טוב אתחיל מזה שלקח לי חודשיים לקרוא את הספר הזה, שזה הרבה אפילו בשבילי כשמדובר בספר קצר ודיגיטלי.
הוא לא זרם לי בשום צורה עד ממש לקראת הסוף, אבל גם אז לא אהבתי אותו.
היו בו קטעים נחמדים שגרמו לי לחייך או להתלהב אבל לא מעבר.
נתחיל בזה שהדמות הנשית פשוט גרועה. קשה לי להסביר את זה אחרת. היא מאוד מתמסכנת, וגם כשהיא ״חזקה״ והולכת ללמד את הגיבור לקח, זה פשוט היה מוזר ואובר דרמטי.
לא ראיתי שום סיבה לאהבה שלהם חוץ מזה ״שהוא שנא אותה רק בגלל שהוא לא יכל לקבל אותה״. אני לא רואה שום סיבה למה הוא התאהב בה. כלום.
כל הספר זה פשוט לופ של לגיבורה קורה משהו והוא בא להציל אותה. כמה פעמים את יכולה ליפול/להפצע/להתמוטט בספר אחד? ואז ״הו, כמובן שהגיבור היה במקרה באזור ובא להציל אותה״
הגיבור? אימפולסיבי בהגזמה ואלים, וחוץ מזה גם חסר אופי.
אני אוהבת לסיים ספר כשאני מכירה את הדמויות, יודעת עליהם משהו מלבד מה התנוחה האהובה עליהם. כאן זה לא קרה.
לא הייתה ביניהם שיחה אחת אמיתית לאורך כל הספר. הם אפילו לא היו ביחד עד סוף הספר.
ולמה כל הריבים שלכם משפיעים על הקשר של החברים הכי טובים שלכם?
והסיבה העיקרית שאני לא אוהבת ״שונאים לאוהבים״ היא כי הם בדכ אף פעם לא באמת שונאים. וגם פה, אומנם היא כן שונאת אותו באמת, אבל הוא שונא אותה כי ״הוא ככ רוצה אותה ולא יכול לקבל אותה״ איף.
מה שהגיבור עשה לגיבורה בסוף הספר ומה שהוא אמר לה? דורש הרבה יותר זמן לסלוח על דבר כזה אם בכלל, והגיבורה פשוט סלחה כי כמובן, הוא שוב הציל אותה! אלא מה?
עד יותר מחצי ספר פשוט לא הייתה לי שום דעה עליו, פשוט קראתי באדישות. אבל כל סוף הספר פשוט גרם לי להבין כמה לא אהבתי אותו.
אמשיך לשני ומקווה שהוא יהיה יותר טוב כי זה חברים לאוהבים.