שהיא הרקע לסיפור ( ולמרות שהרבה קורה סביבה ,היא לא העיקר ) היא מלחמת נקמה ולא מלחמה קיומית וחלק ממטרותיה הן רווח כלכלי – מישהו אמר עירק?- אבל למרות שהוא מראה בחלקים מסויימים את האבסורד במלחמה ומראה אמפאתיה לאויב הלא מוסבר , נראה שהוא לא מצליח להתעלות מעל הצורך הגייקי לתאר קרבות בהן נהרגים אלפים ואת להט הקרב.
הוא כן, כמו שאומר אורסון סקוט קארד על הספר, מעביר קורס במנהיגות – זו אמירה שבולטת מאוד בספר.

הדמויות הראשיות של סנדרסון הן טובות, מוסריות גם כשהן חוטאות והרבה פעמים מקריבות את עצמן לטובת הכלל. זה החלק החלש מבחינתי בכתיבה של סנדרסון, הוא מזגזג בין מצוקי הקלישאה אבל מצליח לא ליפול ועדיין תנו לי את סרסי , גימי וטיירון – אני אוהב שמשחקים עם המצפון שלי ,לא שמעמידים מולי מצפון נקי.

באנגלית הספר אורך 1250 עמודים ובעיברית אלו שני ספרים עבים. זה הרבה לקרוא. זה המון לכתוב! וזה לא מרגיש ארוך.
זה ספר מצויין ואני בהחלט ממליץ לחובבי פנטזיה- המיני ביקורות שהעלתי לעיל הן עבודות יתר של המבקר הפנימי.

ההערה היחידה שיש לי אליו ,והיא בעצם אלי ,היא שאחרי שסיימתי אותו לא נשאר הרבה ממנו איתי ולכן כנראה לא אמשיך איתו להמשך הסדרה.