"הודו - פסטיבל של צבעים" הוא ספר צילומים גדול יחסית (פורמט ריבועי של כ 25X25) הבא להראות את הצבעוניות של הודו במגוון תחומים וכולל פרקים, כגון: דלתות ומעברים, קישוט, פרחים, בזאר, בעלי חיים בכל מקום, נשים בעבודה, סארי נצחי, קרמיקה, תכשיטים ועוד. הוא נכתב על ידי היסטוריון האמנות מיטשל קרייטס ועל ידי אמיטה ננג'י. הצילומים הם של מלבה לוויק (Melba Levick).

כל פרק פותח בעמוד מידע המביא הסבר כללי עם הקשרים מעניינים לתרבות ההודית, ובנוסף ישנם הסברים ספציפיים לכל תמונה. חלק מהמידע בספר היה חדש לי, בייחוד בתחום של המוסיקה העממית ברג'סטן, כלי המוסיקה הייחודיים ומופעי הפולקלור. הצילומים של מלבה לוויק הינם באיכות גבוהה מאוד וגם הדפים בספר איכותיים. כיום אמנם אפשר לראות צילומים רבים באינטרנט, אך יש לדעתי יופי מיוחד גם בספר מסוג זה. רוב המידע בספר לקוח ממדינת רג'סטן שבמערב הודו, אשר בה מתגוררים המחברים, וישנם גם מעט צילומים מורנסי, אגרה, פטהפור סיקרי ובנגל המערבית. בין התמונות המרשימות ביותר בספר ניתן למצוא ארמונות נהדרים מהתקופה המוגולית (כגון: שיש מאהל), והמחברים אף מזמינים את הקורא להתרשם מהבתים שלהם עצמם.

הספר בכללותו טוב אבל אולי ניתן לקרוא לו "רג'סטן - פסטיבל של צבעים" בשל ההתמקדות במדינה זו ולא בהודו בכללותה. ישנם מראות מעניינים רבים בהודו שאינם נמצאים באיזור הגיאוגרפי שהספר סוקר, ואמנויות הריקוד הקלאסיות נעדרות כמעט כליל וחבל שכך. מבחינת התוכן, יש תחומים שהייתי מצמצם את היקפם. כך למשל יש כמה פרקים שעוסקים באריגה, טקסטיל, סארי, טורבנים שהיה כדאי לצמצם לפרק אחד. הפרק העוסק בבריכות, מזרקות וביתנים לא מוצלח לדעתי, והיה עדיף להתרכז בביתנים מרהיבים מפטהפור סיקרי, למשל (ליד אגרה). כמו כן, ציורי המיניאטורה המפורסמים של רג'סטן לא קיבלו את מלוא תשומת הלב שהם ראויים לה. בספר שעוסק בצבעים בהודו הייתי מצפה לראות את מראות חג ההולי שבו משפריצים צבעים זה על זה, אך משום מה הספר אינו כולל תמונות כגון אלה: https://did.li/34hTY

יש בספר כמה תקלות עריכה קטנות, אך התקלה העיקרית מבחינתי היא שינוי המין של אל השמש, סוריה :-) קצת מאכזב לראות בעמוד הפתיחה של הספר משפט שגוי על אלת השמש סוריה הישובה במרכבה הרתומה לשבעה סוסים (אם נהיה קטנוניים, אלה הן שבע סוסות). נראה שהמתרגם התבלבל משום שסוריה בעברית היא מדינה ולכן בלשון נקבה. בפרק השלישי המתרגם הוסיף "חטא על פשע" והמשיך להסתבך כשכתב: "פאריג'טאקה התאהב בסוריה (אלת השמש) ולאחר מכן נטש אותה. סוריה שמה קץ לחייה, ושיח צמח מאפרה." האם הגיוני שהשמש התאבד?! במקום לתקן את הטעות, המתרגם המשיך באותו הקו של פרק המבוא ושינה את מינה של הנסיכה פאריג'אטקה לגבר. הגירסה המקובלת של סיפור האגדה היא שאל השמש סוריה ניסה לחיות על הארץ עם הנסיכה פאריג'אטקה שהתאהבה בו, אך בקיץ הוא נהיה חם כל כך שנאלץ לחזור לשמים, כאשר פאריג'אטקה נשרפה בחום השמש. לאחר שסוריה פנה בבקשת עזרה לאלים, הם איפשרו לפאריג'אטקה להתגלגל חזרה כעץ.

את התמונות מהספר ניתן לראות באתר של הצלמת, אם כי באיכות נמוכה יותר ולא בחלוקה מסודרת לפרקים:
https://www.melbalevickphotos.com/indiacolor

ספרי צילום נוספים שלה ניתן לראות כאן:
https://www.melbalevickphotos.com/

הספר מיועד לאוהבי הודו ולחובבי צילום.