קראתי באנגלית, זה התחיל בניסיון קריאת התרגום בעברית לאחר שהתפרסם. חשתי שזה לא זורם. אנגלית זו שפת אם שלי העדפתי לקרוא במקור. רכשתי את הספר ובמקור היה טוב הרבה יותר.
חמישים גוונים של אפור" מאת א. ל. ג'יימס הוא ספר רומנטי, ארוטי+סדו-מזו הרבה יותר משהייתם מצפים. (למי שלא קרא).
לא במקרה היה הספר המדובר ביותר בתחום מאז שפורסם. אמרו שהוא תת רמה, אמרו שהוא סוטה, לא נאמר עליו שבת חווה ובן אדם מטבעם שלא יוכלו להניח אותו מהידיים, לדעתי ספר טוב ומיטיב, הארוטיות שלו נפלאה. עובדה ארבעים מיליון עותקים! .לפחות ארבעים מיליון קוראים מדבר בעד עצמו.
אחר כך הקוראים החסודים נוהגים לומר שהספר גרוע, משעמם ובכלל למה קנו. לדעתי קנו וקראו ואפילו נהנו. עובדה גם הסרט שבר קופות למרות שנחשב ללא משהו. אם לא משהו למה הלכו?
זה על זוג מאוהב, הוא מציל אותה ומחתים אותה ונכנס למיטה די מהר והקורא איתם . אין הרבה מה להצניע לא בתחושות ולא בתנוחות. הנערה הצעירה התמימה ובהירת עור, מהממת והחתיך "שעף עליה" ומפתיע אפילו אותה. הוא עשיר ויפה והכל, וכדי לתבלן את הספור יש לו תאווה לשליטה ללא מעצורים.
באנגלית פשוטה לא מתיפיפת מובנת, בעברית נראה לי שהקטע קצת מפוספס.
הקטע הסדיסטי הם זוג אזיקוני מתכת וכמה מכות . תוך כדי האזנה לאופרה בפול ווליום בשעה שעושים אהבה וחזק.
אנה הגבורה מתחילה כאלו לא רוצה אבל לא מפתיע מצטרפת בחשק רב ומתפקדת היטב.
יש לנו ספר של קרוב ל-600 עמודים.
בלי פוליטיקה, בלי המצב הגלובלי של התחממות כדור הארץ. בלי דודה שצריך לבקר. בלי סכינים ברחובות. בלי כל מה שאנחנו לא רוצים לזכור. בלי בני הזוג שלנו רק אני-אתה-את והם.

אני קורא מה אנשים כותבים.
התרגום ככה ככה.
אני אומר שזה כן טוב כי זה רומנטיקה, כי זה ארוטיקה.
מה יש לנו פה בחיים מלחמות? בעיות? אני מצטער שלא נולדתי להיות עם נערי פרחים. נולדתי לזמן של דתות, כמו ימי ביניים.
הספר הזה הוא טוב לי. מי שלא רוצה שלא יקרא. או שיקרא בלילה שלא רואים כי מה אנחנו באמת רוצים:

Before I know it, he’s got both of my hands in his viselike grip above my head, and he’s pinning me to the wall using his lips … His other hand grabs my hair and yanks down, bringing my face up, and his lips are on mine … My tongue tentatively strokes his and joins his in a slow, erotic dance … His erection is against my belly

נכנעתי וסוף סוף קראתי את החלק הראשון של "50 גוונים". חברות הזהירו אותי שהוא כתוב גרוע, שהוא לא עילוי מבחינה ספרותית, אבל אני חייבת לקרוא אותו כי הוא כיפי. אז קראתי - והן צדקו. העלילה די אווילית והכתיבה לא משהו (וזה עוד כשקראתי באנגלית בתקווה שבשפת המקור זה יהיה קצת יותר טוב), ועוד לפני שהתייחסתי לסטראוטיפים (הלא מחמיאים) לגבי נשים ומה הן רוצות וצריכות מגבר. אבל אם מתעלמים מזה, נראה שהספר מספק, לפחות לנשים, הנאה כמוסה שנובעת מפנטזיות מטופשות אבל באותו זמן כיפיות, במיוחד סצינות הסקס, שנכתבו על ידי אישה עבור נשים. אז אם לוקחים את הספר באווירה קלילה עם ציפיות בהתאם, אפשר בהחלט ליהנות ממנו. אני הולכת לקרוא גם את הספר השני.

לכל אלו שלא קראו - יש כאן כמה ספוילרים:
שימו לב לשתי הדמויות הקטנות שמלוות את אנה - The inner goddess וה- conscious... הן גרמו לסדרת הספרים להיות הרבה יותר מעניינת ומשעשעת. הם שיחקו תפקיד מרכזי בספר הראשון (50 גוונים של אפור) ופחות באחרים. לאלילה יש סטייל מובהק והיא אדישה ומתוחכמת וג'מיני קריקט יותר קורקטית. חייבת להגיד שהספר השלישי מיצה את עצמו די בהתחלה והיה מאולץ בדרמות פיקטיביות והסוף! אלוהים הסוף היה נורא....חזרה לימי הביניים שכל מושאה של אשה זה להיות רעיה טובה...איזו אכזבה מספר פורץ גבולות כזה

ספר בסדר. בסדר בלבד. בלי עלילה, כתוב גרוע (קראתי באנגלית והבנתי שהעברית יותר נורא), 80% עוסק בסקס, יותר ספר לנערות מתבגרות.
לא התחברתי, ואני לא מבינה את כך הטירוף סביבו, אני אישית, אפילו לא מתכוונת להמשיך לשני, לא נראה לי שהכוכבת הראשית תחדש לי משהו...
ספר להעברת הזמן בלבד.

פחות דיבורים יותר מעשים! ארוטי לאורך כל הספר.
קצת חוזר על עצמו ואין מתח בין הפרקים אבל בהחלט אפשר להגיע לסוף הספר. אני קראתי באנגלית מפני ששמעתי שהתרגום גרוע. האנגלית של הספר לא מסובכת וברמה סבירה.

קניתי את הספר הזה מהרצון הפשוט והנסחף אחרי ההמונים, להבין על מה כל הרעש. אחרי הכל, חשבתי לעצמי, אם כל כך הרבה נשים קונות את הספר, ועוד כמה גברים כדי לנסות להבין כמוני (אני משערת), בטח יש בו משהו.. כמו למשל הביקורות שלפניי כאן. אפילו קניתי באנגלית כי שמעתי שהתרגום מזעזע ("באסה בריבוע", "כפתור ופרח"?!?! באמת?!) ובמיוחד כי זה עולה 30 שקל פחות.

איך אמרו חכמים ממני? כגודל הציפייה- כך גודל האכזבה (לא תרתי משמע אצל כריסטיאן, מסתבר..). התכנים האירוטיים אכן מתאימים לאמהות או לאנשים שמזמן לא היה להם סקס של ממש, והספר עצמו רחוק שנות אור מלהיקרא "יצירת מופת", אז בטוח שמי שקרא אותו לא קרא מזמן משהו טוב.

ההתחלה היתה מתסכלת, באמצע היה בסדר, רק לקראת הסוף התחיל לקבל קצת יותר "בשר". שניהם עצבנו אותי בהתחלה, כריסטיאן כי הוא סתם פוץ מעצבן ואנה כי היא לא חכמה במיוחד. ועדיין משהו תפס אותי לקראת הסוף, אז כנראה שיש נכון באמרה שהמכנה הנמוך ביותר פונה לרוב האנשים.

לא ברור לי כרגע אם אני אטרח לקרוא את הספר הבא (כי בכל זאת הסוף היה מעניין), אבל רק רציתי לקרוא בקול חוצות: "פיפטי שיידס" הוא ממש לא מה שכולם אומרים שהוא. כנראה כולם אומרים את זה כי זה אופנתי. בקיצור, מומלץ להפעיל שיקול דעת ולנסות לבד אם זה כן עושה לכם את זה, או לא...

אפשר לאהוב את הספר הזה ואפשר לחשוב שהוא מאוד גרוע.
אחרי כל כך הרבה ביקורות טובות, בחרתי לנסוע 10 ק"מ בשביל כל ספר בנפרד ולקנות אותם, עוד לפני שפתחתי את הראשון. לשמחתי, ההשקעה השתלמה.
הספר הזה, על אף שהוא נוטף מיניות, מכיל בתוכו כל כך הרבה רבדים אחרים וחושף אותי, בתור קוראת, לעולם שלא הכרתי.
לקח לי שלושה ימים לסיים אותו, שלושה ימים שבהם כל מה שהיה לי בראש היה הספר הזה, לא הצלחתי להוריד ממנו את הידיים שלי, כמעט כמו שכריסטיאן לא הצליח להוריד את הידיים מאנה.
ממליצה בחום, אבל מעל גיל 21 בלבד, יש חלקים בספר שאינם מתאימים למי שאינו מוכן לקצת הלם וזעזוע

עוצר נשימה, נוטף מיניות, קריא ומרתק. חבל שאין עדיין תרגום עברי. כרגע אני קוראת את הספר השני בטרילוגיה, לא יכולה להסיר ממנו את הידיים.